שואל יקר.

אני קורא את שאלתך ומרגיש את רגשות התסכול שעולים בך. אתה משקיע ומתאמץ. קובע עיתים לתורה, ובשורה התחתונה לא נשאר כלום. זה מתסכל מאוד.

רציתי לשתף אותך בשלושה נקודות שיכולות לעזור לך.

הגמרא (נדרים לח, א) כותבת: "ואמר רבי יוחנן: בתחילה היה משה למד תורה ומשכחה, עד שניתנה לו במתנה, שנאמר ויתן אל משה ככלתו לדבר אתו". המהר"ל מפראג בביאורי אגדות שם מבאר: "ביארו בזה מדריגת התורה שאין לה צירוף וחבור אל האדם לפי מעלתה העליונה, לכך היה משה משכח התורה כשלמדה, כי התורה היא נבדלת אלקית ואינה שייך התורה לאדם מצד שהאדם הוא בעל גוף, לכך לא היה חיבור אל משה אל התורה, רק מצד מה שנותן השם יתברך ומשפיע לאדם ובצד הזה היה החיבור". במילים אחרות, על פי דרך הטבע אין אפשרות לזכור את התורה, כי יש בה ממד רוחני שאין לו קשר לעולם הגשמי, ועל כן צריך לחכות לזכות לקבל את התורה מעם ה'.

זה גם הכוונה במילים "נותן התורה" בלשון הווה. התורה ניתנת כל יום ויום מחדש. לולא זאת לא היינו יכולים להבין כלום ולא לזכור כלום. זו הסיבה שצריכים לבקש כל יום בברכת "אהבה רבה" [או "אהבת עולם"]: "ותן בליבנו בינה להבין ולהשכיל לשמוע ללמוד וללמד וכו'". לולא תפילה ובקשה זו לא היינו זוכים לכלום. גדולי הדורות המפורסמים, כמו רבי יהונתן אייבשיץ והנצי"ב ועוד, שהיו גאונים מופלגים, הזילו דמעות כמים בתפילה זו, ואמרו שביום שהם לא מכוונים בה כראוי אין לימודם עולה יפה. וכבר אמרו בגמרא (נדה ע, ב): "מה יעשה אדם ויחכם? ירבה בישיבה ויתפלל למי שהחכמה שלו".

בנוסף, חשוב לדעת נקודה נוספת. על פי דרך הטבע, אדם זוכר דברים שהוא מבין היטב. כאשר ההבנה עצמה איננה בשלימות מתחיל מלאך השכחה לעשות את מלאכתו. אם למשל לומדים דין בדיני בורר בשבת, צריכים רגע לצייר ולדמיין לעצמנו איך אנחנו יושבים בבית ומנסים לברור מזלגות או משחקים, עכשיו נקרא שוב את ההלכה ונדמיין איך אנחנו מבצעים אותה למעשה. ככה הדין לא נשאר תלוש ומנותק מהשכל השימושי שלנו. כמו שאת חוקי הנהיגה מפנימים הרבה יותר טוב אחרי שנוהגים בפועל, ככה גם – להבדיל – בלימוד ההלכה. אם היא חיה ופעילה בחיי היום יום היא מתקבעת יותר בתודעה [זו אחת הסיבות שהלכות טומאה וטהרה פחות שגורות בפינו מאשר הלכות נטילת ידים]. נוכחתי בתופעה זו כאשר שוחחתי עם תלמיד חכם חשוב המתגורר בחוץ לארץ. הוא כמעט לא ידע כלום בהלכות שמיטה, בעוד שכאן בארץ כל נער ונערה ידעו היטב את ההלכות. כי אצלו זה הלכות מופשטות ואצלנו זה הלכות יישומיות.

באופן כללי, כל אחד יכול לראות על עצמו מה הטריק שעוזר לו לזכור טוב יותר. אצל אחד זה יצירת מנגינה שתעזור לו לזכור [כמו שמלמדים ילדים לזכור דברים], אצל אחד זה ראשי תיבות [כמו למשל "יד שחט דם" – הרומזים לשבעת המשקים]. הרמח"ל כותב בספרו שסידור הדברים וחלוקתם עוזר לזכור אותם.

הנקודה האחרונה שחשוב לדעת היא, שהדביקות בהקב"ה הנעשית על ידי לימוד התורה, אינה תלויה במה שנשאר בזיכרון בפועל, אלא עצם הלימוד והמאמץ מזככים את האדם ומקרבים אותו לבורא יתברך. סיפר אחד ראשי ארגוני הקירוב שפעם אחת הוא שאל את הרב שטיינמן זצ"ל מה כדאי ללמוד עם בעלי תשובה בראשית דרכם? ענה לו הרב שטיינמן "דף גמרא". תמה אותו אדם, הרי הם לא מבינים אותו על בוריו וזה יכול להיראות להם קשה. למה לא עדיף להתחיל עם משהו קליל יותר כמו חומש או משניות? נענה הרב שטיינמן ואמר "הקדושה שטמונה בדפי הגמרא מטיבה עם בעלי התשובה אף בלי שהם מבינים". המציאות מוכיחה זאת כאלף עדים….

אחתום דבריי בשני סיפורים שהיו. בפתיחת ספר דרשות מהר"ם שיק נכתב: "ובהזדמנות אחת במעמד פתיחה לבני ישיבתו הרמה גילה רבינו את אשר עבר עליו בימי עלומיו ופתח דבריו כי הנה מצינו לחז"ל (ביומא לה, ב) דרבי אלעזר בן חרסום מחייב את העשירים והלל מחייב את העניים ואין אחד שיכול לפטור עצמו מהשתדלות בלימוד התורה אף אני אומר לכם בני בתחילת כניסתי לגמרא הייתי קשי הבנה עד למאד וכלל לא קלטתי את המדובר חזרתי על ענין אחד רבות פעמים אולי עד ארבעים פעם והרביתי תחינה לפני בורא עולם אב הרחמן הרי לא פטרת מללמוד את חלושי התפיסה הבינני נא מתורתך הקדושה ואדעה וכה חזר הדבר על עצמו יום יום זמן רב עד כי אומרים עלי כיום שאני יודע ללמוד אם כי לא הגעתי לקרסולי רבותי הקדושים ומאז אני מחייב את כל חלושי התפיסה ואין בידם להפטר חזרו על לימודכם והתפללו למי שהחכמה שלו ואז תצליחו".

גם הסטייפלר בספרו חיי עולם כותב: "וכדי לחזק הלבבות הנדכאים אעתיק מה שכתב בספר חוט המשולש הוא תולדות הגאון חתם סופר ז"ל וזה לשונו סיפר לי דודי הגאון קדוש ה' מו"ה שמעון סופר זצ"ל אבד"ק קראקא ממהות התלמיד הזה בדרעזניץ בא אל זקני זצ"ל החתם סופר נער אחד בן שש עשרה או שבע עשרה שנים וגילה לו שרצונו ללמוד תורה ונפשו חשקה בה ובשמעו הבחורים כן שחקו ויהתלו בו איך בר שנים כמותו אשר לא ראה אורות מימיו רצונו לתקוע עצמו ללמוד גמרא אבל רבם גער בהם למה זה תצחקו הלא כל הרוצה ללמוד יבא וילמד ויקרב את הנער וצוה להבחורים וקבע להם עתים שזה ילמוד עמו שעה זו והאחר שעה אחרת וכן עשו אבל נוסף למה שכבר הגיע הנער הזה לשבע עשרה שנים עוד זאת היתה לו מדה קשה לשמוע ומהיר לאבד עד שאם למדו עמו איזו משנה מאה פעמים עד מהרה שכחה ולמחר היתה בעיניו כאילו לא למדה מעולם אמנם כן בכל זה חשקתו לתורה לא פג והתמיד בלימוד וכל הבא לטהר מסייעין לו וברוב הימים הגיע למדרגת בחור מופלג בתורה וגם יראתו היתה טהורה ועלה והצליח ועשה פרי קדש הלולים והיה ללמדן מופלג עד שנתמנה לדיין ומורה בעיר מאטערסדארף תחת כנפי רבו ואחר כך נתקבל לרב בעיר שליינינג ואחר כך נתעלה לאב בית דין בעיר נייזאץ והיה תלמיד חכם גדול בתורה ובצדקות והובא כמה פעמים בחתם סופר עד כאן לשונו".

אברך ואאחל שתזכה ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים..

בניהו