שלום לך חברה יקרה!

התפעלתי מהאכפתיות הגבוהה שלך משימת הלב ומהרצון הכנה לעזור.

שאלה גדולה את שואלת.

האם יש דרך לעזור לאדם שלא רוצה לעזור לעצמו?

לא יודעת מה ניסית לעשות עד היום

האם דברת איתה בעניין? שיקפת לה את המצב? הצעת לה דברים מעשיים?

מה היא ענתה? שהכל בסדר ובשליטה?

חשוב מאד להבחין בין תפקיד החברה לתפקיד המטפלת הרגשית או היועצת.

את חברה ויכולה לעזור לה בזה שתהיי לה חברה ולא מעבר לזה.

חשוב לזהות מתי הקשר משתנה מקשר של חברות לקשר של מטפלת-מטופלת או תומכת-נתמכת.

אם דבר כזה קורה, יש פה חריגה שחשוב לטפל בה, ואם אין ע"י מי אז בכך שאת לא תהיי במקום הלא הנכון.

חשובה ההקשבה לתחושה הפנימית שלך (רע, מציק, מחניק). תחושה זו מלמדת שמה שקורה פה בקשר הוא לא נכון ודורש התייחסות ושינוי.

אני מעלה בעדינות נקודה חשובה. האם יתכן שלקחת על עצמך עודף של אחריות באופן שקצת מנטרל את האחריות ממנה?

לפעמים כשאנשים מרגישים שיש מי שסוחב את המשא במקומם את מאפשרים לעצמם לא להתמודד.. אה, יעל כבר תדאג לי…

אבל אם היא תדע שאת לא יכולה לדאוג לה במקומה, אולי יהיה משהו אחר?

אני מציעה שכחברה טובה כן תעזרי לה בבירורים על איפה ואיך ניתן לטפל אבל לא לעשות במקומה את הצעד המעשי כמו להתקשר למטפלת/קופ"ח/מרכז רפואי. זה כבר שלה

חשוב מאד שתתמקמי רק באזור שלך כחברה ולא מעבר.

זה לא נכון ולא אפשרי לאדם לסחוב על כתפיו את הרצון לחיות ואת בריאות הנפש של אדם אחר.

האחריות על חייה היא שלה.

אם חלילה זה מגיע למצב מסכן חיים מחובתך המוסרית התורנית והחוקית היא לדאוג שהיא תטופל בבית חולים באופן מתאים בדיוק כמו שאם היית הולכת ברחוב ונתקלת בפצוע היית מזמינה לו אמבולנס.

כל עוד זה לא המצב כן כדאי לעודד ולשכנע על קבלת עזרה ולהדגיש שהאחריות בסופו של דבר היא עליה.

את תוכלי רק להנגיש מידע. לתמוך ולחבק. לשקף מה שאת רואה. ולהתפלל עליה. כל השאר-שלה.

שיהיה בהצלחה ובבריאות

תמר