שלום וברכה

לבחורה נבוכה

בחורה- פלאי פלאים

מלאה כוחות חיים.

סיפור: בחור מתוק ומיוסר מתשוקה בא לרב חשוב מאוד ( השם שמור במערכת) ואמר לו: יש לי הרהורי עבירה.

שאלו הרב: מאיזה סוג? חזיר? חילול שבת?

הבחור (סמוק ומגמגם) בעיניני צניעות…

זרח הרב: או, אם כן, אלו הרהורי מצווה, שכן הרהורים אלו ידחפו אותך להתחתן, להשפיע אהבה על אשתך ולהעמיד דור נוסף לעם ישראל. היש מצוות גדולות מאלה?.

ומאז חי לו הבחור ( והבחורה שנתקדשה לו במצווה גמורה) באושר ואושר ומשכנתא עד עצם היום הזה.

אני מזמינה אותך לעצום עיניים ולדמיין את אותו סיפור איתך, מקמי שם רבנית דמיונית או אמיתית.

הבנת את הפרנציפ, אני מקווה…

כוחות החיים מפכים בך, הם התנפלו פתאום בראשית גיל העשרה, עוד לפני שהדעת כבר קיבלה אזרחות מלאה. זה גרם לאנייה שלך לסטות מעט מחוף המבטחים אליו את מייחלת להגיע ( חתן, כתובה, טבעת, ריגוש מרפרף מתחת להינומה) ולעגון באיזה אי קטן לפרק זמן.

קורה, ככה תמיד בסיפורי המסע. קורה ונגמר ועכשיו את ממשיכה את דרכך ומחפשת את החוף.

בחורות רבות מלאות באנרגית חיים מתבלבלות מעט, נראה שגם שם, בבלבול עם החברה שמרת על גבולות ונקיפות המצפון דווקא עזרו לך לשרטט את גבולות האי ולהמשיך באמצעות המצפן אל היעד. (תסתכלי באופק, יש עצי קוקוס ובננה ואפרסק…) אחרי שמגיעים אל החוף ומוצאים רב חובל לנסוע איתו בעוד תחנות דוהים לאט לאט זכרונות מאיים נדחים, זה תהליך טבעי שיקרה ויבוא, הרוח תמחוק טביעות רגליים שזכרונך מבקש לשכוח. אין טעם ואין צורך להתעקש על שכחה. זה יקרה, ואז תשכחי מה שפחדת לזכור ותצחקי ממה שייסר אותך.

את כותבת: פעלתי מתוך דחף. ברור. הדחף הזה עוד ידחוף את שרשרת הדורות שלך קדימה ועוד יניע מנועי טורבינה גדולים של עשיה, יצירה, התפתחות. אולי תבנו על קו החוף מלון? שובר גלים? נמל? בקתה לאורחים נטושים?

השם הטוב נטע דחפים בתוכינו וגם תורה וחיי עולם נטע. והורה לנו לא לברוח מן הדחף רק לתעל אותו באמצעות חיי קדושה עם בן זוג למקומות טובים.

שאלה שניה: לא רק את שואלת, אפילו חכמים שאלו. עד כדי כך שאלו, שביקשו לבטל את יצא המין. אמרו: למי יש כוח או אפשרות להתמודד עם הדחפים המתקיפים הסוחפים המעלפים המעייפים הללו. את יודעת מה קרה אחרי שגדולינו ביטלו את הדחף? העולם עמד למות, לא נולדו ביצים בלול, נשים עמדו להתייבש, שירים פסקו מנגינתם. מהר מאוד אמרו חז"ל: "חזור לך כוח העולם, חזור- ונתמודד". אף אחד לא מצפה מבחורים ומבחורות להיות מלאכי עליון. אצל נערות תוססות במיוחד עולה הדחף עד גדותיו. אז מה? זהו מסע. כמו ללמוד ציור, פיסול, הנדסת מחשבים או סריגת מקרמה.

טועים, נכשלים, נופלים קמים ולאט לאט יוצא ציור אנושי מדהים- אישה מעובדת, אנרגטית, יפה שלמדה לווסת את האש לכיוונים של עשיה ונתינה גם בבית וגם בחוץ.

המחשבה שהיתר גורף גורם פחות עוגמת נפש היא טעות. מחקרים שנעשו באנגליה והשוו בין דימוי עצמי של נערות שהכול היה להן מותר לבין נערות ממסגרות של מסורת וחוקי הלכה, הראו תוצאות מעניינות. דווקא בנות שיש להן גבולות ושמתחנכות באווירת מסרים של פנימיות, צניעות ומתינות גילו ציונים גבוהים יותר במדדי דימוי עצמי ושקט רגשי (למרות נקיפות המצפון…) ההסבר: נערות ללא גבול עסוקות הרבה יותר בגופן, בדימוי העצמי שלהן, בתחרות על מי זכתה בבחור הכי אופנתי, ולמי יש עור פנים יותר מפתה. תתפלאי לשמוע שסוגיות מעין אלו הן מייסרות יותר מסוגיות של איפוק וצניעות. החברה המערבית- התובעת מן הבחור והבחורה להפגין ביצועי גוף וקשר בגיל כל כך צעיר דרך מודלים ווירטואליים בוטים (סדרות, רבותי, סדרות…)- היא הרבה פחות סלחנית ממלך הרחמים שאומרים לו: " נתת בי אש, ובערתי איתה קצת יותר מידי, אז תן לי עכשיו איזון וקבל ממני: סליחה."

כולם מרגישים מלוכלכים עם התחושות הללו בגיל ההתבגרות, לא רק חרדים. זה מביך, זה שייך לחלק הגופני שבנו וזה תמיד בראשית הדרך מרגיש כזה נמוך ושפל. יש ליהדות סטארט-אפ מימי בריאת האדם. אקזיט של תחושת השפל דרך מצוות: "פרו ורבו מלאו את הארץ." ככה זה בכל מקום, בכל תרבות. היהדות מציעה לזה מיתון וקידוש עם הזמן, אבל אי אפשר לקפוץ בגיל 12 לגיל ארבעים. כולן חייבות להפליג בים ולהיבהל מן הסערה עד שמוצאים חבר שמוכן להתחייב ברצינות לחלוק איתך את קסם הגלים (וגם את מחירי הטיטולים וכובד שקיות הקניות).

יהי רצון

שלא יגמר לעולם מעיין החיים שבתוכך

שתמצאי חוף ורב חובל

עם שקיעות עוצרות נשימה

וזריחות של אהבה.

אתי