אמא יקרה,
אני קוראת את השורות המעטות שכתבת, ואני חשה שהן מקפלות בתוכן כאב לצד אומץ ותעצומות נפש שלך (ושלכם) לשמור על התקווה, ולא לחדול מלמצוא פתרון ומענה במצב הנוכחי שבו בנך נמצא כרגע. ואני מלאת הערכה על כך!
בע"ה אפתח בתשובתי כמה כיווני חשיבה והמלצות, מנסיוני ומתחומי הכשרתי בתחום.
ראשית, בואי נדבר על תיאום ציפיות והפער בין מה שהייתם רוצים שיהיה, לבין מה שקורה כעת.
אני יכולה לתאר לעצמי את גודל הכאב, התסכול, אולי אכזבה או חוסר האונים שאתם עשויים לחוש אל מול מציאות שהייתם רוצים שתהיה אחרת עבור בנכם. מציאות כזו שיותר תיטיב איתו לפי ראות עינכם. וליבי אתכם.
כעת, אציע דרכי הסתכלות ופעולה כלליים יותר, בהתאם לפרטים שנתת בשאלתך ובע"ה מקווה לסייע. יחד עם זאת, אני מזמינה אותך לקחת מדבריי רק מה שירגיש לך שנכון למצבכם.
בגדול, מדברייך אני מבינה שבישיבה הראשונה למדו גם תלמידים מתמודדים, ואני שואלת האם הקשיים של בנך התחילו טרם הישיבה הקטנה? האם היו לו קודם לכן קשיים לימודיים? רגשים? או קשיים אישיים אחרים?. בכל אופן, אני מבינה שהמיסגרת הנוקשה היוותה עבורו אתגר . בנוסף לאתגרים שייתכן שהיו ואיתם התמודד קודם לכן. וזה אכן לא פשוט עבורו לשמור על המוטיבציה כאשר הוא חווה קשיים ועובר מסגרות, אז אפשר להבין ברמה הרגשית את הייאוש הנוכחי שלו.
יחד עם זאת, יישר כוח לכם שאינם "נופלים" יחד איתו למקום הרגשי של היאוש. החוסן שלכם מהווה עבורו עוגן, חשוב שתדעי זאת. גם אם לא נראה כך כרגע.
ובהקשר הזה, חשוב לי להאיר נקודה. למרות שנראה שבנך הרים ידיים מעולם הישיבות- עדיין יש לו שאיפות להמשך החיים וזה חשוב. השאיפה לעבוד ולממש את עצמו הינה בריאה וחשובה והייתי ממליצה לנסות להסתכל על זה כנקודת כוח, כי הוא איננו מיואש לגמריי.
ובקו הזה, יש ערך גדול בלשמור על המוטיבציה הקיימת, גם אם היא בתחום שלא ייחלתם לו (אתם והוא), וזה רחוק ממה שהוא היה רוצה אולי לכתחילה. חשוב לעבוד עם הקיים ולראות איך ניתן לשמור על החלקים הבריאים יחד עם ריפוי של החלקים הכואבים. ואת זה ניתן לעשות בתהליך של טיפול רגשי עבור הילד, והדרכת הורים עבורכם.
חשוב שנשים את הדברים כמו שהם על השולחן ונראה איך אפשר בע"ה להתקדם הלאה במבט מפוקח, לקבל את המצב כמו שהוא ולהתקדם. כמובן שתהליך של הדרכת הורים יכול מאוד לסייע בעיבוד התחושות, בתמיכה רגשית לכם ובמציאת דרכי פעולה שיותאמו אליכם ואל בנכם, באופן אישי. ועל כך אני ממליצה בחום.כמו כן,המטפל/המנחה יוכלו לסייע לכם להוביל את הילד לשיתוף פעולה ולכוון אותו לבחירות מושכלות וטובות עבורו גם לטווח הארוך. להבין יחד איתו מה הכי נכון לו ולצעוד לשם.
אם התהליך המקיף, יוביל למצב של התקרבות חזרה אל הדרך המקורית ואל השאיפות הראשונות, ייתכן שתחושו הקלה וסיפוק. אך חשוב לקחת בחשבון, שתהליכים כמו שהם – מובילים לכיוונים שלא תמיד ניתן לצפות. כן מטפלים טובים יוכלו לתאם אתכם מטרות מציאותיות שיתאימו לנקודת זמן ספציפית, והן גם עשויות להשתנות עם התקדמות הטיפול. והתקווה היא , שתהליך טוב יוביל תמיד למקום שנכון לכם בהתאם לנתונים הקיימים באותה נקודת זמן.
ולכן, בעיניי המטרה הראשונה והחשובה ביותר שכדאי לשים לנגד עיניכם הינה- הבריאות הנפשית של בינכם. ושמירתו במסגרת שתעזור לו לחזור לתפקוד הרצוי בגילו.
לסיכום הצעד המעשי הראשון החשוב הוא מציאת מטפל רגשי טוב וירא שמים, בעל התמחות ונסיון בתחום של נוער מתמודד. זאת לצד מציאת מנחה הורים מומחה לתחום, עבורכם ההורים.
שנית, אתייחס לנקודת הקושי המרכזית שציינת כרגע. והיא- הירידה במוטיבציה. ואי"ה לאחריה אתייחס לסוגית מציאת מסגרת.
ציינת שהיתה לו מוטיבציה והיא בשלב כלשהו ירדה. מניסיוני הרב בתחום, המרחק בין מצב של- ילד עם מוטיבציה לבין מצב של ילד שלא מתפקד- הוא מרחק רב. ייתכן שקרה שם משהו בדרך. וייתכן שההחמרה היתה הדרגתית ואולי לא שמתם לב אליה? או שאולי כן הייתם מודעים לה?
לא פרטת, ואני עוצרת לשאול קצת אחורה- מהם הקשיים איתם הוא התמודד בישיבה הקטנה? האם היו לפני כן קשיים? מתי הם התחילו? האם הוא קיבל עזרה כלשהי? איך היה לו בתלמוד התורה? האם קיבל טיפול רגשי כלשהו? ומתי החלה ההחמרה?
כל אלו יכולים לשפוך אור על מקור הקושי ולדייק את הצרכים שלו. הנקודה בה החלו הקשיים היא חשובה. מכוון שהיא עשויה לספר רבות על הגורם למצב הנוכחי, והיא חשוב כדי לדעת איך לגשת לבעיה בצורה היעילה והמדוייקת ביותר בע"ה.
בכל אופן, אכתוב בכלליות כמה אפשרויות.
במידה ומדובר בהתדרדרות פתאומית, או שהילד היה מטופל עד כה אבל לפתע חלה החמרה. אז חשוב לקחת בחשבון שני דברים, ראשית בגיל ההתבגרות קיימת החמרה של "בעיות" קודמות שלא אותרו ולא טופלו. לכן אם היו קשיים רגשיים או התנהגותיים לפני כן , שלא טופלו, עשויה להתרחש התפרצות בגיל ההתבגרות. מצד שני, יכול להיות מצב בו הילד עבר חוויה משברית כלשהי (אגב, אני לא אומרת שזו הסיבה אבל בהחלט גם שהות בישיבה נוקשה מדי, עבור ילד רגיש או עם קשיים לכתחילה, עשויה להחוות משברית. במידה ואין שום אירוע משמעותי אחר שהילד חווה לפני כן או לאחרונה), ולכן שוב, חשוב מאוד שהילד יקבל טיפול רגשי אצל מטפל מקצועי, שמוכשר לגיל ההתבגרות ומומחה במצבים מסוג זה. כמובן חשוב מטפל ירא שמים שמגיע מעולם מגזרי דומה, שיוכל להבין את הדברים לעומקם.
במידה והקשיים תמיד היו, או לחלופין במידה והחלה התדרדרות איטית בהדרגה, אז ייתכן שהילד מתמודד עם קשיים אישיים כמו קשיי לימוד, או קושי רגשי שעשוי לנבוע מכל מיני סיבות. במצב כזה, חשוב יהיה להתייעץ עם דמות שתוכל לתת אבחנה בתחום הרגשי וגם הלימודי/קוגנטיבי (כמו למשל- פסיכולוגית חינוכית) ולנסות להבין את גורם הקושי. היא תוכל להפנות הלאה במידה וצריך אבחון או טיפול ספציפי. החשיבות של ייעוץ כזה, היא כדי לוודא שלא מפספסים פה משהו, וחשוב שהוא לא יתמודד לבד עם הקושי וסתם ינסה לשרוד מסגרות, כאשר לכתחילה הוא צריך התאמות. כשעיניים מקצועיות רואות את הקושי יותר קל לזהות להגדיר ולטפל בצורה נכונה שבע"ה גם אמורה להניב תוצאות וקידום של הילד.
בכל מקרה, ירידת המוטיבציה היא רק "זעקה לעזרה" שמזמינה מענה למצוקה רגשית איתה הילד מתמודד. לא תמיד הילד או ההורים מודעים למהות המצוקה, ולכן לא בטוחה שאם תשאלו הוא יידע לומר. ובטיפול ניתן לאתר גם את הגורם לכך.
ציינת שהישיבה האחרונה היטיבה איתו, לכן הירידה במוטיבציה ייתכן שקשורה לחוויות עבר שלא עברו עיבוד. או לידיעה שהישיבה הולכת להסגר. כך או כך, כרגע הוא זקוק למענה רגשי. ויחד עם המטפל הרגשי ניתן יהיה לברר מה הצרכים של הילד, ואיזו מסגרת עשויה להתאים.
חשוב לי רק לציין, שלדעתי כן כדאי למצות את המענה מול הישיבה הנוכחית. ולמרות שהשנה ממש בסיומה- אולי יש עוד מה לעשות ולסיים בצורה יותר מיטיבה עבורו ועבורכם. כי המרחק בין ילד שלא מתפקד לבין העזבתו הביתה, זה תהליך שאמור לכלול שלבים רבים במסגרת החינוכית, על מנת לנסות לעזור לו לחזור לתפקוד.
חסרים בשאלתך הפרטים בנושא, מה קורה עם צוות הישיבה הנוכחית? האם נקראתם לשיחות לגבי הנער? האם נעשה תהליך של מיצוי האפשרויות בישיבה? האם מישהו מודע למצבו הרגשי ? והאם היה ניסיון לתת לו מענה בתוך הישיבה? או מענה של טיפול רגשי פרטי מטעמכם?
אינני מכירה את הישיבה שבה הוא לומד, ולא את המשאבים והאפשרויות שיש . וגם לא את התפקוד ההתנהגותי שלו ואת יכולות המשמעת של בנך היקר. אני רק מניחה שיש לו ר"מ , ומשגיח, ואני מניחה שהם לימודי ניסיון במצבים שכאלו, מתוקף היותם ישיבה התומכת בנוער מתמודד. האם ניסית להתייעץ איתם?
אינני מכירה אתכם כהורים, אך נשמע שאתם עם פתיחות, וטוב שפנית בשאלה להתייעצות כאן. אני כן חושבת שייעוץ פרטני וספציפי לכם הוא הדבר היותר מדוייק בנוגע לבחירת מסגרת.
ולכן, הצעד המעשי השני שאני ממליצה, הוא לחזור אל איש הצוות הרלוונטי בישיבה הנוכחית ולשמוע חוות דעתו לגביי 1. כיצד הם רואים את המצב הנוכחי? 2.מה הם ממליצים לעשות כרגע כדי לסייע לילד? 3. במה הם יכולים לעזור לגבי מסגרת לשנה הבאה? על אילו מקומות הם ממליצים, או מכירים?
ולגבי מסגרת עתידית- מה הלאה?
בגדול נשמע שהוא צריך מסגרת תומכת, עם ראש פתוח אך שתחזיק אותו גם תורנית. כפי שאני מתארת לעצמי שאתם מייחלים למצוא. ולכיוון כזה אני גם ממליצה לחתור בחיפוש סוג המסגרת. לשקול האם פנימייתי או שלא?. שוב, לדעתי כדאי להתייעץ עם המשגיח בישיבה הנוכחית . מה שאר התלמידים יעשו בסגירת הישיבה?.. אולי יהיו לצוות רעיונות.
לגבי תכניותיו לעתיד הרחוק, אני יכולה לשער את התסכול והרגשות המורכבים שהנכם מתמודדים איתם לגבי בחירתו של בנכם לעבוד ולא ללמוד בישיבה בעתיד. זה חלק מורכב ולא פשוט. בפרט כשמדובר בבן בכור ואתם לראשונה נתקלים במצב מעיין זה.
מנסיוני, אין טעם לכפות על ילד דרך שאיננו רוצה בה או שכרגע במצבו הרגשי הנוכחי היא איננה מיטיבה איתו. המקסימום יהיה לברר מה נכון לו ומה ייטיב עם נפשו, ולנסות למצוא מסגרת שמכילה את כל המענים הרגשיים והרוחניים גם יחד. כן חשוב לגבי בחירת מסגרת, לעשות הכל בשיתוף פעולה איתו (בהדרכת מטפל רגשי) ולבחור מסגרת שתתאים ליכולותיו ולרצונותיו כדי שהוא לא יחווה שוב חווית כישלון.
אגב, ייתכן שהוא לא נחשף לעוד אפשרויות ולכן האופציה הבאה מבחינתו היא רק לעבוד. לכן בע"ה, אולי יהיה אפשר, דרך הפתח של מסגרת אחרת "לשנה אחת בלבד"- בע"ה אולי אותה מסגרת תוכל גם להוביל אותו הלאה, לאחר סיום השנה הבודדת, אל מסגרת המשך שתיטיב איתו. ולא ייאלץ לפנות לברירת מחדל לפני שיממש את הפוטנציאל שלו. בנוסף גם ייתכן שאם יעבור תהליך טיפולי טוב, והחזקה נכונה במסגרת "לשנה אחת" ייתכן שיחווה דברים אחרים וייתכן שדעתו בעניין התכניות העתדיות תשתנה. שוב, לא הייתי ממליצה כרגע לצפות לשינוי כזה, זו גם לא המטרה. אלא אם כן זה מה שיהיה באמת מתאים וטוב לו (לאחר בירור מעמיק ורגיש). כמובן גם לא להתעמת על הנושא הזה ישירות.
לסיכום המלצותיי המקצועיות,
1. לחפש בהקדם מטפל רגשי מקצועי ומנוסה.המומחה בתחום נוער מתמודד. עבור בנך
2. לפנות אל הישיבה הנוכחית, אל איש הצוות הרלוונטי. בבקשת ייעוץ למצב הנוכחי. כפי שפירטתי לעיל
3. לקבל מענה עבורכם ההורים, של הדרכת הורים מאיש מקצוע מוכשר בתחום ובעל נסיון בסוגיות שכאלו
לגבי המלצות על מטפלים או מנחי הורים, ומסגרות רלוונטיות- ניתן לפנות לאתר אקשיבה או לפנות אליי בפרטי ובע"ה אנסה לסייע במציאת כתובת.
ובנימה אישית,
אסיים בנקודה אחרונה שהיא הראשונה ,ואני בטוחה שאתם מורגלים בה. ולהמשיך לשתף את בורא עולם בכאבכם. כי שלושה שותפים לו לאדם. ובורא העולם, שסלל לכל נשמה ולכל ברייה מסלול, דרך וייעוד. בורא נפשות רבות- וחסרונן. הוא זה שבחר בכם לגדל את הבן היקר שלכם, ושאר ילדיכם. והוא שותף מלא אתכם. והוא נטע בכם תעצומות נפש אדירות עבור המשימה הזו. ובע"ה הוא יודע מהו המסלול הטוב ביותר עבור בנכם, ועבורכם. בקשו ממנו שיאיר את הקושי הנוכחי באור של בהירות הדרך, אהבה ורחמים גלויים!
בהערכה רבה
טליה נ.
[email protected]
דלג לתוכן
תגובה אחת
יש ילדים שהבחירה שלהם לעזוב את הישיבה שהוא עולם לימודי נטו שכלל לא מביא לידי ביטוי כוחות מעשיים, וללכת לעבוד, מבטאת אצלם אינטואיציה פשוטה בריאה.
בחירה בעבודה אינה אסון…
למעשה אברכים רבים שעומדים מול ההכרח לצאת לעבוד ולפרנס אך נתקעים בכוילל בגילאים מבוגרים מתוך חוסר יכולת מנטלית לעשות את הבחירה ההכרחית הזו היו מאחלים לעצמם את היכולת הזאת.