אמא יקרה, שאלתך הכנה נגעה לליבי באופן מיוחד.

הרצון הטהור שלך להוביל בית בדרך הנכונה, לנהל ולהתנהל בצורה מדויקת ותקינה- מעוררת בי הערכה רבה.

אני די בטוחה שנשים רבות (ואף גברים) מהרהרות מדי פעם באותן שאלות כשלך.

האם אני נוהגת כשורה? האם כדאי להרפות יותר? ואולי עדיף דווקא להדק קווים מול הילדים?

בתשובתי אשתדל להתייחס לשאלה העיקרית שעלתה מדבריך:

האם זה נורמלי שאין קו מוגדר ומובהק בבית?

וכן אשתדל לתת מספר טיפים שיסייעו אי"ה למשמעת תקינה.

אני בספק האם רוב הזוגות ישבו ביניהם ודנו על "שיטת חינוך מסוימת ומדויקת" שתתנהל בביתם, וגם אם כן- הרי החיים כל כך דינמיים ונתונים לשינויים השכם והערב.

את כותבת שאין לך קו ברור ועקבי אך יחד עם זאת יש לך תמונה בראש איך היית רוצה שהבית יתנהל- וזה יקירתי- המון!

לרצון שלנו יש משקל חזק ומשמעותי ואי"ה עם כלים נכונים והרבה אמון בעצמך- הוא יתממש!

כששיתפת בתחושותיך את חברתך- היא הצליחה לערער אותך ולתת לך עצות משלה, ועשתה זאת בודאי ממקום אכפתי וטוב, אך דעי לך- שמרגע שהקב"ה הפקיד את ילדיו-ילדיך בידיך הוא סמך עליך ולא על אף אמא אחרת, שתובילי ותחנכי אותם בדרכך ובאמונותיך.

אין תחליף לאמא ואין אף דמות בעולם שמבינה ומרגישה מה נכון וטוב לעשות עם ילדיך יותר מכפי שאת מרגישה ומבינה!

אפשר ורצוי להקשיב , ללמוד ולהעשיר את הכלים להורות נכונה ומיטיבה- אך זאת רק לאחר שהתחברנו לאינטואיציה האימהית בה ניחנו.

אני מאמינה שבכל דילמה חינוכית בה את מוצאת את עצמך תועה לגבי הדרך הנכונה, תוכלי להעלות את התלבטותך באזני בעלך ויחד לחשוב על דרך פעולה מיטבית. ישנה גם סיפרות גדולה בכל נושא חינוכי, כך שתוכלו לקרוא ולהעשיר את ידיעותיכם.

אך שוב- עשו זאת מתוך מקום יציב ושלם שרוצה להעשיר ולהתעצם ולא ממקום נבוך ומבולבל.

כתבת לגבי בתך המתבגרת שחשוב לך לשמור איתה על ערוץ תקשורת פתוח- ואת צודקת כל כך! גדולי המומחים בתחום ייעצו לך בדיוק כך! וזאת הוכחה מוחצת לכך שאת פועלת מצוין בדרכך ובחשיבתך האישית.

ברגע שתאמיני ותפנימי שאת האמא המדויקת ביותר עבור ילדיך –

השדר יועבר גם להם וזהו המתכון הבטוח ביותר לילדות בטוחה ורגועה.

זהו המפתח ליציבות שלך וליציבות ילדיך.

אין אמא שלא טועה, כולנו טועים ולומדים, נופלים וקמים- אך ככל שנזכור שאנחנו ההורים המדויקים ביותר, גם עם הטעויות שלנו, ונגיב ממקום שלם, יציב ובטוח- התוצאות תהינה

אחרות לגמרי, לעומת הורה שמלקה את עצמו על כל צעד ושעל ובכך אף מזמין את ילדיו

להצטרף למעגל ההאשמות והטרוניות נגדו.

וכעת אתייחס לדבריך ש"אין לך הצלחה לגרום לה לציית לך באופן עיוור והרי היא לא רובוט"

ואת כל כך צודקת! ילדינו אינם רובוטים ואין לנו דרך לתכנת אותם, וטוב שכך.

הרי הם בעלי ישות נפרדת, בעלי בחירה משלהם, הם אינם תעודות הזהות שלנו ותפקידנו להדריך אותם, לחנך ולהוביל וכמובן להתפלל להצלחתם, אך בשום אופן לא לכפות עליהם ולתכנתם.

אז מה כן ? כיצד נוכל ליצור משמעת תקינה ובריאה?

א. בהירות- שבי עם עצמך וחשבי מה את רוצה מבתך, מה את דורשת ממנה לעשות.

מה את מאמינה שהיא יכולה ומסוגלת לבצע.

ב. אמון- עשי עבודה פנימית עם עצמך האם את מאמינה שהיא מסוגלת לכך.

השתיקי קולות שמנסים להניע אותך מלבקש כמו: "היא מסכנה…" / "קשה לה" / "אין לה פניות לכך"

וזכרי שילד שתורם בבית- מורווח מכך!

ג. מסרי לה את בקשתך תוך יישור מבט לעיניה כדי לוודא שאכן שמעה.

ד. האמיני שהמשימה תתבצע מבלי לבדוק אחרי או להזכיר לה.

אם בכל זאת בתך לא מילאה את בקשתך- הגיבי ממקום רגוע וענייני (בלי להכנס למעורבות רגשית):

"זה לא בסדר שלא עשית…" ועזבי את השטח. בכך אפשרי לה להתחיל להרגיש את תחושת חוסר הנעימות ובעז"ה היא תגרום לה לבצע את שביקשת.

לסיכום:

התחברי לאינטואיציה בה חנן אותך ה', זכרי שאת האמא הטובה והמדויקת ביותר עבור ילדיך

ואין אף אשה אחרת שתדע טוב ממך כיצד לנהוג בהם.

אין גם שום חיוב או צורך לשבת ולהגדיר קווי חינוך מדויקים, אלא לנסות להתחבר בכל דילמה

נתונה למקום ממנו את פועלת מתוך תפילה לסיעתא דשמיא והצלחה.

מתפללת שתצליחי להחזיר לעצמך את הבטחון בדרכך הטובה והנכונה ותזכי לצלוח את השנים

עם ילדיך היקרים מתוך שלימות פנימית והרבה שמחה,בטחון ונחת.

שלך בהערכה, אסתי

[email protected]