שלום יקרה,

את מתארת ייאוש גדול מחיי הזוגיות, שבר עמוק שמחליף את ההתחלה היפה והמבטיחה של קשר הנישואין. את מתארת מצב לא פשוט של מריבות תמידיות, אי הבנה, חוסר אהבה וחוסר סובלנות, הרבה כאב ותחושת פרוק, ששניכם חווים במקביל.

את חווה טלטלות, כעסים וסבל, מן הסתם גם הוא סובל, אולם אינו מביע זאת. אולי הוא סבור שעליו לשדר חוזק וגבריות, כדי שתוכלי להישען עליו. אולי התנהלותו יושבת על תפיסות מוקדמות של חיי הנישואין ושל תפקידי הגבר והאשה, תפיסות הסותרות את הדפוסים המובְנים שלך.

זה מצב לא פשוט ואת שואלת את עצמך אם יש בשביל מה לגרור עוד את הקיים. את רוצה לבנות, רוצה לתת סיכוי. את דואגת לבריאות הנפש של בתך הקטנה ורוצה בשבילה בית אחד שלם. מצד שני כל כך השקעת כוחות – פנית אליו וביקשת תמיכה, אפשרת לעצמך להיות תלויה בו, וקיבלת אכזבה בתמורה.

ובכל זאת פנית לעזרה. את רוצה להציל, רוצה להשקיע. רק לא יודעת אם יש בשביל מה, ולאן תגיעו בסופה של הדרך.

אז בואי נבחן ביחד את הנתונים:

בעלך רוצה קשר עמוק. הוא אינו מוכן ל'ביחד שהוא לחוד' כפי שאת מציעה. הוא מבקש מאמץ משותף לשינוי, כי קשר חסר עומק – עבורו הוא גרוע מפירוד. זו אגב הצהרה אופיינית לגברים. נשים בד"כ חיות למען הילדים והמסירות אליהם היא במוקד החיים. גברים רואים בזוגיות את מרכז החיים והם לא יישארו בזוגיות לא מספקת 'למען הילדים'. אלו הבדלים נפשיים מבניים ואין בהם כדי לומר דבר על רצינות היחס לנישואין או על המסירות לילדים.

בשבילך, להישאר למען הילדה זה טבעי ומתבקש. עבור בעלך זה לא – אם הוא נשאר פה, הוא נשאר רק בשבילך.

"או את, או כלום."

הוא רוצה אותך, לדברייך, תלותית בו ונשענת עליו. הוא רוצה אותך כולך – שלו.

ואת מתקוממת, את אדם נפרד ויש לך חיים משלך, וצרכים לגיטימיים ובסיסיים,

עבודת הנישואין היא עבודת גישור, שניכם צריכים לעשות פה עבודת מידות. לא סתם הקב"ה שם את שניכם, עם צרכים הפכיים ומנוגדים כל כך, ביחד. זו לא טעות בשיפוט שלך או שלו. זו לא פאשלה של הקב"ה. נישואים אינם כיף מתמשך וכתף תומכת. קשר נישואים יציב ובשל הוא תוצר של עבודה פנימית אינטנסיבית משותפת. אין מודל אחד נכון. המודל הנכון היחיד הוא – היכולת לראות זה את זה, היכולת ללכת זה לקראת זה, להבין ולהכיל ולראות באמת את האחר.

אין נכון ולא נכון. יש יעיל ולא יעיל. 'את צריכה ל…' או 'תפקידה של אשה הוא…' לא טובים במקרה שלך. יש לך צורך גבוה בעצמאות, במרחב אישי, מספיק היה לך עם אמא. אבל לעומת זאת לו – כמה מוזרים ואירוניים החיים – יש צורך גבוה בשליטה. הוא זקוק לך תלותית ונשענת. מדוע אם כן בחר בך? הוא טוען שלא ידע כמה זה חשוב לו, ואולי – זה רק התגבש במהלך הנישואין, מין מוטציה של קשר ראשוני שלא התפתח באופן תקין. למה, כמה – לא משנה כרגע, אנחנו צריכים להתמקד בתיקון.

מצד שני גם את מספרת על צורך בתלות ובקשר עמוק – את חשה נבגדת, כי נשענת עליו והיו לך ציפיות והוא מגיב בריחוק ובכעסים.

כעס אינו רגש ראשוני. כעס הוא תמיד ביטוי לכאב עמוק שקשה להודות בו. בעלך כועס – הוא כאוב, הוא רוצה אותך לגמרי שלו ואת מתרחקת ונשמטת לו מבין הידיים. איזה שבר בשביל אדם שרוצה לאהוב ושרואה בקשר ביניכם את תמצית חייו.

את אומרת "אני מוכנה לראות בך משען ולאהוב אותך, אבל זקוקה למרחב האישי שלי". אבל השליטה היא רק סיפור כיסוי. הוא לא זקוק לך תלותית וכנועה, הוא זקוק לכך שתרצי בו ותצטרכי אותו. את צריכה אם כן להחליף את הסלוגן. במקום "אני מוכנה להשען עליך – אבל לשמור על מרחב אישי" החליפי את הסלוגן: "אני זקוקה למרחב אישי – אבל רוצה שתהיה המשען שלי."

אמירה כמו : "זה לא משנה מה תמליץ, בסוף אני אחליט מה אעשה." היא השדר ההפוך לגמרי ממה שהוא מצפה לו. היא הרסנית לשניכם. זה כן משנה מה תמליץ, וחשוב לי לשמוע אותו, גם אם ההחלטה הסופית תהיה שונה. גם את לובשת מסכות כדי להגן על עצמך מפגיעה, וגם בתוכך יש כאב עמוק שאת מסתירה באמירות ציניות ומרחיקות.

אינך צריכה לוותר על עצמך, זה לא נכון ולא בריא ליחסים בטווח הארוך. אבל לא זה מה שהוא זקוק לו באמת. מה שהוא באמת רוצה ממך הוא הצהרת נאמנות. הוא רוצה להרגיש שאת אינך מתרחקת, שעדיין זקוקה לו. זה אפילו מחמיא יותר – שאשה שעומדת על הרגליים ויש לה עולם משלה, בסופו של דבר רואה בך את המשען היחיד שלה (שימי לב – הוא לא רוצה שתעזבי את מקום העבודה! יש כאן אמירה משמעותית עבורך). הוא עדיין מתקשה לעשות את האינטגרציה בין שני חלקי האישיות שלך, מבקש דפוסים דוגמטיים, מוחלטים. את צריכה ללמד אותו להתרחב ולהכיל דפוסים נוספים. אתם צריכים לגדול ביחד.

אבל כדי שתהיה תזוזה הדדית, אתם באמת צריכים ללכת לקראת:

• קודם כל, הרבה דיבורים על הצרכים שלך ושלו. להבין את המקום שלו, ולהסביר את המקום שלך. בלי בכיות ובלי אמוציות (זה קשה, אני יודעת). להתייחס לכך כאילו את מסבירה סוגיה מורכבת באופן רציונלי ומושכל למישהו שלא מבין בזה בכלל. את שונה, את רגשית ונשית וזקוקה, וקשה לך להצטרך ולהישען ולקבל סטירה בפרצוף. גם את צריכה ללמוד איזשהו דפוס אינטגרטיבי, שמצד אחד נותן את עצמו ומצד שני שומר עליך מבפנים מפגיעה. זו אמנות שאת צריכה לאמץ, לפחות עד שהקשר יתייצב מחדש, ותמצאו את הדרך זה אל זה. שליטה היא אמצעי חיצוני לנהל את הזולת. ככל שתתני יותר מן הפנימיות שלך, הוא יהיה זקוק לפחות אישורים חיצוניים לנזקקות שלך אליו.

ייתכן שתצטרכי תמיכה רגשית לאורך המסלול הזה, כדי שתוכלי להחזיק מעמד ולא להיסדק מהעליות ומהמורדות של הקשר, ומהתובענות של המאמץ. בפרט לאור חוויות הילדות שלך והקשר הלא מספק עם אמך.

• שנית, את צריכה לקבל החלטה: האם את רוצה בו? רוצה להשקיע? הוא חכם וטוב לב ועמוק, ויש בו הרבה מעלות שכבשו אותך בעבר. יש לכם ילדים משותפת ובאופן כללי אינך רוצה לפרק את החבילה. אתם יכולים לבנות מחדש את הקשר ביניכם – שניכם רוצים בכך. את רק לא מאמינה שזה אפשרי. האהבה של ראשית הנישואין היתה יצור ספונטני ומתלהב. חסר מודעות לקשיים ולפערים. כעת את צריכה לבחור בו מחדש, לאהוב באמת, למרות פערי הציפיות הגדולים והניגודים הקטביים. יש בו נתוני בסיס שאת מעריכה ומייקרת, שיש בהם כדי להעיר את האהבה מחדש.

יש אהבה או אין אהבה – זה אינו 'נתון' או חוק טבע. זה קטליזטור למצב קיים. זו קריאת כיוון דחופה. גם בקשר תקין יש קשיים ופערים, אולם האהבה היא הדבר השומר עלינו מפני פרוק, ושמביא אותנו זה לקראת זה, למרות הפערים, למרות התסכולים. אצלכם, התהליך יהיה הפוך: אתם תעבדו על להתקרב מחדש, והאהבה תנץ מחדש ותלבלב ותפריח שממה.

• איך מתמודדים עם סוגית השליטה? שליטה היא ביטחון, סימון טריטוריה: זה שלי. זה לא ייפגע. הקרקע הזו – יציבה ובטוחה. מאחורי הדרישה לשליטה אולטימטיבית עומד הצורך החזק שתהיי שלו. הוא רוצה שתצפי ממנו לעזור לך (ואת תצטרכי ללמוד לנטרל, בחכמה ובגיבוש אישיות עמידה, את הצורך התלותי באמת שלך. הוא למעשה בעוכרייך. במצב הדברים המורכב אין לך הפריווילגיה להעלב!) ובכן – פני אליו, הבהירי לו שאת רואה בו החבר הכי טוב שלך, שאת זקוקה לו, מחפשת את קרבתו ורוצה את עצתו (מצאי את המקומות שזה אכן כך, אחרת חוסר הכנות יפעל כבומרנג נגדך.)

אולי הוא ישמח ויגיב כפי שאת רוצה, אבל ייתכן ויקרה ההפך – הוא יופתע, אולי יגיב בחוסר אמון, ואפילו ינסה אותך תוך הצבת דרישות קשות, משונות ומרגיזות. בכל מקרה – את תראי שהוא מגיב לצעד שלך. את תצטרכי לשמור על עצמך ולשים גבולות – בהרבה אהבה והערכה. "ההתייעצות אתך מאוד עזרה לי לעשות סדר בדברים, נכון שלא יישמתי את העצה שנתת, כי היו עוד גורמים שהיה צורך להביא בחשבון, אבל בזכותך הצלחתי ל…" "טוב שדיברנו, אפילו שהרגשתי שלא הסכמת אתי, טוב לי לדעת איך אתה מרגיש ולהיות יכולה לספר לך איך אני מרגישה".

הוא רוצה שתעריצי אותו! שתראי בו אדם מיוחד! שהוא יהיה האחד והיחיד בחייך! תני לו את זה בגדול. הוא אכן מיוחד, הוא אכן האחד והיחיד בחייך, הוא אכן ראוי להערצה. (אולי היינו חושבים: 'אדם שזקוק שיעריכו אותו – זה עצמו שומט את בסיס ההערכה שלנו אליו' – לא נכון! זהו צורך טבעי עבור גבר, והוא רוצה אותו – ממך! הוא זקוק לך ותלוי בהערכה שלך, כמה שזה נשמע פרדוכסלי.)

לאט לאט, כשהוא ירגיש בטוח באהבתך ובמסירותך, הוא כבר לא יהיה מאוים ע"י הצורך שלך בעצמאות ובמרחב. הוא ילמד, בעזרתך, ששני הדברים עשויים להתקיים יחד במסגרת בוגרת ומפותחת. גם הוא צריך לצאת מדפוסים ישנים, לוותר על הפנטזיה של מי שהוא חשב שאת ולראות אותך באמת.

הוא רוצה אותך, רוצה בך, מעונין להשקיע. זוהי נקודת פתיחה חזקה לשינוי. להערכתי תצטרכו בהמשך עזרה של בעל מקצוע כדי לעזור לשניכם לשרוד במערכת המורכבת של דפוסים סותרים וציפיות לא ממומשות, אולם את הצעד הראשון תצטרכי את לעשות – לשנות עמדה מבפנים, ולתת לו את לבך באמת. הוא צודק. כרגע זה בידיים שלך.

הרבה הצלחה וסיעתא דשמיא,

אשמח לעמוד לרשותך בהמשך,

[email protected]

אורית