דלג לתוכן
אני אוהבת לקרוא ספרים , בעלי מאוד לא אוהב שאני קוראת, הוא מרגיש שזה ממש על חשבונו, אני אישה עובדת במשרה מלאה, חוזרת הביתה לילדים קטנים ובערב בעלי חוזר ואני איתו, מדברים… אוכלים…
שנכנסים לישון אני רק רוצה לפתוח ספר ולהיות לבד, לא להיות מחויבת לכלום , פשוט לקרוא עד שאני ארדם.
הוא מצדו, כועס מאוד, הוא רוצה שנתקרב שנדבר במיטה , שנתחבק אבל הוא מקבל ממני דחייה כי אני רק רוצה לקרוא בשקט ללא הפרעות.
ואז מתחיל סיוט , כל יום כל היום הנושא היחיד המדובר זה על זה שאני קוראת ולא אכפת לי ממנו ומה שהוא מרגיש וכו וכו, גם כשאנחנו יוצאים זה השיחה , סתם יושבים על הספה ומדברים, זה הנושא , לא משנה מה אני אגיד, ואז גם אם הייתי רוצה הערב לא לקרוא אלא להיות איתו פשוט כבר לא באלי, זה כ"כ מרחיק ואני אומרת לו את זה אבל זה לא עוזר הוא לא מצליח לשלוט על הפגיעה שאני בוחרת ספר על פניו , והוא הולך לישון בספה בעצבים ועוד סצנות כאלה ואז זה כבר ביצה ותרנגולת …., אנחנו במריבה אז בכל מקרה אין קרבה ואז שאין קרבה המריבה רק ממשיכה, ומנסים להתקדם הלאה אבל הכל ממש חוזר על עצמו, עד שאני לא אגמור את 600 העמודים של הספר,
חשוב לי לציין שאני לא קוראת הרבה, בד"כ אין לי מה לי מה לקרוא, אבל כשיש אחת לחצי שנה זה ממש עושה לי טוב
השאלה היא האם זה רק האגו שלי שלא נותן לי לסגור את הספר ולהיות איתו כמו שהוא רוצה או אם אסגור אני אוותר על עצמי ועל הצרכים שלי . אני רוצה לדעת מה תקין ומתבקש לוותר עליו ומה יותר מדי
תגובה אחת
לשואלת,
גגלי על דפוסי התקשרות זוגיים, נשמע שלבעלך יש דפוס התקשרות חרדתי ולך נמנע,
המריבה על הספר היא נטו הביטוי של זה.
אם אין ספר זה יהיה בדברים אחרים.
כדאי לכם שתיכם ללמוד איך מבינים את הפצעים אחד של השני ואיך מגשרים עליהם.