שלום אשת חיל יקרה,

לכבוד הוא לי לכתוב לאישה שזוכה לאפשר לבעלה ללמוד בנחת, ונוטלת על עצמה את נטל הפרנסה.

אני מבינה שציר הכסף הוא נושא ועניין בחייך לא מהיום. עוד כרווקה שמסייעת להוריה וחוסכת לחתונתה, גיבשת לעצמך אפילו ללא למילים איזושהי גישה כלפי כסף. למדת להכיר בנחיצותו, לחיות בחשבון ואפילו להצטמצם כדי לחסוך. כסף הוא דבר קשה, חסר, מעמיס ונמאס.

מה עושה הקב"ה, אב הרחמן, כדי להרחיב את האופקים שלך ולגדל את האישיות שלך? מכל האנשים בעולם הוא בוחר לך בעל בן יחיד, שהתרגל לחיות ברווחה ובשפע, ולפרגן לעצמו בלארג'יות בלתי רגילה את כל שתאווה נפשו, וכמה נפלא שהמאוויים שלו הם עליות וגמ"חים.

והפערים הקיצוניים בין הגישה שלך ושלו יוצרים פער. תנסי לבדוק מה קורה לכל אחד מכן אם לפתע נזרקת לחלל החדר את המילה כסף. בך כנראה עולה תחושה קצת חמוצה, ואולי צורך לחסוך, ואצל בעלך עולים רגשות שונים לחלוטין. ייתכן שעבורו כסף זה אפשרות, נתינה, כוח, הנאה ואפילו אהבה.

כעת יש שתי אפשרויות: האחת היא התבצרות, והשניה היא התפתחות.

במסלול ההתבצרות כל אחד משניכם מגן על עמדת המוצא שלו ואפילו לוקח אותה למקום קצת יותר מודגש. את הופכת להיות יותר חסכנית ודאוגה, כי מה תעשי, יש לך בעל פזרן אז את חייבת לשבת על השיבר ולשמור שהוא לא יוציא את כל הכסף שלכם בלי חשבון. במקביל בעלך הופך ליותר פזרן כי הוא לא מסוגל לחיות בחנק הזה ולהתקמצן על כל גרוש.

נקודת המוצא של אנשים במסלול ההתבצרות היא שיש כאן איזשהו קו נכון ואמיתי, ובמקרה זהו בדיוק הקו שלי. כל אחד מסביר בהיגיון למה הצדק איתו, ורצון ה' שנחיה בדיוק כך ולא אחרת, והמוצא היחידי מהפלונטר הוא שהשני יבין שאני צודק. כך זה נראה במסלול ההתבצרות.

במסלול ההתפתחות אנשים מבינים שיש יותר מדרך אחת נכונה, וזה בסדר שכל אחד מכם מביא את הילדות שלו, הערכים שלו, ההרגלים ואפילו התת מודע – לתוך המרחב המשותף. כשתתבונני בהנהגה של בעלך מהמקום הזה תוכלי אפילו לראות יופי בדרך שלו ולאזן את עצמך בעזרתו. את לא אמורה להתחיל לחשוב ולנהוג כמוהו, אבל עצם ה"רשות" שתתני בתוכך לחיות מתוך גישה של שפע ולא של חסר – תביא משהו אחר לתוך המערכת.

וכאן אני רוצה להוסיף מבט אמוני. בדרך כלל אדם לא יכול להיות מודע לעצמו באופן אובייקטיבי ומלא, ולכן הקב"ה מנהיג כל אחד מאיתנו באופן שמזמין אותנו לראות את עצמנו במבט חדש. על כך נאמר "ה' צילך על יד ימינך". הוא מתנועע מולנו כצל ומשקף את התנועה שלנו כדי שנדייק את עצמנו.

זה נכון בהרבה מישורים בחיים, אבל בנושא הכסף אפשר לפעמים לראות את זה מאוד בבירור. פעמים רבות אנשים שמנהלים את ההחלטות הכלכליות שלהם מתוך תחושת חסר, ומתמקדים באחריות ובחובה לחסוך – אכן מקבלים מיד ה' את צרכיהם במשורה, ובצדק רב הם אומרים: אתה רואה? מזל שקנינו את המקרר הקטן יותר. אם היה לנו מקרר גדול, איך היינו מכניסים אותו למטבח הצר שלנו? לעומת זאת אנשים שחיים מתוך תודעה של שפע, הקב"ה אכן מנהל אותם ביד רחבה. הוא יודע למה הם זקוקים ומאפשר להם את זה, ואז זה נשמע כך: אם כבר קונים מקרר, למה שלא נקנה גם מקפיא? בטח באיזשהו שלב נקבל אישורי בניה ונוסיף גם מרפסת למטבח ואז כבר יהיה לזה מקום.

קצת הגזמתי בתיאור, ולכן אני מדגישה שמתוך דברייך מובן שבעלך לא עושה דברים בלתי אחראיים בעליל. את לא מתלוננת על השקעות נמהרות בנדל"ן, על קנייה של כרטיסי פיס, מוצרי מותרות וכדומה. נכון, המושגים שלכם שונים וזה הקושי אבל גם היופי.

אני לא בטוחה שכרגע את רואה את היופי. זה קשה מאוד להסכים לקבל את תפיסת העולם של הזולת כנכונה בדיוק באותה מידה כמו תפיסת העולם שאיתה את חיה במשך שנים רבות. התפיסה של הזולת נראית תמיד פחות צודקת, פחות מתיישבת על הלב ולפעמים אפילו מסוכנת. אני סומכת עלייך שתוכלי לעשות זאת בשם האהבה שלכם. אשתף אותך בתחושה שעלתה בי כשקראתי את המכתב שלך. כבר מזמן לא פגשתי אישה שמספרת כל כך בטבעיות ובפשטות שיש לה "בעל טוב וירא שמיים ועובד על המידות שאוהב אותי מאוד גם אני אותו". המילים האלה גרמו לי לרצות לפגוש אותך ולומר לך: האם את יודעת כמה את נדירה בעולם של היום? האם את יודעת איזו מיליונרית את? האם את יודעת כמה נשים מקנאות בך כרגע ומוכנות לתת את כל כספן הרב כדי להתחלף איתך? כמה מעטות הנשים שמשכילות להעריך את בעליהן! וכמה מעטות הנשים שבטוחות באהבה שלו כלפיהן! וכמה מעטות הנשים שבטוחות באהבה שלהן כלפיו! זה האוצר שאת מחזיקה בידיים.

מהמקום הזה של אהבה את יכולה להרחיב את המבט שלך. לאהוב זה לראות את השני ולקבל אותו כמו שהוא. במקרה שלך אין לך קושי בלקבל את בעלך כאדם, אבל לאהוב באמת זה אומר לקבל גם את הערכים והדעות, סדרי העדיפויות ותפיסת העולם של הזולת. את לא חייבת להסכים עם בעלך אלא לתת מקום גם לגישה שלו.

זה באמת לא פשוט עבורך, כי כרגע את ממונה ל'שר הכספים' של הבית. את המפרנסת, את מנהלת החשבונות, את אחראית על העו"ש ומתוקף כך גם על קביעת המדיניות הכלכלית של הבית.

אז זהו, שאפשר להפריד בין התחומים. את יכולה להיות זו שזוכה להביא את ברכת ה' אל הבית, ולעצור כאן. אתם יכולים לפתוח את זה לדיון, ויתכן שבעלך ירצה לקחת את זה על עצמו או לעשות את זה יחד. ולגבי המדיניות הכלכלית, באופן אישי אני חושבת שאמור להיות התפקיד של הבעל, מלבד במקרים חריגים שבהם אין מסוגלות או אחריות מספקת. אני משערת שכרגע זה קצת מפחיד בעינייך, אבל תנסי לחשוב מה יקרה אם תתני לו את המושכות ותסמכי עליו. יתכן שאם בעלך ינווט את ספינתכם מתוך תודעה של שפע, ה' יפתח לכם שפע, ויתכן גם שתעבירי לבעלך את המפתחות הוא ישנה קצת את הגישה שלו ויהיה יותר ריאלי. בזוגיות טובה נבנית במשך הזמן נוסחת התנהלות חדשה שמורכבת משתי הנוסחאות השונות שבני הזוג הביאו איתם כנדוניה. הנוסחה הזו מאוזנת יותר מכל אחת מהנוסחאות המקוריות, והיא גם גמישה ומתאימה את עצמה לשלבים ולצרכים השונים שמתעוררים בחיים.

אני יודעת, זה נשמע לא הכי פמיניסטי ועכשווי לומר לאישה, ובפרט לאישה עובדת ומפרנסת, לצאת מהמקום הזה של מנהלת הכספים, אבל לדעתי זה נכון יותר עבורך, ויתן לך הזדמנות לרכך מעט את התפיסה הכלכלית שמעיקה עלייך והביא את האהבה וההערכה שלך כלפי בעלך גם לתחום הזה בחייכם.

מאחלת לך שפע ורווחה מידו הגדולה והפתוחה של ה',

ברוריה