שלום לשואל,

קראתי את דבריך במלואם. יישר כח על פנייתך ועל הכח שאספת על מנת לכתוב ולשלוח. אין זה מובן מאליו, ועל אחת כמה וכמה לאחר שניסית וביררת ושאלת, ובלא מעט מקרים התאכזבת. אני קורא את הדברים ורואה שיש בעולמך לא מעט נקודות אור מעניקות כח; אישה, ילדים, תארים והכשרות מקצועיות, שכר מעל הממוצע, ועוד. סביר שאחרים היו מתקנאים בך למקרא הדברים, אך הם אינם המושאים כאן. המושא הוא אתה ותחושותיך, והן קשות התחושות, כמעט זורקות בך ייאוש.

ראה, זו באמת שאלה אמתית וגדולה כיצד ישנם אנשים שמחזיקים בעבודתם לאורך ימים ושנים, לצד אלה שמחליפים ומחליפים ולא מוצאים מרגוע לכף רגלם. לשאלה זו כמה היבטים: ההיבט המקצועי; האם בחרתי במקצוע הנכון?. ההיבט האישיותי; מה באישיות שלי גורם לי שלא ליהנות בעבודה ו/או לא לעשות את הדברים הנכונים על מנת לחבב את העבודה? מה באישיות שלי גורם למעסיקים לפטר אותי או לא לקבל אותי?. ההיבט הדתי-רוחני; מדוע זה נבחרתי על ידי הבורא להיות נע ונד בעולמו ולקיים בי את דברי התפילה 'מי ינוע'?. ההיבט המשפחתי; מי הם אלה שבני משפחתם מגבים אותם ומעניקים להם מרחב בטוח לקבלת החלטות ולהתנהלות יומיומית, ומי הם אלה שחיים בתוך מציאות משפחתית מורכבת בה הניידות התעסוקתית היא חלק אינטגרלי מהסיפור המשפחתי?

נקודות אלה צריכות בירור והעמקה, ולשם כך צריך לפנות לאיש מקצוע להתייעצות. התכתבות בשו"ת אינטרנטי קצרה מלהכיל את המורכבות, ועל אחת כמה וכמה כשהשאלה עצמה חסרה פרטים. לא תיארת באילו מקומות עבודת היית, ומדוע עזבת, ומה היו תחושותיך ומחשבותיך, וכיצד הגיבו אשתך, והילדים, ומה מעניין אותך, ולאן אתה שואף, ומה אתה יכול לעשות על מנת להגשים את עצמך שטרם עשית, ועוד ועוד.

אך אנסה למרות ההיכרות הקצרה –

ההיבט המקצועי: בחירת מקצוע, כמו כל דבר אחר, מצריכה מח ולב. לחשוב מה יתאים לך לאור כישורך, ולהרגיש שאתה שייך ל'שם'. ממכתבך עולה שיש לך כמה הכשרות במקביל. אני מסיק מכך שלא היית סגור על עצמך בשלבים מוקדמים יותר של חייך לגבי נושא התעסוקה. וזה בסדר. זה טבעי ונורמלי. רוב מוחלט של בני האדם אינם סגורים על עצמם בהקשר זה. אך בגילך סביר שתוכל, בעזרתו של איש מקצוע, לקבוע לעצמך מה הם גבולותיך, ומה בוודאי לא תעשה ולא נכון עבורך.

ההיבט האישיותי בעבודה: בכל עבודה עלינו לתת אחוז מסוים של מאמץ לניראות ולתפיסת האחרים אותנו. אין מה לעשות. אלה הם החיים. איננו יכולים לצפות להצלחות מסחררות במקומות בהם אנו לא רואים את הקולגות ואת המעסיקים, ואת עולמם הרגשי. צריך לחוש זולת. זה חלק בלתי נפרד מהחיים. אם אתה חש שיש לך קושי בהקשר זה, עליך לפנות לאיש מקצוע על מנת להעלות מודעות עצמית.

ההיבט הדתי-רוחני: ללא ספק מזונותיו של אדם קצובים לו ומעשינו הם בגדר השתדלות גרידא. תפילה היא הבסיס להתנהלותו החומרית של האדם בעולם, ומאמץ בתפילה הוא חובתו של כל אדם שמבין שאין לו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים. בקבלה אינני מבין דבר לצערי, אך כן חובה עליי להזהירך ממאחזי עיניים שפותרים בעיות באמצעות קבלה, ודי למבין.

ההיבט המשפחתי: כאן נדרשת עבודה רבה. אמנם לא פירטת במכתך, אך אני מניח שחזית זו איננה סוגה בשושנים. גם אם אשתך וילדך תומכים בך ללא סייג, עדיין קיימת נבוכות לא מועטה מצדך, לצד שאלות שהם כנראה שואלים עצמם במסתרים. אתה צריך לא מעט כוחות להתמודדות בהקשר זה, אך לאור דבריך יש לי את ההרגשה שיש בך כוחות, רצון, אמונה ותקווה. מציע לך לנסות לפתוח את הדברים מול בני המשפחה, ולהפוך את ההתמודדות לקלה יותר בכך שהיא איננה סוד ומטען אישי בלבד.

בהצלחה!

בכבוד ובברכה

נתי

[email protected]