שלום וברכה

ראשית קבל התנצלותי על העיכוב בתגובתי

אני מבין שאתה אדם עם קשר עמוק לבורא, ואתה סובל ממחשבות שבהן אתה כביכול מקלל את הבורא, והדבר מיסב לך צער רב, פוגע ביכלתך להתקרב לבורא וגורם לך פחד מעונש על מחשבות אלו.

אתחיל מהסוף, איסור קללת ה' הוא רק בדיבור (רמב"ם עבודת כוכבים, ב) ולא במחשבה, כי מחשבה רעה אין הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה (כך כתב כלי יקר על בראשית יב ג). ואמנם בוודאי שיש להימנע מכך, אבל אתה כעת כמעט אנוס על הדבר, משום שהמחשבות הללו הן נגד רצונך באופן מובהק, ולכן אין בך עוון על מחשבות אלו. ועדיין יש לך אחריות לשפר את מצבך ולהגיע לרוגע ושלווה בחיים.

המחשבות הללו מעידות בעיני דווקא על כך שאהבת ויראת ה' יקרות מאוד מאוד לליבך, ומתוך שאתה חרד על הדבר, אתה ירא מאוד שמא אינך מכבד את ה' כראוי והדבר מתבטא אצלך במחשבות של קללה (קללה היא מלשון "קל", דבר ריק, וזה ההיפך מכבוד שהוא דבר "כבד", דבר מלא). ייתכן שהתפיסה הרוחנית שלך, והרצון לעבוד את ה' הינה למעלה מן הכוחות הפסיכולוגים שלך, והפער בין הרצוי למצוי מתבטא במחשבות אלו. ייתכן שאתה זקוק לחוויה רוחנית חזקה, וקללה כידוע מגבירה את עוצמת הרגש. ייתכן גם שהסיבה לכך נעוצה בחומרים מסויימים שאינם מתפקדים בגוף שלך בצורה תקינה, או במחשבות ורגשות שאינם מעובדים ומלוטשים.

כדי להתמודד עם המצב שאתה מתאר, נדרשת התייחסות בשלוש רמות:

ברמה הרוחנית, מציע שתתייעץ עם רב/מחנך שמבין אותך וידריך אותך כיצד להתנהל נכון בעולם הרוחני. לפעמים אדם מנסה "לקפוץ" למעלה מדרגתו, ולמרות שהדבר נובע מרצון להגיע גבוה, הוא יכול לגרום לתוצאה הפוכה. בנוסף, כדאי שתברר עם עצמך כיצד אתה תופס את הנהגתו של הבורא, האם אתה רואה וחש אותה כהנהגה קפדנית, "שמחכה לאנשים בסיבוב" ומחפת להעניש ולנקום בהם, או שמא אתה רואה אותה כהנהגה רחמנית, שאינה באה בטרוניה עם הבריות, סבלנית ומאריכת אף, מבינה את הקשיים ועוזרת לאדם. בדוק את עמדתך ויחסיך להוריך, זה יכול להיות קשור ולהשפיע על תפיסתך את הבורא. לא בכדי הושוותה מצוות כיבוד הורים לכבוד הבורא (רמב"ם ממרים, ו, א).

הבעיה שאתה מתאר מוכרת וידועה, רבים התמודדו איתה לפניך והצליחו. מצרף לך מספר מכתבים מגדולי ישראל בעניין.

ברמה הרגשית, צור לעצמך "הטרמה", אל תהייה מופתע מהמחשבות הללו, תזהה מתי הן מגיעות ותאמר לעצמך: הנה, המחשבות הללו עומדות לבוא, זה בסדר, אני יודע שזה יבוא, וזה גם יחלוף. אלה מחשבות תפל, אני לא עומד מאחריהן, אלו לא מחשבות שאני רוצה בהן. המחשבות הללו הן ביטוי לא מוצלח לאהבת ויראת ה' שבליבי. אני לא איענש על זה. זה "גל" שיחלוף. נסה לקבל אותן בשוויון נפש ככל שניתן, כי החרדה מפניהן מעצימה אותן. אם אינך מצליח לעשות זאת בכוחות עצמך, פנה לעזרה נפשית אצל פסיכותרפיסט שמתמחה בתחום. התופעה שאתה מתאר מוכרת בעולם הטיפול ונקראת "כפייתיות וחרדה על רקע דתי" (תוכל לקרא ספר בשם זה של ד"ר אביגדור בנש"ק בהוצאת ארון הספרים היהודי).

ברמה הגופנית, שים לב לתחזוקה של הגוף שלך, לאכילה בריאה, פעילות גופנית ותנאים סביבתיים נאותים. בנוסף, תוכל להתייעץ עם רופא פסיכיאטר שישקול מתן טיפול תרופתי שיאזן את התפקוד הגופני שנוגע לתופעה זו. תתייחס לכך כמו "גלגלי עזר" שנועדו לסייע לך באופן זמני עד שתרכוש את המיומנות לאזן את עצמך בצורה טבעית.

קח איתך מצפן שיעזור לך להבחין בין עבודת ה' בריאה לכזו שאיננה בריאה. נאמר בפסוק "לא אותי קראת יעקב, כי יגעת בי ישראל". מסביר המגיד מדובנא על ידי "משל המזוודה", אדם בא למלון מן הדרך, והסבל שלקח את המזוודה לחדרו ביקש תשלום מופרז. שאל את הסבל: מדוע אתה מבקש סכום כל כך גדול? אמר לו הסבל : היות והתיגעתי מאוד לסחוב את המזוודה עד החדר". אמר לו האיש : אם התיגעת סימן שלא סחבת את המזוודה שלי, כי המזוודה שלי קטנה וקלה מאד, כי היו בה רק כמה יהלומים יקרים ותו לא. והנמשל, שהקשר עם הבורא בנוי ומותאם למבנה הנפשי של האדם, כי הקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם, ואם אדם מרגיש שהקשר עם הבורא מעיק עליו, סימן הוא שאינו מבין את הבורא נכון או שאינו מבין את הנדרש ממנו בשלב זה בצורה נכונה, כי "אין משפטי התורה נקמה בעולם אלא רחמים וחסד ושלום בעולם" (רמב"ם הלכות שבת, ב).

מאחל לך שתדע לכונן את הקשר שלך עם הבורא בצורה נכונה והוא יהיה מקור לעוצמה ושלווה עבורך, ככתוב

וְנֵדְעָ֣ה נִרְדְּפָ֗ה לָדַ֙עַת֙ אֶת־יְהוָ֔ה כְּשַׁ֖חַר נָכ֣וֹן מֹצָא֑וֹ וְיָב֤וֹא כַגֶּ֙שֶׁם֙ לָ֔נוּ כְּמַלְק֖וֹשׁ י֥וֹרֶה אָֽרֶץ

בברכה

חיים

בנושא כפייתיות דתית מתוך עצות והדרכות ומהרב שיינברג