שואל יקר ונכבד מאוד.
שאלתך היא שאלה כואבת ומצערת מאוד מאוד. אחת מפירותיה המבאישים של המחלוקת היא השוואת קטן וגדול. בסערת הוויכוח וברתחת הדיון לא ניכר שוע בפני דל. כל המגדף מחברו גדול מחברו. בעל הלשון המושחזת מתפרסם יותר מבעל הדעה הישרה. כמאמר חכמינו כל מחלוקת שהיא 'לשם שמים' סופה להתקיים.
על גדלותו התורנית והרוחנית וטוהר נשמתו של הרב קוק קטונתי מלהעיד עליה. מי יתן ואזכה לראות את זיו פניו בעולם העליון. הסיפורים אודות גדלותו התורנית מפורסמים הם, גם בקרב גדולי התורה מהמגזר הליטאי. די אם אציין את הגאון ר' שלמה זלמן אויערבך ושל הגרי"ש אלישיב זצ"ל, אשר העריצו והוקירו מאוד את מרן הרב קוק. והדברים מפורסמים וידועים.
לפני שאתחיל להתייחס לתוכן השאלה, אשא תפילה לבורא העולם שלא תצא תקלה מתחת ידי. שלא אומר על טמא טהור ולא על טהור טמא. שלא אצדיק את הרשע ולא ארשיע את הצדיק.
מבין ריסי עיניך ניכר שההיסטוריה אינה זרה לך. מן הסתם אתה מכיר את מצב היהדות בתקופה שאחרי מלחמת העולם הראשונה. בישוב היהודי בירושלים המצב היה בכי רע. שנות המלחמה הקשו על העברת כספי החלוקה לאנשי ירושלים, והרעב האיום שהתגבר אחרי שנים רצופות של מכת בצורת ונחילי ארבה, הפיל חללים רבים. בשיכון חב"ד מתו כל התושבים כולם עד לאחד. העוני והמחסור היו איומים ונוראים.
גם באירופה היהודית המצב היה איום ונורא. במרבית המדינות החל להתפשט גל לאומנות אנטישמי שהצר את צעדי היהודים. השילוב של העוני העצום בשילוב גלי ההשכלה והחילון שהגיעו ממערב אירופה מוטטו את מרבית הקהילות היהודיות. בני התורה והיראים היו אחד מעיר ושנים ממשפחה.
תנועת הציונות סחפה אחריה רבים וטובים מבני הנוער, והישיבות הדלדלו מלומדים. במצב עגום שכזה התעורר וויכוח בין הרבנים כיצד עלינו לנהוג. היו רבנים גדולי עולם שסברו שעלינו להוקיע את הציונות ולהילחם עמה בכל הכוח. חשוב להדגיש, המלחמה היתה כנגד הרעיון לא כנגד האנשים באופן אישי. ניתן לציין את מרן הגר"ח מבריסק זצ"ל שדיבר בתקיפות כנגד הציונות, ומאידך נשתמרו עדויות רבות, גם של פורקי עול, על יחסו המכובד והמכבד לכל יהודי שנברא בצלם אלוהים. גם הגאון ר' יוסף חיים זוננפלד שהתפרסם במלחמתו הנחרצת כנגד הציונות, יצא לעזרת פורק עול מפורסם ודאג שיאשפזו אותו בבית החולים שערי צדק, כפי שמסופר בספר האיש על החומה.
לעומת זאת, היו רבנים שסברו שניתן לאמץ חלק מערכי התנועה הציונית, ולהוציא יקר מזולל. לתפוס את השור בקרניו ולרתום אותו למען מטרות אחרות. הרב קוק שאהבתו הנודעת לארץ ישראל היתה מן המפורסמות, דגל בשיטה הזו, בצוותה חדא עם עוד מספר רבנים שהזכרת בשאלה. השאלה הזו היא שאלה עקרונית ועמוקה, ולא אני ולא אתה יכולים להכריע בה. השאלה הזו פושטת צורה ולובשת צורה בכל דור ודור בעניינים אחרים. [מה היחס הנכון למודרנה וקדמה, למדינת ישראל, לשוק העבודה ועוד.]
למרבה הצער מעשה שטן הצליח. מחלוקת שתחילתה בקדושה יצאה לרשות הרבים ועברה לניהולם של לבלרים ומושכי עט. חלקם היו תלמידי חכמים וחלקם היו רשעים ופושעים. בעוד שהרב זוננפלד העריך את הרב קוק באופן אישי, תלמידיו ושומעי לקחו התנהגו אחרת. היו כאלו שעשו מעשים אשר לא ייעשו, כמו אותה הצגה שבה שפטו את הרב קוק למיתה רח"ל. כידוע שגדולי הדור נידו את המשתתפים באותה הצגה. כנגד הרב קוק נעשו מעשים נוראים ואיומים, שכיום קשה לעכל כיצד ידם של אותם פושעים לא רעדה. כיצד לא חששו לדברי חכמים "הזהרו בגחלתם שלא תיכווה". במאמר מוסגר אציין, שכפי המקובל כל אותם פושעים נענשו כאן בעולם הזה בעונשים קשים. כיון שרובם ככולם שוכני עפר ניתן להליץ עליהם זכות שסערת המחלוקת והקנאות ערפלו את דעתם והשכיחו מהם את היחס הנכון לתלמידי חכמים, שעל מוראם דרשו חז"ל (פסחים כה, ב) "את ד' אלוקיך תירא לרבות תלמידי חכמים".
אחד המורים הטובים שיש בעולם הוא ספר ההיסטוריה. קריאה מאוחרת של מאורעות והתבוננות בהם מביאה אותנו להסקת מסקנות שונה לחלוטין מהרבה חכמים שחיו ופעלו באותה תקופה. אם נתבונן בעצמנו לפני מספר שנים כשנגיף הקורונה השתלט על חיינו, ניווכח לראות שהיום היינו מגיבים לכל הענין הזה אחרת לגמרי. הפחד מלומר שיש בבנין מישהו 'מאומת' מעורר בנו היום חיוך מהול בסלחנות. עוד עשרים שנה ישאלו עלינו מדוע הגבנו כמו שהגבנו אחרי האסון של שמחת תורה. וכן הלאה.
במילים אחרות, כיום אחרי שעולם התורה התבסס הן פיזית והן חומרית, שדה הראיה שלנו שונה לחלוטין ממה שהיה לפני שמונים שנה. האתגרים וצורת החשיבה שלנו שונים. משכך, אין טעם לדון אנשים שפעלו בראיית זמן של תקופתם. כיום קירוב רחוקים מגיע ממקום אחר לגמרי ממה שהיה בזמן החלוצים. לימודי חול כיום מתמודדים מול עולם התורה מבוסס, בשונה מאותה תקופה.
לאחר כל זאת חשוב לציין נקודה חשובה מאוד. הרב קוק היה שונה מכל רשימת הרבנים שהזכרת. משנתו ההגותית היתה ייחודית ויוצאת דופן. ניתן למצוא לה מקבילות בכתבי ברסלב ובעיקר איזביצה, אבל עדיין ישנם חלקים במשנתו ההגותית שאינם קלים לעיכול.
יש שטוענים שהוא היה הוגה שהקדים את זמנו. ויש שהביעו ביקורת על חלקים ממשנתו. אבל כך או כך אין זה נוגע למעמדו כתלמיד חכם וגדול בעל שיעור קומה.
למרבה הצער הדיכוטומיה המחשבתית המאפיינת את דורנו, וראיית השחור לבן השחירו את דמותו שלא בצדק.
בתקוה שנזכה להתגשמות דברי חכמינו "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם" "ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום".
בניהו
תגובה אחת
ישר כח על התושבה היפה, אולם היא התמקדה בעיקר בכך שאין לבזות או להכפישא הראי"ה קוק זצוק"ל. ועדיין לא ענתה מדוע לא התנגדו גם לדעתויהם של רבנים אחרים. והתשובה לשאלה זו מורכבת מאוד, אולם ניתן לומר בקצרה, שאצל הרב קוק היחס פושעי ישראל היה שהם הגיעו לכפירה ממקום גבוה יותר מהצדיקים שבדור, שהם חיפשו אידאות גבוהות יותר מאנשים שדבקים בה' (כפי שמבואר במאמר הדור) ושאר חכמי הדור לא טענו טענה זו. כמ"כ משנתו של הראי"ה קוק היתה שבמצב של גאולה צריך להוית שינוי מהותי של קידוש החומר, ולא רק כמותי ואכותי בצורת לימוד התורה (וכמו שערך השוואה זו באופן נאה בספר החזו"א הפוסק המאמין ומנהיג המהפכה החרדית). לקחת דברים אלו למעשה ולהפיצם ברבים עורר מחלוקת מסוימת על דרכו מצד חלק מחכמי הדור שעיצבו את פני החברה החרדית.