שלום וברכה

עיינתי בשאלתך הנוגעת לבן בן שמונה, חכם וחברותי, מאובחן עם הפרעת קשב וריכוז ומטופל בריטלין. הרבה פעמים הוא משקר, מחרטט, מערבב. שיתפת שאתה לא יודע אם אתה עושה מה שנכון בנושא הזה של השקרים. מצד אחד אני חשוב לך מאוד לחנך אותו לאמת, מצד שני זה קשה כי אתה כועס והוא מתקשח ונלחץ. בנוסף ציינת שאתה רוצה לתת אמון אמיתי בילד, כדי לא לקבע אצלו תפיסה עצמית שלילית של שקרן. אבל אתה חושב שאולי אתה משקר את עצמך כי באמת אינך מאמין לו, והוא קולט את זה…

אני חושב שזו שאלה מאוד חשובה שמטרידה הורים רבים וטוב שאתה עירני לעניין, מציע להקדיש כמה דקות ללמוד את הנושא לעומק.

למה ילדים משקרים?

באדם יש שני מערכות הפוכות. אחת אחראית לכך שאדם יקשיב למציאות הריאלית, נקרא לה המערכת המרובעת. השנייה תפקידה שאדם יקשיב לכמיהות הפנימיות שלו, נקרא לה המערכת העגולה. שתי המערכות פועלות לאורך כל החיים, אבל אצל ילדים המערכת העגולה הרבה יותר חזקה מהמערכת המרובעת, במיוחד אצל אנשים עם הפרעת קשב (ADHD). כדי לומר אמת, אדם צריך להשתמש במערכת המרובעת שלו ולדווח בה בדיוק קרה במציאות. המערכת העגולה יכולה לגרום לאדם לא לומר את האמת. היא עושה זאת בכמה סגנונות, לכן, בצעד ראשון, ננסה לזהות את סוג אי אמירת האמת של הילד.

שקר של חוסר עירנות – חיבור גדול לעיגול גורם לחוסר שימת לב לריבוע של המציאות. למשל, הילד קיבל לעשות משימה כלשהי. אבל הוא לא שם לב להנחיות או לא שם לב מה בדיוק עשה או לא עשה. כששואלים אותו לא נעים לו להיתפס כמי שלא יודע מה קורה והוא אומר משהו לא אמיתי. לפעמים הילד כה שקוע בעולמו הפנימי, שלמרות שהוא שמע את השאלה של ההורה, דעתו מוסחת, הראש שלו לא פה. השאלה נשמעת לו כזמזום רקע שיש להיפטר ממנו. למשל הוא באמצע משחק ושואלים אותו אם עשית שיעורי בית. הילד במצב עגול, הוא שקוע בעולמו הפנימי ופחות מחובר כעת לריבוע שבו יש משמעות ריאלית למילים. בחוויתו יש רעש מפריע מבחוץ, והוא מכיר "לחש" שמשתיק אותו, פשוט לומר: "בטח, עשיתי שיעורים".

שקר של פזיזות – חיבור גדול לעיגול גורם לאדם לעשות דברים מייד כשהם עולים לו בראש, בלי להמתין ולשקול את משמעותם. כך ילד יכול לומר משהו שהוא לא אמת כי ברגע מסויים זה קפץ לו לפה, אחר כך הוא כבר מסובך עם השקר וצריך להמשיך להצדיק אותו. כשילד שוב ושוב חווה כעסים מהסביבה, הוא נלחץ כשנתפס במעשה לא תקין. הדאגה שיכעסו עליו שוב או שהוא יאכזב שוב, גורמת לו לפלוט אמירה בלי לחשוב על המשמעויות שלה. זו גם אחת הסיבות לכך שילדים עם הפרעת קשב יותר נתפסים על שקרים מאשר אחרים. הם פשוט עושים דברים בלי לחשוב, בלי לתכנן – קודם עושים אחר כך חושבים. הפזיזות מתבטאת גם בהעדפה של דרכים קצרות, גם אם הן מסובכות יותר. ושקר, לפעמים נתפס כדרך קצרה.

שקר של דמיון – החיבור לעיגול מחזק את כח הדמיון על חשבון כח הריאליות. לפעמים ילד מבלבל בין דמיון למציאות, ומדבר על משהו שהוא היה רוצה שיהיה כאילו הוא כבר קיים במציאות. הוא לא מפריד בצורה חדה בין הרצוי לבין המצוי. במיוחד כאשר לילד יש דימוי עצמי נמוך, והוא רוצה להאדיר את עצמו, או לפחות להסיר מעליו דברים שפוגעים בתדמיתו. ילד כזה משקר קודם כל לעצמו, אחר כך לאחרים. לפעמים הילד כל כך רוצה לקבל הכרה מעולם המבוגרים המרובע, שהוא משקר כדי שיכירו בו כילד טוב. החיבור לעיגול גורם לכך שהילד פחות לומד לקח מטעויות, ולא פועל כמו ילדים פחות עגולים שמפנימים מהר מה לא כדאי לעשות.

שקר של הישרדות – המציאות של העולם היא מרובעת יחסית, ילד עגול עלול לחוש שאין לו את הכלים לשרוד בעולם. שהעולם חושב אחרת ממנו ואם הוא רוצה שיבינו את האמת שלו, עליו לשקר. למשל, ילד השקיע ולמד למבחן, אבל בפועל קיבל ציון נמוך. בחוויה שלו מגיע לו ציון גבוה, אבל בעולם המרובע מדברים בשפה אחרת. הוא ידווח להורה שהשיג ציון גבוה, כי זו האמת מבחינתו. הוא יכחיש שהכה את אחיו, כי מבחינתו המכות היו צודקות, אך לדעתו ההורה "המרובע" לא יבין זאת צריך לתרגם להורה את האמת למושגים המרובעים שלו. הוא מרגיש שהוא עושה צדק, שהוא "גונב מן הגנב". לפעמים בעצם השקר הוא אומר להורה אני כל כך מכבד/מפחד ממך שלא מסוגל לומר לך שעשיתי משהו לא טוב (ראו אור החיים, בראשית, יח,טו).

מהו שקר אמיתי?

נפריד בין אי אמירת אמת לבין שקר . אי אמירת אמת – מצב שבו הדיווח של הילד אינו נכון או גורם לשמוע להגיע למסקנה שאינה נכונה, בלי קשר לשאלה מה המניע של האדם. המונח שקר הוא חמור יותר ומתייחס גם למניעים. זהו מצב שבו (א) אדם מבין את המציאות בצורה בהירה וחדה, הבנה של אדם בוגר ובריא (ב) הוא פועל מתוך בחירה חופשית ולא מתוך מצוקה משמעותית (ג) הוא רוצה להרוויח משהו שהאדם השני לא מוכן לתת (לקבל חפץ, סליחה, הערכה), (ד) אין לו אמפתיה לזולת – לא אכפת לו להוליך אותו שולל ולעשוק אותו, הוא לא "סופר" אותו ולא אכפת לו לנצל את האימון בו לרעה (ה) הוא מטעה את הזולת ביודעין, "גונב את דעתו" כדי שיפעל לפי אמונה שיש מציאות אחת בעוד המציאות שונה לחלוטין. כדי שנגדיר "שקר אמיתי", צריך שיצטברו כל התנאים הללו, ולכן לרוב אפשר לצאת מהנחה שהילד אינו "שקרן". לכך יש משמעות חשובה, משום שהילד עצמו אינו יודע לעשות את ההבחנה בין שווא לבין שקר. הוא עלול לתפוס את עצמו כשקרן, להתייאש מעצמו ולפתח דפוסים כאלה. הוא עלול לתפוס את עצמו כלא אמין והדבר יפגע בדימוי העצמי שלו ויפריע לו ביצירת קשרים חברתיים בריאים. מצד שני, איך ניתן להאמין בילד במצב זה?

איך שומרים על אמון?

סיפר הרב יהודה עדס שפעם אחת, בהיותו ילד קטן, אחיו שאל אותו ליד אביו: "ברכת ברכת המזון?" הוא ענה "בטח, ברכתי בסידור הזה". אחיו הרים את הסידור והראה לאבא שהיה זה מחזור ליום הכיפורים. האב ענה: "אם יהודה אמר שהוא בירך, אני מאמין לו". הסיפור הזה תפס את תשומת ליבי, דווקא בגלל שהשקר הוכח בעליל (ראו כתובות עב, "פלוני כהן תיקן לי את הכרי"). איך האימון בילד במצב כזה אינו בעצמו סוג של שקר?

אחרי שהבנו שהילד אינו שקרן, אנו יודעים שבתוכו יש כנות, יש אכפתיות מהזולת. יש לו בעיה צדדית, טכנית, לומר אמת. הוא רוצה אמת אך כאילו כואב לו הפה. הוא לא תמיד מצליח כעת ליישר את המבט מול האמת הכואבת, לפעמים גם מול עצמו. נסתכל על מקומות שבהם הוא כן מדבר אמת, מקומות שבהם כן ניתן לסמוך עליו, מקומות בהם הוא מבטא אכפתיות ודאגה לאחר. נרחיב את המבט שלנו ונסתכל גם על העתיד. נזכור שככל שהוא יהיה יותר בשל, יותר בטוח, יותר מעשי, כך יכולתו לבטא את האמת תגבר. נזכור שגם כעת שאינו אומר אמת, זה בגלל חולשות שונות, לא מה שמשקף את המהות האמתית שלו. כל אלו יכולים לצמצם את ממדי האתגר, לנכות ממנה את התדמית השלילית, ולהפוך אותה לשאלה קונקרטית יותר: מה עושים כדי שהילד יתרגל לומר אמת? איך מתנהלים עם ילד שלא ניתן לסמוך בוודאות על המילה שלו?

מה עושים?

מניעה – כרגיל, עיקר העבודה היא במניעה. יוצרים אווירה נעימה ובטוחה בבית. אווירה בה הילד יכול להרגיש בטוח, גם אם ההורים לא יאהבו את מה שהוא עשה, לא יהיה אסון מזה. מתייחסים לטעויות כחלק מהחיים, לא חורבן גדול. לא מפזרים הערות וביקורת ב"נדיבות". גם כשלא מסכימים עם המעשים של הילד, מראים לו שמבינים את הצד שלו, נותנים תוקף לרגשות שלו. ממשיכים להאמין בילד למרות הקושי (מפורט לעיל). במקביל להשתדל להיות אמין מולו, שהוא יוכל להבין שההורה עצמו עומד בדיבורו. כאשר נותנים לילד הוראה או שואלים אותו שאלה, יש לעורר את תשומת ליבו ולשים לב שהוא אכן "איתנו", שקלט את הפרטים.

רגיעה – מרגיעים את עצמנו, כשהורה רגוע התגובה שלו מדוייקת יותר. אפשר להיעזר במפורט לעיל כדי לענות לעצמנו על השאלה האם הילד פועל אישית נגדנו, מתוך מניע זדוני, או שאנחנו יכולים להניח שלרוב הוא בחזקת שפועל מתוך מניע הישרדותי שאינו שלילי. מפחיתים דאגה מפני העתיד, רוב הילדים צומחים להיות אנשים נורמטיבים. הדרכת הילד לומר אמת היא חלק מתפקיד ההורים, לא משהו ש"נפל מהירח". התמודדתם עם קשיים נוספים בגידול הילד, תתמודדו גם עם אתגר זה.

הסברה – בשיח עם הילד, לא סביב קונפליקט כלשהו, לחדד את ההבדל בין אמת לפנטזיה, בין רצוי למצוי. בעזרת שיח על עניינים אחרים, אירועים או סיפורים, להציג את ההתייחסות שלכם לצורך באמינות, לחשיבות שלה, כמו גם למושג השקר בעולם. יש לו תפקיד, הוא לא נברא סתם, אך צריך לדעת להשתמש בו נכון. בשיחה אפשר להביע אמפתיה למצבים שבהם אנשים נדחקו לשקר, ולהראות איך "לצאת מזה".

סבלנות – קחו את העבודה בנושא כחלק מגידול של הילד ותהיו סבלנים, הטמעה של הרגל חדש לוקחת זמן. גם כשפונים לילד בשאלה, לא ללחוץ אותו לקיר. לפעמים דווקא הציפייה לתושבה מיידית גורמת לילד להיות פזיז ולזרוק תשובה לא אמיתית. להימנע ככל שניתן מסיטואציות מביכות, אם לא חייבים לשאול ולחקור, אפשר לוותר. לא כל אמת חייבת לצאת לאור, יש בחינה של "כסהו כלילה" (מנחות, צט).

במידה שאתה חש שזקוק לליויי אישי, אל תהסס לפנות לאיש מקצוע. בכלל, התמודדות עם הפרעת קשב מצריכה, מלבד תרופות, גם הדרכה. ציינת שיש התמודדויות נוספות, כדאי שתשקלו זאת

בהערכה להשקעה והמאמצים שלך

חיים