לידידי היקר שלום רב.

אכן עם ישראל נמצא במצב לא פשוט כמו שתיארת, ויש לפעמים תחושה של: למה לטרוח? מי אמר שאני לא משקיע לריק? אולי מחר יתברר שהכל מיותר?

אבל אמת היא שלמרות שרגשות אלו מובנים בהחלט, עדיין, לדעתי הם לא רגשות נכונים. ואם נתבונן נראה שהם לא נובעים מחשבון שקול של 'ערב המבול' (כי אז גם לא היינו טורחים עבור ארוחת ערב, או לתקן כפתור שנפל), אלא מיאוש ורפיון ידים, מתחושה שאיבדנו שליטה על החיים שלנו, וזה גורם לנו לעיתים לחשוש מפני החלטות או מעשים שיש להם השלכה על זמן ארוך, וזה טבעי שנרגיש ככה, ויתכן שזה נכון לנהוג כך לגבי דברים שאינם נחוצים, למשל אולי זה לא הזמן לפתוח תערוכה של פרחים יפים, או מכוניות ספורט, אבל כלפי דברים חשובים – אנו צריכים לפתח התמודדות של עמידה איתנה, לזכור שאנחנו בצד הטוב, ושזכותינו לחיות את חיינו בטוב ובנעימים, וחלק מזה הם הנישואין, אתה צריך להרגיש שאתה עושה את הדבר הנכון.

וכבר בימים קשים יותר – ואכן היו כאלו, כמו שאנו מציינים היום – נשאלה שאלה זו, והיו אנשים אמיצים שהתחתנו בתוך שנות הזעם והולידו ילדים, וחלקם שרדו את ימי התופת והם היו השריד היחיד לאותם הורים אמיצים. אמנם אנחנו לא שם, זה לא המצב כלל, אף מומחה לא טוען ככה, ואנחנו צריכים להמשיך ולעשות דברים חשובים, וחתונה היא בהחלט שייכת לרשימת הדברים החשובים. היו אפילו כמה מקרים של חייל שהתחתן בחזית עם ארוסתו כדי לא לדחות את יום שמחתו.

ואתה שואל האם כדאי להמנע משום הפחד מפני הסכנה? אם זה נכון, אז זה נכון כבר עשרות שנים, לפחות מאז האינתיפאדה השניה או פיגועי האוטובוסים.

החיים במדינת ישראל בצל הערבים מעולם לא היו רגועים ושלווים, רק כל פעם משתנית המנגינה, פעם זה פדאיון, אח"כ אש"ף, וקטיושות מלבנון, ופיגועי התאבדות, וסכינאות, וירי, ופיגועי דריסה, ומטעני חבלה, וחטיפות, וטילים…לצערינו תמיד היה מכל וכל. אלו הם חבלי משיח שלנו, אלו הם תנאי המגורים בשכנות לאהלי קידר, זהו תכלית הפרא אדם שלא רוצה כלום מלבד להרוג ולהשחית. האם ניתן לו גם להכניע את הלב שלנו? שנחיה בפחד? הלא זה מה שהוא רוצה בדיוק, אבל עלינו מוטל להמשיך לחיות בשמחה, לדעת את היחודיות שלנו כעם ה', לדעת שהגלות הזו קצובה, ויתכן שאנחנו שניה לפני הסוף (שלהם), לדעת שהם לא יוכלו להכניע את הרוח היהודית, שהם בסך הכל מקל מרדות של הבורא בעולם להביא את מה שייעד לנו, וסופם לחלוף כמו המצרים.

לכן לדעתי מה שאתה צריך לעשות הוא להמשיך בחייך, לחפש בת זוג שיחד תקימו בית נאמן שיהיה עוד לבנה בחורבות ירושלים, אל תיפול ליאוש, תמשיך לעשות טוב, תאמין בישועת ה', ותנצל את רגשות הקושי כדי להתפלל על אחינו שבחזית.

נ.ב. סליחה על העיכוב במענה, זה באשמת הקטנצ'יק שהצטרף אלינו לאחרונה, ואם תשאל אותי הוא אינו מוסיף פחד כלל, אם כבר אז הוא מסלק אותו…

בהצלחה.

נועם.