שלום לך אשת המציאות,

בין המילים הקצרות של המכתב שלך אני קוראת הרבה כאב. אין לי ספק שלפני שנה וחצי כשעמדת תחת החופה לא חשבת שיום אחד תכתבי את הדברים האלה. נראה שהניסיונות לרצות את בעלך תובעים ממך מאמץ רב, והעובדה שבינתיים את לא רואה התקדמות מעלה חששות כבדים לגבי העתיד של הקשר ביניכם.

תרשי לי להניח כאן שני כיוונים למחשבה, כל אחד מהם עומד בפני עצמו וייתכן שאחד מהם ידבר אלייך.

1. החלומות של בעלך

לאנשים צעירים יש חלומות, וטוב שכך, בתנאי שמתייחסים אליהם כאל חלומות. כשאדם ניגש לחיים בציפייה שהמציאות תהיה הגשמת החלום שלו, רוב הסיכויים שהוא ינחל אכזבה. גם אם המציאות תהיה טובה, היא אף פעם לא תהיה זהה לחלום. חתונה היא בעצם חיבור של החלומות והפנטזיות של אדם אחד עם החלומות והפנטזיות של אדם אחר, ומה שקורה אחרי החתונה זה שבהדרגה הפנטזיות מתמוססות ונשארת המציאות במלוא הדרה. וכאן השאלה אם אנחנו מעוניינים ומסוגלים לחיות עם המציאות שפגשנו, או שאנחנו נצמדים לפנטזיה. אם אנחנו לא נפרדים מהפנטזיה, לא משנה כמה המציאות כפי שהיא יכולה להיות טובה ונעימה – תמיד היא תהיה מאכזבת.

אני לא יודעת כמה את יפה, מוכשרת, עקרת בית למופת ועוד יתרונות מרשימת הקריטריונים של אשת החיל. דבר אחד ברור: את היא אשת החלומות שבעלך היה ראוי לקבל משמים.

השדכן העליון הפגיש ביניכם משום שאת ראויה לו, גם אם הוא חושב שמגיעה לו דווקא מישהי אחרת. נניח למשל שאת אשת קריירה ארצית וחומרית והוא אברך משי בן עלייה. ונניח שהוא חשב שזוגתו הולכת להיות רבנית מורמת מעם והוא מגלה שלא כך רצתה ההשגחה. ברור שקשה לו לנחות מארץ החלומות ולהתחבר רגשית לדמות שכל כך שונה ממה שהוא דמיין, אבל זאת בדיוק העבודה: להניח בצד את האגו ולראות בעיניים נקיות את האדם שמולנו.

נכון, לוקח זמן להיזכר שה' מזווג זיווגים, וצריך ענווה כדי להפנים את זה שאנחנו לא יודעים מה הכי טוב בשבילנו, אבל הצעד הראשון הוא להיות בתהליך הזה.

וכאן אני אהיה ממש חריפה וחד משמעית: את לא אמורה ולא יכולה להיות אשת החלומות של בעלך. את אמורה להיות מי שאת, על המעלות והחסרונות שלך.

אילו בעלך היה באמת צריך את אשת החלומות שהוא דמיין, ההשגחה העליונה הייתה מביאה אותה אליו, אבל כנראה שהוא צריך אותך ולא אותה.

אני מציעה שתאמרי את זה לעצמך וגם לבעלך, עם ובעיקר בלי מילים: זו אני, האישה אשר נתן לך אלוקים ואשר שמת טבעת על אצבעה לפני שנה וחצי. וכעת הבחירה בידיך אם לחיות איתה או לא. לחיות איתה זה אומר לקבל אותה, לרצות בה, לראות את היפה והטוב שבה.

האמירה של בעלך שהוא 'לא מרגיש חיבור' מטעה אותו ואותך. היא הופכת אותו לקורבן פסיבי וחסר אונים של מערכת רגשית ששולטת בו, ומפיל עלייך את החובה להיכנס למשבצת של האישה הדמיונית שלו כדי לאפשר לו להרגיש חיבור.

במקום זה את יכולה להזמין את בעלך לבחור אם להתחבר אלייך או לא. אני סומכת עלייך לגמרי שתעשי הכל כדי לעזור לו להתחבר, ושבמידת האפשר את תתגמשי ותתאימי את עצמך לצרכיו ולרצונו, אבל הוא צריך לדעת שבסופו של דבר אם הוא לא ירצה או לא יצליח להתחבר תהיה לכך תוצאה. אני בטוחה שלא תרצי להמשיך לחיות עם אדם שלא בוחר להתחבר אלייך או עם מי שרואה אותך כ'מקח טעות'.

במילים יותר פרקטיות: מול האמירה 'אני לא מתחבר' את יכולה להחזיר אליו את הכדור באמירה: חבל מאוד, אתה מפסיד. כדאי לך לעשות מאמץ ולמצוא דרך להתחבר אחרת תפסיד עוד יותר.

2. החלום שלך

במכתב את לא מספרת איך את רואה את בעלך כאדם וכבן זוג, אבל בדרך כלל כמים הפנים לפנים. לכן אני מציעה לך לצאת רגע מהסבך הזוגי ולחשוב עליו כעל אדם בפני עצמו. תחשבי על הילד שהוא היה, על הנער שהוא היה, על האיש שהוא גדל להיות, ועל הילד שיום אחד יהיה לו. האם את מתחברת? מקבלת את האישיות שלו? מה בו יפה בעינייך? מה גורם לך להעריך אותו? איזה רגש את יכולה לשלוח מליבך לליבו? איזה ערך מוסף הוא תורם לחייך?

אם את יודעת מה טעמו של חיבור ומה זו אהבה, את יכולה להעביר אליו את כל הטוב הזה בכל דרך: במעשים, במילים, במכתב ובמחשבה. תחשבי עליו כעל אתרוג או יהלום יקר שאת רוצה לעטוף ולשמור, ותני לו את התחושה הזאת.

הראשון שירוויח מכך זו את. אין לי מילים לתאר לך כמה כיף ונעים לאהוב. לא משנה מה הרגשות שלו כלפייך, זו זכותך להפיק מליבך אהבה ולשגר אותה לעולם, ואם תעשי את זה ממקום נקי את תרגישי עוצמה בלתי רגילה, שנובעת מכך שנבראת בצלם אלוקים ואת ממשיכה את פעולת ההטבה שלו בעולם.

השני שיכול להרוויח מכך הוא בעלך. לאהבה יש כוח מרפא, ואחרי שהוא יחווה את הבחירה שלך להתחבר (לא לרצות או להיכנס לנעליה של אשת הפנטזיה, אלא להישאר כפי שאת ולהיות אשת החלומות שלו!) ייתכן שהוא יחזיר לך באותה מטבע.

וייתכן שלא, ואז את תדעי בבירור מה עלייך לעשות.

מאחלת לך שתזכי להיות אוהבת ונאהבת, מקרבת וקרובה, לא אשת חלומות אלא אשת המציאות שה' הועיד אותך להיות.

ברוריה

נ.ב. מתוך אחריות כלפייך וכלפי הדורות הבאים אציין בקצרה, למרות שלא שאלת על כך, שלדעתי ראוי להביא ילד לעולם מתוך זוגיות בטוחה, ומכלל הן אתה שומע לאו.