בס"ד
שלום לשואל היקר!
ראשית כל, ממש מרגש לקרוא על הדרך שעברת. בחרת לעשות שינוי כל כך גדול בחייך בעקבות האמת שגילית, זה דבר מפעים ומעורר השתאות.
גם החתירה שלך בחיפוש אחרי לימוד משמעותי היא לא דבר מובן מאליו. ניכר שטעמת טעמו של לימוד מתוק, ואתה מחפש אחריו.
רציתי להתחיל מביטוי שקראתי בדבריך – "אני מרגיש תקוע".
רציתי להתייחס לתחושה הזאת. ברור לי שהתחושה מגיעה כתוצאה מכך שאין התקדמות בתחומים שהזכרת, ולכן אתה מרגיש "תקוע".
אבל יחד עם זאת, חשוב להפנות את המבט על כל ההישגים שלך. רוב שנותיך בבית המדרש בנו את עולמך, פיתחו אותך, רוממו אותך מאדם רגיל להיות אדם רוחני ונעלה, המבקש קרבת ה'. ובד"כ למי שמגיע לעולם הזה באמצע החיים נדרשות שנים לא מעטות בכדי להכנס אליו ולהתטמע בתוכו. כל יום ויום בו טבלת את עצמך בים התורה הוא יום יקר מאוד. כמאמר הכתוב "טוב יום בחצריך מאלף".
חשוב לחלק את המצב שלך לשני נושאים:
א. המשמעות בלימוד.
ב. מציאת מקצוע ותעסוקה, ואפיק כלכלי.
חשוב להפריד בין השאלות, מכיון שהלימוד נשאר עם האדם. גם אדם העובד לפרנסתו, או הלומד מקצוע, גם הוא חייב בלימוד. וא"כ זו סוגיא בפני עצמה, שגם שאחרי שתחליט לעסוק בלימוד או במלאכה זו או אחרת, תצטרך לתת עליה את הדעת. מה ללמוד בזמני הלימוד? מה יתן לי סיפוק?
נכון שיש פער בכמות שעות הלימוד בין אברך ואדם עובד, אבל עדיין המשמעות והסיפוק חשובים לשניהם.
לגבי הנושא הראשון של המשמעות בלימוד, הייתי מציע לך לשאול את עצמך, איזה לימוד מושך אותך. איזה סגנון. חז"ל למדו שאין אדם למד אלא במקום שליבו חפץ.
הלימוד בתחילת התשובה הוא כמו שאומרים "באורות". ישנה התלהבות ראשונית של ההכרות עם התורה הקדושה, ויש סיעתא דשמיא מיוחדת. כבר כתבו צדיקים שלאחר שיש אורות אז הדרך היא שמראים לו התרחקות. האדם צריך למצוא את דרכו מתוך חתירה וחיפוש.
אבל חשוב להבין שאסור לך ולכל לומד להסתפק בלימוד המוגדר כ"רציני" בפי כולם, ואז אם הוא לא מספק אותי אז אין משמעות בלימוד.
בדור שלנו ב"ה התרבו הספסלים, ושיטות רבות נתחדשו בלימוד ובהבנה. יש שמערבים דברי אגדה, רעיונות ותובנות אקטואליים, או דברי קבלה וסוד, גם בלימוד ההלכות והגמרא. לימוד כזה חודר לשיתין בנפש האדם, ויכול להרוות את כל חלקי האישיות של הלומד. שוב אין כאן קביעת מסמרות, אלא רק הארה חשובה- אין להגדיר את הלימוד הקלאסי כלימוד היחיד האפשרי, אלא מומלץ לחפש סגנון לימוד שידבר אל לבך, גם אם הוא לא הלימוד הרגיל והמוכר לך עד היום. ויש מה לחפש.
לגבי הנושא השני של תעסוקה ומקצוע.
יתכן ויש עשיות ותעסוקות שלפני שחזרת בתשובה עסקת בהן ובגלל התהליך נטשת אותן? ההדרכה של גדולי ישראל היא לאחוז בכל חלקי הנטיות של האדם, ולא לנטוש אף אחת מהן, מלבד דברים אסורים כמובן. אם אדם ניגן או צייר, עליו להמשיך ולפתח תכונות אלו. ה' מחלק לנו מתנות, והן הכשרונות שהוא שתל בנו. כשרונות אלו הם גם ייעוד ותפקיד, כאשר מדובר באדם עובד ה'. על האדם לקחת את כשרונותיו וליצור בהם, לפתח איתם את העולם. אסור לוותר עליהם.
הגם שהאידאל המסומן בציבור עובדי ה' הוא "האברך", אבל אין זו מציאות פשוטה, והיא אינה מתאימה לכל אחד לאורך ימים ושנים.
רוב האנשים זקוקים לעשיה מסוג נוסף, שתביא לידי ביטוי את כשרונותיהם ותכונותיהם, וגם תאפשר קיום כלכלי מרווח יותר. דחק הפרנסה עלול לעיתים להביא לידי בעיות נוספות, של חינוך וזוגיות.
במידה ואתה אחד מאותם אנשים- שהם למעשה רוב עובדי ה'- שצריכים להוציא מן הכח אל הפועל את המתנות שה' חנן אותם בהם, כדאי שתנסה לבחון מה אהבת לעשות לפני התשובה. במה היית "טוב". אם קשה לך לחשוב על משהו מסוים, תוכל לפנות לאבחון תעסוקתי. אבל חד משמעית דעת התורה היא שעל האדם לפתח כישרונותיו ולעסוק בהם.
ברגע שתמצא מה מתאים לך, תוכל ללמוד ולפתח את התחום, וכך גם תגיע הפרנסה.
כמו שפתחתי, הנושא הזה לא נוגע למחשבה הרצינית והעמוקה, והחיפוש הדרוש בנוגע לתחום הלימודי- מה היא הדרך בה עלי ללמוד כדי להגיע למשמעות בלימוד. כי הם חיינו ואורך ימינו ואין זה ענין התלוי בעיסוקו המרכזי של האדם.
מאחל לך בהצלחה מרובה בכל ההחלטות החשובות הממתינות להכרעתך.
בהערכה רבה
נתנאל