אמא יקרה מאוד
מהמילים שכתבת אני יכולה לשמוע את הלב הפועם שלך בעוצמות.
את תחושת הכאב והחוסר אונים מול ההתנהגות של הבת שלך.
אולי תתפלאי – אבל במילים שלך את כתבת את הקושי וגם את מקור הקושי- כלומר איך הילדה הגיעה להתנהגות כזו.
את גם מתארת תחושות אשמה וחוסר אונים- שהם כאב עצום.
בעז"ה אנסה לתת לך את מירב המענה שאפשר לתת דרך מכתב.
נתחיל עם ההתנהגות של ביתך-
ביתך למעשה לוקחת כספים בלי רשות. וברשותך אקרא לילד בשמו.
גונבת כספים.
גם מבלי שציינת, אין לי ספק שמדובר בילדה טובה רגישה וטובת לב.
המחשבה איך ילדה יכולה להתנהג בצורה כזאת פשוט משתקת את הלב מבפנים.
אולי זה נחמת שוטים- אבל ביתך היא לא היחידה.
לצערי אני פוגשת שוב ושוב ילדים רגישים ועדנים מבתים מצוינים שגונבים מחנויות
ולא רק מההורים שלהם.
אז בואי נבין רגע- למה הילדה גונבת?
הרי לא חסרים לה דברים?
ויתרה מזאת- היא כ"כ מצטערת אחרי.
אז למה היא עושה את זה שוב?
גניבות ושקרים הם קיצורי דרך להשיג את מה שאני רוצה להשיג.
התנהגות זאת בדר"כ מופיעה אצל ילדים
שקשה להם לווסת תסכול
הם לא מסוגלים לקבל לא
להתנהג לפי הכללים
כל אדם באופן טבעי רוצה עונג והרבה עונג כאן ועכשיו.
כשילד רגיל שמה שהוא רוצה או כמעט כל מה שהוא רוצה הוא מקבל.
יהיה לו מאוד קשה להתמודד עם תסכול כשהוא לא יקבל.
ההתמודדות עם התסכול תהיה כ"כ קשה ומכאיבה עבורו עד כדי שהוא יחפש קיצורי דרך כדי לא להרגיש את התסכול.
אין לי ספק שהילדה שלך באמת באמת לא רוצה לגנוב.
המעשה של הגניבה נעשה באימפולסיביות.
עולה בה איזשהו דחף חזק שהיא לא מצליחה לעצור.
עובדה שהיא מבטיחה כל פעם שהיא לא תעשה את זה שוב.
באופן מאוד טבעי- ילדי זקונים הינם ילדים שפחות מורגלים לגבולות.
כולם עוטפים אותם וממלאים את רצונותיהם.
ההורים גם עסוקים עם ילדים גדולים יותר וסיפורים לכאורה גדולים יותר.
ולכן כל הנושא של הצבת גבולות לא מקבלת את אותה היחס בילד זקונים לעומת הילדים הראשונים.
שלא תחשבי חס ושלום שיש בי צד מאשים או מבקר.
ההתנהגות שלכם מולה מאוד טבעית ושכיחה.
רק מה שהילדה כרגע משלמת את המחיר של חוסר יכולת וויסות דחפים.
היא פשוט לא מאומנת בלעצור את הדחפים שלה.
אז מה עושים?
קודם כל מפסיקים לתת לגיטימציה להתנהגות אסורה.
ומה כוונתי- הרבה פעמים הורים נותנים בלי שימת לב לגיטימציה להתנהגות אסורה.
למשל- הילד לא מקובל חברתית. אז הוא גונב מחנויות ממתקים כדי לקבל יחס בחברה.
ןזה- בלי משים לתת הסכמה להתנהגות.
אז זהו- שאסור לגנוב!
ולא משנה מה הסיבה שהילד גונב או לוקח בלי רשות.
זה פשוט אסור!
_(אלא אם משהו חס ושלום מאיים עליו בחייו אז הוא יכול לגנוב… חוץ מזה אין שום הסכמה לגניבה).
חשוב מאוד- קודם כל שיהיה ברור אצלך. שזאת התנהגות אסורה.
והיא לא יכולה להמשיך הלאה.
ממליצה לשתף את אבא- בגיל של הבת שלך מאוד חשוב הנוכחות הסמכותית של אבא.
חשוב לגייס את אבא- ולומר לו שמאוד תשמחי שיגיב בצורה עניינית ברורה ואסרטיבית אבל לא בצורה נוקשה מידי.
ממליצה לקחת את הילדה לשיחה שני ההורים.
בשיחה להבהיר שאתם יודעים על המעשים שלה.
אתם בטוחים שהיא לא רוצה להתנהג ככה ושזה קורה בטעות.
אבל אתם לא מסכימים יותר ולא תאפשרו התנהגות אסורה בבית שלכם או בכל מקום אחר.
חשוב לדבר על ההתנהגות האסורה.
ולא דיבורים מסביב שמעוררים אשמה ובושה.
היא מספיק מתביישת ומאשימה את עצמה גם כך.
חשוב שהיא תדע שאתם תשגיחו יותר מקרוב בזמן הקרוב לראות שהיא לא חוזרת על המעשים האלה שוב.
לגבי שאלתך- האם לדבר איתה על הנושא באופן פתוח ולא להעלים עין.
אז בוודאי שאסור להעלים עין. ההתנהגות לא תחלוף מעצמה.
היא עלולה רק להחריף יותר
ולגבי ההרגשה שהבת שלך מסתובבת עם תחושה שלא סומכים עליה.
הילדה גם יכול לשאול – " אתם לא סומכים עלי?
אם תענו לא. זה בוודאי יעליב אותה. ואם תענו כן- אז גם שיקרתם וגם יכולת ההשגחה שלכם מצטמצמת.
ולכן התשובה הנכונה היא- שהורים מחויבים להשגיח על הילדים שלהם תמיד.
כשהם מרגישים שהם לא יודעים דברים, או שקורים דברים אסורים הם מהדקים את ההשגחה.
וכשהם מרגישים שהם רגועים לגבי ההתנהגות של הילד שלהם הם יכולים להרחיק את ההשגחה.
ממליצה גם לפנות לטיפול רגשי התנהגותי בשילוב הדרכת הורים.(מדגישה התנהגותי- כי ההתמודדות כאן היא קושי התנהגותי).
ולחלק האחרון- רגשות אשם שלך.
רגשות אשם הם רגשות כואבות מאוד ומכלות בתוכינו כל אנרגיה חיובית.
רגשות אשמה- הם רגשות שמלוות כל אמא בעולם.
אמא תמיד מרגישה אחריות כלפי הילדים שלה- וכשהיא "לא מצליחה" היא מרגישה כישלון, ותחושת אשמה.
אז קודם כל אני רוצה לומר לך שאת לא אחראית לשמחה של הילדה שלך.
השמחה של האדם תלויה רק בו.
וכן לכולנו יש חסרים- והעולם חסר- זה המציאות האמיתית והיא לא קשורה או תלויה בך.
מלבד זאת- אשמה- היא גם כיסוי לכאב.
כשהכאב כל כך גדול אנו הולכים לאשמה.
באשמה יש תחושת אשליה כאילו הדברים בשליטה שלנו.
אם רק הייתי עושה כך או אחרת.
מביאה לה את זה ואת זה, זה לא היה קורה.
וזה לא נכון.
כי אין לי ספק שאת עושה את ה100% שלך. ויחד עם זאת כל אמא היא רק בנאדם.
ובנאדם הוא מוגבל.
ולכן טבעי שהבת שלך תהיה חסרה במובנים מסוימים כי את פשוט רק אדם- ויכולה לעשות את הכי טוב עם הכוחות/ היכולות והידע שיש לך.
ומה שקרה זה היה רצון ה' וזה בעז"ה יוביל אתכם ואת הבת שלכם למקום טוב יותר.
אז כשאת מזהה רגשות אשם -תדעי שיש כאב גדול מאחורי.
שאלי את עצמך מה כואב לי ותני מענה לכאב שלך.
כאב עובר רק כשנותנים לו מענה.
בהצלחה רבה רבה והרבה ס"ד
פייגי
דלג לתוכן
תגובה אחת
תשובה מעניינת,
מניסיון גם אם ההסבר נכון הטיפול המוצע הוא לא יעיל,
סליחה על הביקורת אבל זה סיפור כואב ואני מקווה שתבינו אותי
הילד ימצא את הדרך לגנוב גם אם יאסרו עליו, ולגנוב זה לאו דווקא כסף, לגנוב זה גם לגנוב את תשומת הלב של כל מי שנמצא בסביבה, זה גם לרצות לשלוט בקבלה הצומי שהוא מקבל,
לגנוב זה דרך חיים נוראה של חוסר ביטחון שאני אקבל כי מגיע לי ואני שווה,
הדרך היא ממש לא להבהיר לה שזה אסור כי היא ממש לא שולטת בזה, וגם כל אדם שפוי לא גונב מחבר שלו לא בגלל איסור אלא בגלל שזוהי התנהגות מוזרה שבחיים נורמלים אין בה צורך, וזה רק יעורר אצלה רגשות אשמה שלא מגיע לה להתמודד איתם וזה פשוט מיותר,
מניסיון מר אני כותב את זה מהיכרות מעמיקה עם התחום ולא סתם מסברות הלב,
הילדה כנראה לא חווה את הנתינה של ההורים שלה ויכול להיות מאלפי סיבות, (ההורים לא נותנים אלא נכנעים וכו׳) שבשבילם צריך ללכת לטיפול פסיכולוגי,( לדעתי זה עמוק יותר מטיפול התנהגותי) הילדה תלמד בהמשך החיים לא לגנוב זו טקטיקת חיים פשוטה זה פשוט לא רווחי לגנוב, אבל עדיין יהיה לה קשה לקבל כי היא התרגלה שהיא לוקחת לעצמה וזה דבר קשה גם ליצירת קשר חברתי וגם בעז״ה להתחתן, הנקודה הבולטת ביותר בגניבה של ילד היא שהוא לא מצליח לקבל אז הוא חייב לדאוג לעצמו, וזה סימן למשהו שקורה בנפשה של הילדה, חשוב מאד!!! לטפל בזה ולא רק לבנות על זה שהיא תפסיק לגנוב אלא להבין למה היא גונבת ולא סומכת על הקבלה מההורים למה היא לא מצליחה לחוות שהיא מקבלת מהם ומה בנתינה שלהם לא עובד לה
אני כותב את זה מנסיון מר ומבקש ממך אמא יקרה שחשובה לה בתה אל תזניחי את זה במניעת הגניבות של הכסף ובמציאת פתרון לכסף בהיתר, כי הסיפור פה הוא עמוק יותר
בהצלחה