שלום לך שואלת יקרה,

ראשית, אני מתנצלת על העיכוב בתשובה שנבע מאירועי הפורים.

לענייננו, אני חושבת שהתשובה לשאלתך נמצאת בגוף השאלה. לאורך השאלה אני מוצאת שוב ושוב שאת מתארת את עצמך כמי שבוחנת את הקשר, ופחות כמי שחווה אותו. בשידוך אנחנו צריכים גם לבחון, וגם לחוות.

צדקה גיסתך שייעצה לך להפסיק לנתח אחרי כל פגישה וביקשה ממך לנסות לחוות ולהרגיש. אולם, אני רוצה לשאול, למה לחכות לאחרי הפגישה? מדוע לא פשוט לחוות את הפגישה בזמן אמת?

הסיבה העיקרית שבשלה רובנו נמנעים מלהתמסר לחוויה הרגשית, היא כיוון שאנחנו חוששים להישאב לתוכה ולאבד בדרך את היכולת לשפוט ולבחון את הקשר בעיניים מפוכחות. חוששים להתאהב במשהו שלא באמת רצינו.

לכולנו רשימת דרישות שמנחות אותנו בחיפוש אחר המיועד או המיועדת. מי יותר ומי פחות. חלק מהדרישות האלו מהוות מבחינתנו דרישות סף, ועל כן אנחנו נוטים לאמץ את הגישה הבוחנת. אנחנו בוחנים האחד את השניה ביחס לסל הדרישות שהגדרנו. הגישה הזו יכולה הייתה לעבוד, לולא שהיינו נפגשים למטרת נישואים. אנחנו בוחנים בן זוג לחיים ולא שותף עסקי. בשונה משותף עסקי, בן הזוג ממלא קשת של תפקידים שלחלקם מהות רגשית. הוא יהיה חבר, תומך, אוהב, שותף ליצירת התא המשפחתי, אבא של הילדים שלנו ועוד. זו הסיבה שלממד הרגשי חשיבות גבוהה מאוד. כדי למדוד התאמה של בן זוג, אנחנו צריכים לבחון אותו, אבל יחד עם זאת גם להרגיש אותו. להרגיש מה הקשר עושה לנו, איך אנחנו חווים את האינטראקציה, אלו רגשות הבחור מעורר בנו ועוד. ישנן שאצלן השלב של הבחינה יקדים את שלב החוויה, וכן להיפך. הסדר אינו משנה, אך חשוב מאוד ששני השלבים יתרחשו.

אם אני מצליחה להבין אותך נכון, נראה שאצלך הממד של הבחינה דומיננטי יותר. זה לא אומר שאינך מסוגלת לחוות ולהרגיש חלילה, כמו כל אחת אחרת. את חווה את הדברים בצורה שלך. יש לך מניפה עשירה של רגשות, וכדי להביא אותה לידי ביטוי את צריכה למצוא את הנוסחה שמתאימה לך. לאתר את הדרך לשחרר, להרפות ולתת לרגשות להוביל אותך. תבדקי עם עצמך מה יעזור לך לשחרר את החסמים הרגשיים שלך. תבררי מהם האתגרים הרגשיים שלך. האם את חוששת להיכוות? האם המתכונת הפורמלית של הפגישות פוגעת לך בתנועה הספונטנית? האם את צריכה יותר זמן? אולי שיחות טלפון עם הבחור בין הפגישות יעזרו? אולי טיולון קטן יחד או כל פעילות אחרת בצוותא?

לעניין הבחור שלגביו את מתלבטת. נחזור אחורה לימים בהם יצאת אתו. את מספרת שהפגישות היו טובות, ובין הפגישות התעוררו ההתלבטויות. זהו מצב הגיוני ומתבקש. הוואקום שבין הפגישות, הוא טריקי מעט. הוא חסר את החוויה שקיימת בפגישה עצמה. ההתלבטויות תופסות את מקומה של החוויה שנעדרת, ובמצב כזה ברור שהמוטיבציה להמשיך תפחת. במקרה שלך, לחוויה לוקח יותר זמן להתפתח. ככל שהחוויה הרגשית תגדל, כך היא תתרחב ותורגש גם בין הפגישות. תשלימי עם זה שבהתחלה להתלבטויות יהיה מקום דומיננטי יותר בין הפגישות, אך זה לא אומר דבר לגבי החוויה הרגשית שתתפתח בהמשך. הגיוני בהחלט שבתחילת קשר לא תרגישי דבר בין הפגישות, אבל ככל שהקשר יתקדם החוויה תורגש גם שם.

אתייחס לשתי השאלות שהצגת בסוף:

א. אני מניחה שלא יהיה ברק שיכה בך כשזה יהיה ״זה״. אין הארה שמימית, אבל יש הרבה מאוד סייעתא דשמיא. אלוקים מנחה אותך בדרך הטבע, אל עבר המיועד לך. תעשי את שלך, ותהי סמוכה ובטוחה שאלוקים ישלים את חלקו. אל תמשכי יותר מידי זמן בשלב הבחינה. אחרי שבחנת ומצאת שהדברים המהותיים באמת נמצאים שם, תשחררי. תרפי ותתני לאלוקים להוביל אותך במסע המופלא הזה. תפתחי את הידיים ואת הלב כדי לחוות את עצמך בתוך הקשר, וכן לחוות גם את האדם שמולך.

ב. אופייני מאוד להשוות בין בחורים. בסופו של דבר תצטרכי להתכנס לקשר אחד, ולהותיר את כולם מאחור. עצם ההשוואה אינה סיבה מספקת כדי לחזור לקשר. אולם, אם בנוסף לכך את מרגישה שלא מיצית את הקשר, הייתי מציעה לך לשוב ולנסות. במידה ותחליטי לנסות שוב, תנסי לגשת לקשר בצורה שונה. תחשבי מה לא עבד לך בפעם הקודמת, מה עיכב את הקשר, ותפעלי לשנות זאת. הייתי ממליצה על שיח כן עם הבחור. תדברו על מה שחסר ועל הדרך לפתור זאת.

אני מבינה מאוד את הבלבול שאת חווה, ואת הצורך בסימנים שיורו לך את הדרך הנכונה. הסימנים האלו מעט חמקמקים ונמצאים עמוק עמוק בתוכך. תתרגלי הקשבה עמוקה. כזו שמבודדת את כל הרעשים. תבדקי עם עצמך מה באמת חשוב לך, ומה את מרגישה (בלי לפחד), כלפי הבחורים שאת פוגשת. את חכמה ונבונה, ומעבר לזה גם חברותית. אלו תכונות שאני בטוחה שיסיעו לך להיקשר למיועד לך. ייתכן שייקח לך יותר זמן להיקשר רגשית, אבל אל תבהלי מכך. ללב שלך יש את הקצב שלו. הוא רוצה להרגיש.

אני מאחלת לך שאלוקים ינחה אותך בעצה טובה בקרוב.

בהצלחה רבה,

דבורה.