אברך יקר,

שלו' ורוב ברכה!

שאלתך נוגעת בסוגיה יסודית ולא פשוטה, במובנים מסוימים מצאתי את עצמי בין השורות שכתבת.

שאלה זו מייצגת אברכים רבים שחשים 'חוסר מוצא' אחרי שהם נדרשים ביום מן הימים – כאשר עול הריחיים הולך ומכביד על צווארם ומתוך אילוץ, להרהר על מעבר מחיי אברכות מלאי סיפוק רוחני 'מעין עולם הבא' (זהו שאמרו: "איזהו בן עולם הבא: שייף עייל ושייף נפיק, וגריס באורייתא תדירא"), למצב שהם חשים צורך לעשות 'שינוי', לעיתים מבחינת ההתפתחות האישית בגלל הצורך הטבעי במימוש עצמי כאשר הפחד העיקרי הוא להימצא בגיל 30-40 ללא כיוון ברור בחיים… כלשונך, ולעיתים מבחינת הצורך בביסוס כלכלי כנדרש לאחזקת משפחה מרובת ילדים, ובפרט ביחס לשאלה המטרידה מכל שעומדת ברקע "איך להצליח לחתן ילדים בכבוד"?

משאלתך נראה שאתה עסוק בבדיקה, בהיסוסים, מתקשה להחליט על כיוון, אתה דואג את דאגת המחר, אתה לא מוכן לרוץ קדימה בלי לבדוק עד כמה בעתיד תתברר ההחלטה כצודקת, הן מבחינה כלכלית (השכר) הן מבחינת יכולת הצלחה ריאלית (משרות פנויות).

לרוב, כאשר אדם לא יודע להגדיר תחומי עניין מובחנים וברורים עבורו לאורך זמן, הרי שהדבר מסעיר אותו, מקשה עליו להתחייב, ומחזק אצלו גישה שלילית כוללת.

אתה מתחבט בשנה האחרונה בחישובים וספקולציות שמגבילות את הזרימה הטבעית ואולי מייצרות תחושה של דריכה במקום. כעת אתה מבקש סיוע איך להתמקד ולא להתפזר, "הזמן הולך ואוזל" כלשונך, אתה מעוניין להינעל כבר על המטרה, ברור לך שמעודף חישובים לא יוצא כלום…

חשוב לך לפעול מתוך איזון, נראה שאתה אברך חושב ואחראי, יש לך גישה זהירה ושקולה למטרות החיים, אתה גם צריך מטרות גדולות שיכבדו אותך ויתאימו ליכולותיך, עליך להבין שאתה בעיצומו של תהליך בריא של בחירה והתקדמות, מטבע הדברים זה גורם להתלבטויות, חשוב לתת להם זמן, ולזכור שהשינויים הרגשיים בתקופה כזו הם חיוביים, אתה בודק את החיים שלך ומנסה להתקדם ולהחליט על יעדים, זהו תהליך שלוקח זמן ואנרגיה.

נדמה שאתה רוצה לתפוס את החיים משני הקצוות שלהם.

מחד, אתה אוהב את הלימוד ומחובר אליו בכל מאודך, אתה נטוע באוהלה של תורה במובן העמוק ביותר, עסק התורה ועבודת ה' זהו הערך העליון בחייך, "התחביב הגדול ביותר שלי" כלשונך.

המקובל בין אברכים הוא להתרגל להסתפק במועט ולחיות בשמחה במעט כסף בבחינת 'יאה עניותא ליהודאי' (חגיגה ט, ב), וכדרך שכתב הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה (ג, ו): מי שנשאו לבו… להיות מוכתר בכתר תורה… לא ישים על לבו שיקנה תורה עם העושר והכבוד כאחת, כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל וכו'…", באופן פשוט אין אדם זוכה לשני שולחנות גם בעולם הזה וגם בעולם הבא, וכן אמרו בגמרא: מימות משה ועד רבי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד (גיטין נט, א).

מאידך, הרצון שלך הוא "להיות מבוסס בצורה נורמלית שתאפשר ניהול חיים שוטף ותקני למשפחה עם ילדים", ציפיות השכר שלך גבוהות יחסית עד כדי שאתה דוחה את האפשרות להתמקצע ולעבוד בתחומים רבים, בטענה שחוזרת על עצמה לאורך הדברים ש"ההכנסה נמוכה מידי" (במקצועות תורניים), ואפילו אם נניח תלמד תואר ראשון ושני ותמצא עבודה נורמלית "ההכנסה לא בהכרח גבוהה", (יחד עם שקיעותך הרבה בלימוד, העלית אופציה לפנות ללימודי תואר ראשון ושני, אילו רק ההכנסה הייתה משתלמת בעיניך, זה אכן כך?).

בגלל הצורך בביסוס כלכלי העלית אפשרות לעשות צעד אחד הצידה מעולם הכוללים המקובל, אבל אתה לא מעוניין לצאת רחוק מידי, ציינת שזה נראה בעיניך "בלתי אפשרי לעזוב את עולם התורה במובן של לא ללמוד יום שלם", (ראוי להערכה גדולה!), לכן אתה מרגיש צורך להישאר בתחום של לימוד והוראה וכדו', בכך אתה בעצם מבקש להצהיר "בכל מקרה אני בעצם בפנים… אני כן שייך…" – זה מלמד על הזהות ועל החיבור העמוק שלך ללימוד.

בנקודה זו אתה שונה באופן מהותי מבן גילך במגזר הכללי שמבקש להתקדם בתחום הכלכלי, נקודה זו איננה אישית ולא נוגעת לכמה אתה מוכשר וחרוץ אלא היא מובנית בעצם המציאות שלך, אתה קשור ונאמן באופן העמוק ביותר ללימוד התורה, 'נאמנות' זו היא גם קושרת וכובלת אותך, לימוד התורה הוא מקור היניקה שמפרה ומחייה אותך, זהו 'נכס' יקר עצום ובעל משמעות נצחית בבחינת 'עין לא ראתה אלוקים זולתך', אך לנכס הזה יש גם 'מחיר' לגבי האפשרות לבוא לידי מימוש ללא הגבלות, לעשות את הבחירות באופן משוחרר בהתאם לדרכים הקיימות בשוק החופשי.

ברור לך שגם אם תרצה לעבוד – לא מדובר במעבר חד לעולם הממון גרידא, מעבר כזה אינו בא בחשבון, הוא עלול לכלול קושי נפשי בלתי נסבל, רק עשיה בתחום בעל משמעות רוחנית כזו שתביא לידי ביטוי את הצד התורני שלך – באה בחשבון, אתה נדרש להצטמצם למסלול ייחודי.

לאור נתונים אלו, ציפיות השכר שלך מלכתחילה חייבות להיות מותאמות למציאות, כך למשל בתחום החינוך לרוב אין סכומים גדולים בבנק בעשירי לחודש…

חשוב להפנים ידיעה זו בדרך נכונה, על אף שיש בה מן הקושי, בצד הקושי ישנו גם חיבור פנימי לנאמנות ולדרך שעשית בלימוד עד כה… זה מחשבה שיש בה כדי לרומם אותך, אתה שייך ללגיונו של מלך… עין לא ראתה אלוקים זולתך, אשריך בעולם הזה וטוב לך בעולם הבא!

***

למרות שלפנינו סוגיה חשובה ורחבה הנוגעת בשאלות יסודיות של השתדלות ובטחון, לא מצאתי התייחסות לכך בתוך דבריך.

ברשותך, מבקש להאיר באור גדול נקודה אחת יסודית שקיבלתי מרבותי, כאשר כל דברי בהמשך נאמרים לאורה.

מידת הבטחון מחייבת לזכור כל הזמן שאנו עומדים כסמוכים ונשענים על שולחן אבינו שבשמים.

על דרך המשל, כשם שבן כשהוא סמוך על שולחן אביו אינו דואג את דאגת העתיד, אינו נדרש לקחת על עצמו אחריות יתר על כל דאגות הפרנסה, די לו בכך שהוא סמוך ובטוח באביו החזק ובעל היכולת שאוהב אותו ודואג לו תמיד, האבא לרוב גם לא מספק מידע מראש לבן באיזה צורה בדיוק הוא דואג לכלכלתו, אבל כשמגיע 'זמן סעודה' הכל מוכן.

אחריות הבן מצומצמת מטבעה לעשות רק את ההשתדלות שהאבא הטיל עליו כפי שעומד לפניו, הוא מניח בפשטות שהאבא הטיל עליו סוג השתדלות שהוא אמור לחבב וליהנות ממנה, כזו שהולמת את כישוריו ואופיו ותנאי חייו, אמנם עליו לפעול להצלחת ההשתדלות בחריצות כפי יכולתו ("ויד חרוצים תעשיר" משלי י, ד), אבל מעבר לכך אין לו 'אחריות' על התוצאה הסופית, דאגת העתיד ואחריות על תוצאות דורשות ראיה רחבה ואסטרטגית שאין בכח הבן להבינם ולהיות מעורב בהם.

יתרה מכך, אם הבן יפנה לעסוק בתחומים האסטרטגים הנ"ל, הוא מערער ופוגע בסמכותו ואחריותו של האבא, במובן הזה ריבוי מוגזם של ההשתדלות לפרנסה שלא לפי טבעו מתוך דאגה לעתיד, זהו חיסרון מובהק בקשר עם אביו, זה מורה שהוא פשוט כבר לא בוטח בו.

הוראה למעשה העולה מכך, כתב ב'חובת הלבבות' (שער הבטחון פרק ג), שכאשר האדם מחזר אחר אמצעים להתפרנס על ידם לקיים גזירת "בזיעת אפך תאכל לחם" (ראה הרחבה ע"כ בספר 'מסילת ישרים' פרק כא), עליו להימנע מלהתייחס רק לגובה המשכורת או לכמות המשרות הפנויות בתחום, אלא לחפש בעיקר פרנסה שמתאימה יותר לתכונות וליכולות שלו.

זאת משום שהקב"ה טבע בכל אדם תשוקה ונטיה למקצוע ולתחום מסויים, ואף כישורים וטבעיים הושמו בכל אדם ואדם לפי ענינו, והוטבעו בו על פי מה שנגזר עליו מלכתחילה כמה ישתכר ואיזה סוג פרנסה תהיה לו.

הקב"ה אף מייפה בעיני כל אדם את האמנות שלו, על דרך שאמרו בגמרא: "מאי דכתיב: 'את הכל עשה יפה בעתו' מלמד שכל אחד ואחד ייפה לו הקב"ה אומנתו בפניו" וביאר רש"י: "ואפילו בורסקי נאה לו אומנותו בעיניו" (ברכות מג, ב).

[כיהודה ועוד לקרא, המעלות במציאת תחום עיסוק אהוב על האדם ש'מתאים' לו לפי כישרונותיו ואופיו ולפי תנאי חייו הייחודיים, ולא רק בשביל המשכורת, ידועות בעולם כבסיס להצלחה אף באופן טבעי, כי ככל שהאדם נהנה ומסופק כך הוא פועל ביצירתיות ובמיקוד ובאנרגיה טובה וממילא מצליח יותר, זה גם הבסיס לחיים מאוזנים ומספקים].

עוד כתב ב'חובת הלבבות' (שער הבטחון פרק ה) כמה הוראות מעשיות שנגזרות מענין הבטחון בה', אחד מהם הוא שהבטחון מגביל את ההשתדלות המוגזמת בעניינים עתידיים כשהם לא ברורים ומוחלטים כאשר המצב בהווה איכשהו טוב, על דרך שאמרו חכמים: 'אל תצר צרת המחר כי לא תדע מה ילד יום'. (ענין זה דורש שאלת חכם ונקבע כל אחד לפי מצבו, מה נחשב השתדלות מוגזמת לעתיד, בדברים שתוצאתם איננה מוחלטת).

הגדיל לומר ה'חובת הלבבות' שם, שאפילו אם באה תקופת שפל במקצוע המתאים לאדם (אקטואלי במיוחד בתקופה זו בגלל הקורונה, למשל) כל עוד ניתן להמשיך בו אפילו בדוחק, יישאר בו ויקווה לטוב והא-ל ישלים פרנסתו.

שורש הדבר הוא, כי האדם אמור לחיות בעולם בתפיסה של בן הסמוך על שולחן אביו, עליו לזכור שאין קשר ישיר בין העבודה וההשתדלות לבין התוצאות בפועל, עלינו לעשות רק את המוטל לפנינו בהווה כפי יכולתנו, 'בכל משלח ידך – עשה'! (מדרש שוחר טוב כג) אבל ברגע שעשינו כפי יכולתנו אנו פטורים, אבינו הרחמן ימצא מקום לברכת שמים לחול עלינו כפי צרכינו.

ממילא ראוי לדעת שכל דבר שהוא בעצם קשה במיוחד ולא טבעי כלל הרי זה סיבה וסימן שאדם בעצם 'פטור' מזה, ואף זה לא יעזור לו אם הוא יעשה את זה, ומי שמחליט להיות "אובר חוכם" לשנות את המציאות, זה נקרא להתחכם על הגזירה, ועל כך נאמר: "הגזירה אמת והחריצות שקר"!!!!

אכן, יש כאלה שהטבע הפשוט שהושם בהם מלכתחילה מוכן יותר לקבל את העשירות, כך לדוגמא היזמים הגדולים שעבורם ליזום עסקת נדל"ן מורכבת או להקים שכונה זה קל לפי טבעם כמו לירקן לסדר את הפירות מול המראה כדי שיראה כפול… ובאמת אצלם זה לא נקרא לחבל תחבולות להתחכם על הגזירה, אדרבה זה ההשתדלות המוטלת לפניהם.

אבל כבר אמר שלמה המלך ע"ה: "אל תיגע להעשיר, מבינתך חדל", עוד לא קם מי שיודע להסביר 'בדיוק' מה צריך לעשות כדי להיות 'עשיר', שאם כן כבר היה עושה את זה הוא בעצמו וכולם אחריו – "ברכת ה' היא תעשיר".

הארת נקודה זו בהבנת מצוות הבטחון יש בה כדי להגדיר את היחס הנכון מהצד האמוני וההשקפתי לגבי חובת ההשתדלות עבור פרנסה לעמלי תורה, הן מבחינת בחירת תחום והן מבחינת מידת הדאגה לעתיד, יש בזה כדי לסייע לך לקבוע את אופי הפעולה שלך בהמשך הדרך, היא גם מאפשרת להסתכל על האתגר הכלכלי כמנוף לחיזוק הקשר וההישענות על ה' ולזכות בכך בקרבת אלוקים – שומע תפילה, עדיך כל בשר יבואו.

יש להדגיש את העובדה הפשוטה שקשר מתמיד עם ה', עם אבינו שבשמיים, זה ה'נטוורקינג' הכי טוב, זה נקרא באמת להתמקם 'קרוב לצלחת'… – טוב לחסות בה' מבטוח באדם.

***

כדי להגדיר את הנושאים ולדייק מהי הנקודה החשובה עבורך בנקודת זמן זו – מבקש לשאול על דרך ה"לו יצויר", כדלהלן:

לו יצויר שהייתה סרה ממך הדאגה הכלכלית באורח פלא, בגילך זהו אך טבעי שמתעורר הרצון לפרוץ קדימה, להתקדם, להשיג, להתמקד במה שמתאים והולם אותך כדי לנצל את הכישרונות שהתברכת בהם. לעיתים הצורך במימוש עצמי הוא למעשה דרישה של חלקים נוספים באישיות הבוגרת לבוא לידי ביטוי. בחירת תחום עיסוק כידוע מהווה מרכיב חשוב בזהות העצמית, היא משמשת אחת מאבני הדרך במעבר לבגרות מלאה, היא אף מקור חשוב להערכה עצמית.

האם עדיין היה מקום לשאלתך?

וכן להיפך, לו יצויר שקיבלת משרה תורנית שהולמת אותך במשכורת כפי המקובל בשוק, האם זה היה מרגיע לכל הפחות בטווח הקרוב את הצורך בשינוי, או שמא אתה מחפש משהו מעבר לכך, מתוך שאיפות להתבסס כלכלית / מתוך דאגה לחתונות הילדים.

בהנחה שהתשובה חיובית על ב' האפשרויות, ניתן לשאול האם סוגיות אלו קשורות בהכרח, או שמא ניתן להתייחס לכל אחת כעומדת בפני עצמה.

כך למשל, לגבי הצורך במימוש העצמי בתחום התורני, אתה מתעניין ועוסק בנושאים תורניים רבים, תורתך אומנותך, אבל כעת אתה רוצה להתמקד יותר בבחירת התחום התורני בו אתה מעוניין להתמקצע, זאת לאור "מודל של תמונת העתיד" שאתה מרגיש צורך לייצר בתוכך, מודל שיהווה תכנית בסיסית ויסייע לך להיות חדור מטרה בהשגת היעדים החשובים של מימוש עצמי וביסוס כלכלי.

מציע לך לפעול על פי ההוראה שמצינו בחז"ל: 'אין אדם לומד תורה אלא ממקום שליבו חפץ' – זהו למעשה המפתח העיקרי! שם נמצא קצה החוט – במקום ש'ליבך חפץ'! בחר את התחום הקרוב ביותר לליבך משם תבוא ההצלחה, ככל שזו נגזרה עליך.

בחר לך יעד להקיף חומר תוך קביעת מטרה מוגדרת, משהו שיהיה לך אתגר להיות בקי דווקא בזה.

במידה שאתה זקוק לתמריץ, חפש כיוון שיתן לך עמדה חברתית כמו להכין שיעור ולמסור חומר לקבוצה, או תחושת ייחודיות ע"י שליטה בחומר מסוים וייחודי. עדיף לך לקבוע מטרה של זמן ע"י רשימות, לסמן לעצמך זמן מוגדר משוער של השגת היעד.

חשוב להדגיש כי כל קומה נוספת שאתה בונה בשנים אלו בעולמך התורני, תשמש עבורך מטען רב ערך שלא יסולא בפז גם בהיבט התעסוקתי בכל מה שתעשה בהמשך הדרך ובפרט בתחומי החינוך וההוראה.

לבסוף, יכולים לתאר ולהעריך אדם לפי המקצוע שלו ופעולותיו במשך חייו, ומאידך גיסא יכולים לתאר אדם לפי מהותו. בעלי המוסר מדגישים כי הנוסח הנכון: "אל תאמר לי מהי מלאכתך, אמור לי מי אתה"!

כבר כיום השאיפות המהותיות שלך הם להיות תלמיד חכם, עובד ה', אתה עוסק בעמלה של תורה בנושאים תורניים שונים, נראה שיש לך רוחב אופקים וכישרונות טובים, בסיעתא דשמיא ובעזרת האמביציה תצליח למקם את עצמך בעתיד במקום ברור יותר, אם כי גם משם תמיד תשאף לחתור קדימה.

בברכת הצלחה וסיעתא דשמיא

חיים עוזר ה.

נספח

במאמר המוסגר –

ככל שתחליט שמחובתך לצאת לדרך שונה מצד המימוש העצמי והצורך בביסוס כלכלי, מצרף נספח עם נקודות למחשבה ברמה יותר פרקטית.

לגבי הצורך בביסוס כלכלי, ככל שנתייחס לכך כסוגיה בפני עצמה, הרי שאם ניחנת ביוזמה הנך יכול להקים עסק בתחום שתחליט ותהיה שלם עם החסרונות והקשיים שבו. אם ניחנת ביכולות ניהול, יש לך אפשרות להקים עסק שרץ בפועל על ידי אחרים, כשאתה לוקח את תפקיד הניהול. שמעתי עדות מכלי ראשון בשם הגר"ש אויערבך זצ"ל שסיפר כי בתור אברך הוא נקלע לקשיים כלכליים, והתקדם בצעדים פרקטיים כדי לפתוח 'עסק' של ספרי קודש לפרנסתו, אמנם לבסוף מסיבות צדדיות לא יצא הדבר לפועל.

לעסק כזה לא חייבת להיות התאמה ספציפית, זה יותר עניין של ביקוש והיצע (בהתאמה לשינויים שהקורונה מביאה איתה…). אם כי בהקמת עסק חשוב להקפיד על התקדמות זהירה אך נחושה, עם אפשרות לסגת במידה שמתברר שהרווחים לא מספיק מתאימים, אך עם סבלנות ואורך רוח לבניית העסק.

אם הקמת עסק איננה מתאימה לך כפתרון לפן הכלכלי, הרי שהנושאים נעשים קשורים זה בזה, הצורך בביסוס כלכלי מחזק את הצורך להגיע לידי מימוש הפוטנציאל האישי, זוהי גם נקודת אור חיובית כי האתגר הכלכלי 'דוחק' ולא מאפשר 'לנוח על זרי הדפנה', זה טוב כל עוד זה דוחף להתקדמות ולא ליאוש.

מכאן יש לך אפשרות לפרוץ במגוון תחומים כעצמאי, רבים מנסים מעט מצליחים, צריך הרבה סיעתא דשמיא, אורך רוח וסבלנות רבה, אם אתה אדם מוכשר מאד, יש לך אומץ ואתה 'חותר למגע' והולך על זה עד הסוף, אז יש סיפורים של הצלחה כאלו.

האפשרות השניה היא לחפש משרה כשכיר באיזשהו תחום המתאים לך, בשביל כך יש לשקול בחירת מסלול לימודים הנדרש להצלחה בתחום שתבחר.

בשביל להצליח באפשרויות אלו אנשים רבים פונים לייעוץ עסקי או להכוון לימודי ותעסוקתי, זהו תהליך אינטגרטיבי בו יש לקחת בחשבון את המורכבות וההיבטים השונים בחיי האדם, ערכיו, צרכיו, רגשותיו, יש לערוך אבחון של היכולות, החוזקות והקשיים, לרוב באמצעות מילוי שאלוני נטיות הבודקים תחומי עניין, מבחני אישיות, שאלון ביוגרפי מקיף, ולבסוף ניתנת תמיכה בהתמודדות עם חסמים אישים בהשתלבות בשוק העבודה והכוונה לגבי אפשרויות התעסוקה הקיימות.

יעוץ תעסוקתי לאדם מן השורה הוא תהליך מורכב, יעוץ תעסוקתי תורני לאברכי כוללים זה תהליך מורכב לאין שיעור, הן בגלל חסמים רגשיים ייחודיים, הן בגלל הצורך בהשלמת פערי השכלה קריטים בזמן קצר בגיל מאוחר והן בגלל הקושי לשלב לימודים אינטנסיביים עם עול המשפחה והרצון להמשיך להיות קשורים ללימוד תורה, זה מחייב להיות יצירתיים כדי לבנות תמונת עתיד של הצלחה מבחינת קריירה, ולמעשה ללא היכרות אישית מעמיקה איתך – זה פשוט בלתי אפשרי!

עם זאת אנסה להציע כמה עקרונות יסוד כלליים.

א. נקודת המפתח העיקרית היא, שאדם צריך לחוש עם עצמו מה יש לו להציע, וללכת עם זה עד הסוף, אדם צריך לשאול את עצמו באופן המעמיק והמקיף ביותר "מי אני"? "מה הם היכולות שלי"? בעיני עצמי ובעיני הסובבים אותי, איזה פידבקים אני מקבל מהסביבה הקרובה שלי, מכאן צריך להצטייד ב'אורך נשימה' ולבוא ולהגיד: אם אני מוכשר ויכול ורוצה להשקיע, הרי שלאורך זמן אני יצליח בסיעתא דשמיא להתמקם במקום שהוא טוב לי.

שוב, בתנאי שלא רק אני 'לבד' חושב שאני מוכשר בתחום שבחרתי, אלא שגם אחרים חושבים כך, לכן חשוב מאד לקבל פידבקים מהסביבה תוך כדי שימת לב תמידית לאינטואיציה הבריאה, כך לצבור בטחון ולצאת לדרך, ולקוות לטוב ב"ה. ישנם מקצועות שעוברים מן העולם (כדוגמת סוכני נסיעות וביטוח), ובפרט כעת בתקופת הקורונה העולם עומד לפני שינוי, וברור שמה שהיה לא יהיה אותו דבר… יש לשים לב לכך.

ב. מציע לך להתחיל לטפח ולשפר באופן מיידי "מיומנויות רכות" שיכולות לסייע לך בכל תחום, (זאת להבדיל מ"מיומנויות קשיחות" בהם הדרך ברורה: מקבלים תעודה או אישור והופכים למוסמכים למלא תפקיד מסוים, עם שורה חדשה בקורות החיים), למיומנויות רכות ישנם ציוני דרך פחות ברורים, הם כוללים לדוגמה, תרגול בבניית תכנית לטווח ארוך ועמידה ביעדים מוגדרים, ניהול משא ומתן וחיזוק יכולות תקשורת בינאישית, עמידה בפני קהל ויכולות דיבור בצורה ברורה וקולחת, שיפור כישורי אוריינות ויכולות הבעה בכתב.

ג. ככל שתפיסת המציאות שלך יותר סטריאוטיפית, ככל שיש בך מחשבות אוטומטיות (עיוותי חשיבה) שמציבות מחסומים ביחס לאפשרות לזהות הזדמנויות ולהיפתח אליהן, כדוגמת: "בכל מקרה אין בתחום שאני מעוניין משרות פנויות" / "בכל מקרה אפשרויות השכר בשוק אינן מספקות לדעתי" – כך אתה מתרחק מהאפשרות לקבל החלטות ולהתקדם, לכן חשוב לגבש דפוסי חשיבה יעילים וגמישים כשניגשים לבחור מטרה ויעד.

עליך להפריך קוגנטיבית את המחשבות הנ"ל, לחזק את האמונה בכוחך ויכולתך להצליח ולשגשג בעולם, הרי לשום תחום תעסוקה אנשים לא היו פונים בגלל הטענה שכבר יש הרבה אחרים באותו תחום – אז אין לי סיכוי. מי שמצטיין ומשקיע ימצא לקוחות בכל תחום ב"ה. אבל צריך נסיון, וידע, ובגלל שיש המון אנשי מקצוע כדאי למצוא תתי סעיפים בתוך אותו תחום, ככל שתמצא נישה ייחודית שבה אתה יכול להצטיין, זה יכול לתת לך יתרון יחסי.

עליך לסגל לעצמך מחשבות כאלו שיינסכו בך אופטימיות. הסתכלות פסימית פוגעת במידה ניכרת ביכולת לשקול ולחקור אפשרויות להמשך הדרך, ככל שתוכל לקבל את עצמך ולהעריך את יכולותיך ולהיות אופטימי (!) לגבי הסיכויים שלך להצליח, כך תוכל להתקדם ולקבל החלטות טובות יותר (לרוב אנשים בעלי הערכה עצמית נמוכה חוששים לקבל החלטות בעצמם).

השתדל לאמוד נכון את היכולות האישיות ואת המגבלות למול האפשרויות והאילוצים המאפיינים את השוק, לפתח גמישות מירבית ביחס לציפיות מהעתיד באופן שיכול לסייע לוויסות הרגשי והאיזון הנדרש, ללמוד כיצד לזהות מה הם המחסומים שמגבילים אותך בכל נקודת זמן בה אתה נמצא.

שאל את עצמך: האם אתה מעריך ונותן משקל נכון לנטיות הלב שלך, או שהם פחותות ערך בעיניך? האם אתה מתקשה לפתח חיבור רגשי לתחומי העיסוק שלך? האם אתה יודע למצוא את "התשוקה" שמניעה אותך?

אם אתה מתקשה להגדיר מה אתה אוהב לעשות, אם אתה לא יודע להגדיר את הצרכים הרגשיים שלך, זה יכול להיות קשור בצורך עמוק לרצות את הסביבה, ישנם אברכים שבגלל עניין ה"מה יגידו" מתקשים להתבונן פנימה בכנות, ההתאמה הייחודית לתחום המסוים להם נדחקת מהחלק הגלוי של התודעה, וממילא הם מתקשים למצוא אותה.

באם אתה מוצא את עצמך סובל מדאגנות יתר באופן כללי, בדוק האם זה קשור לנטייה פרפקציוניסטית או צורך בשליטה, עד כמה אתה מסוגל לשאת אי ודאות, ליטול סיכונים או להתפשר, האם אתה מחפש דווקא פתרון מושלם למצב, כל אלו משפיעים על הבחירות שלך גם בתחום הכלכלי בהמשך הדרך.

לסיום, כל שינוי בקריירה קשור לשינוי של חלקים מרכזיים בזהות של האדם. כיום אתה אברך כולל במשרה מלאה, במובן הזה אתה שוקל לעשות "הסבה מקצועית" חלקית, ככל שתצא לשוק העבודה – הזהות שלך תשתנה במובנים מסוימים. חשוב לחדד רעיונית שניתן להיות במעלת אברך ובן תורה גם כשיוצאים מחוץ לכותלי בית המדרש, זה לא או בפנים או בחוץ.