שלום לך שואל יקר,

שמחתי שיש לי הזדמנות לענות לך ובכך להוקיר ולהעריך אותך על עמידתך לצד ההתמודדויות של עם ישראל בימים אלו.

בראשית דברי אני רוצה להביע את הערכתי אליך על עצם הניסיון להתייעץ ועל הזהירות מפני מעשים מהירים, יחד עם ההקשבה לקול הפנימי שלך.

חשוב לי לומר לך שאני מזהה בין הדברים את הבקשה שלך, שאחרי כל ההתייעצויות מישהו ייתן לך אמצעים להכריע, ועד כמה שהייתי רוצה לעזור לך אני חושש שתצטרך להכריע בהחלטה קשה זו בכוחות עצמך. האחריות והמחירים לכל אחד מצדדי ההחלטה שלך יהיו בסופו של דבר שלך, לכן זה לא יהיה רציני מצדי לומר לך מה לעשות. כמו כן אני משער שבשיחה ארוכה יותר יתבררו עוד צדדים וצדדי צדדים, ולכן בכל מקרה זווית הראייה שלי צרה ואינה מספקת.

לכן, מה שינחה אותי בכתיבתי אליך הוא הניסיון לפרוש לך את הדברים והנקודות שהעלית בשאלתך באופן כזה שיאפשר לך לבחור מתוך היכרות עמוקה יותר עם צדדיך וההשלכות שלהם, שוב, אלו הגלויות לעין.

שלושה צמתים שמזינים את הקונפליקט

הקונפליקט שתיארת בין להתאמץ ולהישאר נשוי לבין להתגרש ולהיות חופשי, לפי קוצר הבנתי, נוגע בכמה מאבקי כוחות פנימיים שמזינים את המאבקים הללו. הראשון שבהם הוא הקונפליקט בין:

טראומה מול שגרה

ב־7.10, יום שמחת תורה, כולם חוו טראומה, שהיא חוויה קשה וגדולה על מידות ההכלה של הנפש. במקרה האישי שלך רמזת שהדבר לווה באובדנים אישיים שמגבירים את תחושת הקטיעה של החיים עד השביעי וממנו.

המשמעות של להיות חשוף לחוויה טראומטית היא שמעבר לקושי ולמועקה מבחינת משמעות החיים ופרופורציות, היא מייצרת ברק בחושך: דברים שלא היו בהירים די הצורך לפתע נראים ברורים. מול אימתנותו של הרוע אנחנו נתקלים בבהירות באשר לבחירות חיינו. שאלות של "מה משמעותי בעיני?" ו"מה חשוב לי?" מקבלות עדיפות ראשונה. תיארת את זה בשאלה שלך יפה: "מן טראומה כזאת אחרי השביעי, שהרגשתי שאני רוצה לעשות הכל כדי לשמור את הדברים הטובים קרובים אליי, כדי שלא אאבד גם אותם, ולהתחתן זה היה הדרך ׳לשמור׳ על זה".

הפחד מלהיות לבד הוא חלק מהעניין, כמו שכתבת, אך נראה שגם שאלת המשמעות מקבלת מחשבה מחודשת. כך שפתאום רכיבי חייך נראים שונים באור פרופורציונלי אחר – תחושות שדחפו אותך לקבל את ההחלטה שקיבלת ולהינשא, כאלו שמבטאות בחירה בערכים מסוימים של משפחה ושל קשר.

מה שאני משאיר לך להרהר בו לרגע הוא: מה זה ה"זה" שמופיע בסוף המשפט המצוטט? הרי אתה אומר שלא הייתה שם אהבה גדולה כבר קודם, אז מה הדבר שרצית לשמר? האם יש דברים ייחודיים באילה שמצאו חן בעיניך? מעבר לכך, אפשר לחשוב על דברים גדולים יותר מאשר חיי הנישואין, ערכים כמו משפחה וילדים, שבאים גם הם דרך חתונה, ויכולים להתעורר אל מול החידלון. אשאיר את זה בסימן שאלה.

לאחר אותו ברק שמאיר על שאלות משמעות ופרופורציות, חוזרת השגרה, שבה יש קולות רגועים יותר שלא מוכנים להתחייב עד הסוף למשמעות על חשבון רכיבי חיים אחרים כמו זרימה, נוחות וכיף. זה לא אומר שלאותה חוויה משמעותית של החלטה שהייתה לך להתחתן אין משמעות, אלא שכעת אותם קולות שגם הם מביעים אזורי חיים חשובים, ושנדחקו הצידה, צפים שוב.

להיבטים של מפגש עם חוויה טראומטית נראה שיש עוד נגיעה לספק שלך. אחד הדברים שחוויה טראומטית מייצרת ברמה הנפשית הוא בדידות: דרך ההתמודדות עם עומס רגשי ומאוד אישי נוצר מרחק ששומר על הנפש שלא להיפגש שוב. מעבר לכך, נראה שההתמודדות עם בדידות הייתה כבר מנת חלקך בעוד אזורי וזמני חיים. ולמרות שהדחף מצד המשמעות הוא להיות יחד, הצלקת הטראומטית יכולה לייצר מרחק מאנשים ותחושה של חוסר חיבור. לכן האתגר שלך הוא לא רק לקבל החלטה מושכלת, אלא לבחון ולבדוק את ההשפעה של החוויות הטראומטיות שתיארת בקצרה על האופן שבו אתה מצליח להתחבר עם אחרים משמעותיים בחייך. קשרים קצרים ולא מחייבים הם הדרך של הנפש להיות לא מחוברת ומנותקת, וייתכן שזה לא שייך רק לרצון פנימי בחופש.

וחוזרת השאלה: האם זה משמעותי בעיניך, חתונה, משפחה, ילדים, זוגיות, מצד המשמעות ומצד כוחות הנפש, והאם עכשיו?

מחויבות מול שחרור

הנקודה השנייה שיכולה לעזור לנו בהמשך המחשבה היא השאלה איך טוב לי ונעים לי, לבד או באופן זוגי. האם אני מעוניין להיות מחויב בתוך זוגיות, או שאני חושב שיהיה לי יותר אושר מלהיות לבד ולנוע בין מערכות יחסים? שאלה זו כמובן שייכת גם לעולם הדעות, איזה חיים אני מאמין בהם, אך מחקרים בגדול נוטים לומר שחיים בזוגיות ממושכת ומחויבת הם מתכון לחיים מאושרים יותר. אבל אתה דיברת לא רק על מה נכון, אלא על איך זה מרגיש. נראה שבאמת, מהחוויה כרגע של הנישואים שלכם, מדובר במחויבות ללא הדברים הטובים שיכולים לצאת מהם. מתוך דבריך נראה שחלק קטן מזה תלוי באופי שלה ובמי שהיא, אך עיקרו תלוי ביחס שלך לחיי הנישואין בכלל ולמוכנות שלך להתחייב.

חיי נישואין מצליחים מתחילים במחויבות לקשר, כריתת ברית שאומרת שהחיים "שלי" מהיום הם החיים "שלנו". גם אם זה נשמע רחוק ממך, הדרך לכך שקשר עמוק ובריא יעבוד ולא יהיה על בסיס רעוע עוברת דרך החלטת המחויבות. כמובן שהמחויבות הזו באה על חשבון שחרור, אבל היא בהחלט מייצרת רוגע נפשי וחיבור עמוק עם הזמן ועם כיוונונים מקצועיים במקרה הצורך. כך שגם אם הבסיס רעוע, זה לא אומר שהוא לא יכול להבנות מחדש על בסיס חדש. ולמרות מה שציטטת בסוף המכתב שלך לגבי הבסיס הרעוע, אני מאמין שלבחירה בתמר הייתה משמעות שקשורה גם בחיבור האינסטינקטיבי ביניכם. ואכן, גם אם החוויה הרגשית עדיין לא פעילה, זה לא מחייב שהיא לא תופעל כאשר תלך ותתגבר תחושת המחויבות ותאפשר קרקע פוריה לאהבה לפרוח.

דתית מול חילונית

זווית נוספת לקונפליקט שאתה נמצא בו היא היחס לזוגיות ולחיים מנקודת מבט דתית או חילונית. זוגיות, והחיים בכלל בחוויה הדתית, נשענים קודם כל על מה שאני צריך לעשות בעולם. לעומת זאת, החוויה החילונית שואלת: מה אני רוצה לעשות בעולם? אלו שתי שאלות שונות באופן מהותי שמובילות לדרך חיים אחרת לגמרי. זה לא אומר שאי אפשר לשלב בין השאלות האלה ולראות במה שאני רוצה מכוון למה שאני צריך לעשות, אך עדיין אלו שני קטבים של הסתכלות.

בנושא של זוגיות למשל, הגישה החילונית גורסת (בהכללה) שאתה צריך לרצות מאוד בשביל להתחייב לאישה אחת. לכן קיימת מערכת יחסים מסועפת לפני ההחלטה הזו. הגישה הדתית (בהכללה) גורסת שצריך קודם כל מחויבות, כי כך צריך, ורק אחר כך תבוא האהבה. ולכן קודם מתחתנים ואחר כך בונים את החיים. קשה להכריע איזו שיטה צודקת ובוודאי איזו שיטה נכונה לך. אבל כן חשוב להכיר בזה שהבית שבו גדלת נשען על מודל האהבה הדתית, והמקום שמושך אותך למצות את הרווקות מבקש להרגיש לפני שהוא מתחייב.

וכמובן, אלו לא רק עניינים של דעות אלא של תחושות לב עמוקות. הם מסתירים בתוכם את השאלה האם אני רוצה להיות בתוך חיים של משמעות או הנאה, איזה קוטב חשוב יותר וקובע. (חשוב לציין שמשמעות אינה דווקא דתית, ואני נשען על כך שמשאלת הלב שלך שייכת לרצון לחוות את הרווקות, אותה אני מתרגם להנאה, ואת הבחירה להתחתן – למשהו שיש בו משמעות).

ומה איתה?

אני קשוב מאוד לקושי שבו אתה מתמודד, אך יחד איתו איני יכול שלא להפנות את תשומת ליבנו גם אל אילה, שממתינה ומתמודדת בעצמה עם סערות פנימיות שנגרמות מהמצב שאתה עובר. הקול הפנימי שלך הוא חשוב מאין כמותו, והוא הדרך לחיים של קשר בריא וכנה. עם זאת, גם לבחירות שעשינו בעבר, ולמעשים שאנחנו עושים בהווה, יש משמעות והשפעה על הצד השני, וגם לכך יש מחיר.

הדברים הללו אינם באים חלילה ממקום של שיפוטיות או ביקורת, אלא כדי לסמן נקודה עדינה: המחיר שהאחר משלם בתוך מערכת יחסים נוגע גם בנו, מבחינה מוסרית, אישית ורגשית. ידיעת הדבר הזה יכולה להוסיף נדבך נוסף לשיקוליך ולדרך שבה תבחר לצעוד.

מכווני בריאות וצדדי ההחלטה

כעת, מכיוון שאתה עדיין נשוי ולנישואים הללו לא ניתן באמת צ'אנס, אתה כן נמצא בצומת קשה, אך נדרשת בה החלטה לא רק מה לעשות פרקטית, אלא לאיזה חלק בך לתת יותר מקום וכוח.

אפשר להצביע על חלקים בריאים באופן כללי בהתמודדות שלך: למשל, להקשיב ללב שלך זה חשוב מאוד, ללמוד להיות מחויב רגשית, זה גם בריא מאוד, להצליח להיות בקשר קרוב ומשמעותי, זה בהחלט שווה לבריאות נפש. כיוונים אלו לא מחייבים התנהלות למחר בבוקר, אבל יכולים לסמן לך איזה כיוונים טובים ובריאים יש בתוך ההתמודדות שלך.

כל החלטה שתקבל לא תהיה קלה, ויישומה ילווה במאמץ נפשי לא פשוט בהתחשב בקונפליקטים שמזינים את המצב שלך. אך אני מציע לך, בכל החלטה שתתקבל, להישאר בליווי וייעוץ כזה שאתה מרגיש שמתאים לך, מאפשר לך ללמוד ולקבל כוח מהניסיון שאתה צובר ולעמוד בקשיים שיעלו.

החלטה להישאר נשוי אומרת להתגבר על האתגרים הנפשיים שכרוכים בהתגברות על חוויות בודדות מההיסטוריה שלך שלפני השביעי ומן השביעי, ולבחור להיות בחיבור אל האחר – לבחור במושקעות ביחסים מאתגרים, במחויבות ובמשמעות. הפירות יגיעו בתצורה של חיבור עמוק וממלא, לאט ולאחר מאמץ.

לעומת זאת, בחירה להתגרש טומנת בחובה הקשבה לקול הפנימי שלך שמספר לך מה אתה מסוגל ומה לא, ניסיון לפנות זמן ליציבות נפשית לפני כניסה למערכת יחסים נוספת, ובדחייה של האתגרים לתקופה מאוחרת יותר.

אני מאחל לך הצלחה רבה בהתמודדות שלך ובחירה נכונה. אנחנו באקשיבה פה בשבילך אם תרצה להמשיך וללבן דברים כאלו.

צביקה

[email protected]