שלום לך בעל יקר.

נשמע שממש חשוב לך להתנהל בצורה אחראית ונכונה בזוגיות, ובעתיד הקרוב גם בהורות.

ניכר שיש לך גם היכרות מפותחת עם עולם הרגש.

אך לאחר שקראתי את שאלתך מס' פעמים, התרשמותי הייתה שהחלק השכלתני שלך דומיננטי יותר. נראה שגם התפיסה שלך את עולם הרגש, מגיעה ממקום שכלתני – משהו שמתמודדים איתו באמצעות נוסחאות פשוטות (אך מורכבות לביצוע…).

כלומר, למדתם כיצד נכון להתנהל בזוגיות, כדי שתהיה נעימה וחיובית. למדתם המון על חינוך, ואתם מכירים כללים יעילים להורות טובה אשר מגדלת ילדים מחונכים.

כל מה שלמדתם, חשוב מאד, אך מאופן כתיבת שאלתך ניכר שהלמידה היא במישור הקוגנטיבי.

למעשה, יש "תוסף" שיש להוסיף לכל הידע הזה. וזה משהו שאני ממש מקווה שאצליח להעביר במסגרת זאת. שכן מדובר בתוסף מאד מופשט ולא מוחשי, אך הוא ממש הכרחי בתוך מערכת יחסים.

אפשר גם לקרא לזה "אנרגיות". אך ההגדרה הנכונה ביותר היא "עמדה נפשית".

כדי לנסות להבין למה אני מתכוון כשאני אומר "עמדה נפשית", תוכל להיזכר במקרה בו מישהו אמר לך משהו מסויים, אך היה ברור לך בתוך ליבך שהוא לא ממש מתכוון למה שהוא אומר.

זה יכול להיות כשמישהו אומר לך שקנית מכנסיים מאד יפים, אך נראה לך שהוא לא באמת חושב כך, או כשאשתך מחליטה לומר לך בתקופה של פיוס שהיא "ממש מעריכה אותך על…" (משהו שהיית רוצה שהיא תעריך אותך)

אבל נראה לך שהיא אומרת את זה מהשפה ולחוץ.

בעצם, אם אשתך או כל אדם אחר אומרים לך משהו חיובי, ואתה מרגיש שיש פער בין המילים לבין מה שהם באמת חושבים, סביר להניח שהם אומרים זאת מ"עמדה נפשית" שונה מהמילים העטופות בצלופן חיובי.

תוך כדי כתיבת הדברים, עולה בזכרוני הסיפור הבא: באחת הפגישות שהייתה לי עם זוג במסגרת טיפול זוגי, שהתמשך כשנה. בדרך כלל, הפגישות עם בני הזוג היו מורכבות משיח בין-אישי טעון וביקורתי. הטונים שלהם היו גבוהים גם כשניסו לא לצעוק. תווי הפנים שלהם שידרו מתח ומאבק. אך בפגישה שעליה אני רוצה לספר, פגישה שהתקיימה לאחר הפסקה של כחודש בעקבות החגים, היה נראה שמשהו השתנה. הבעל פתח בכמה משפטי "סמול טוק", ואשתו הגיבה לדבריו ברוגע ובכבוד.

בשלב זה, עוד לפני שסיפרו על משהו מיוחד שקרה או לא קרה (כפי שהיו מספרים בדרך כלל), עצרתי אותם ושאלתי: תגידו, קרה איזה משהו מיוחד בחודש האחרון? נראה שאתם מדברים ממקום אחר. משהו רגוע יותר. עם "אנרגיות" אחרות?!

"לא משהו מיוחד" ענה הבעל, פשוט נראה שאנחנו פחות מצפים שהאחר יעשה שינוי ויותר לוקחים אחריות לעצמנו.

בהמשך המפגש, בני הזוג דיברו גם על דברים קשים שיש להם בזוגיות וכיצד התנהגויותיו של האחר מפריעות, אך עדיין, האווירה הייתה נעימה ולא שיפוטית. הם פשוט רצו להתקדם ביחד למקום טוב יותר, וגם כשהפריע להם משהו אצל האחר, הם הביעו את דעתם בצורה מכבדת ורגישה.

עבורי, המקרה הזה היתה המחשה נפלאה לעוצמות שיש ב"עמדה נפשית".

במידה והשערתי נכונה, וה"עמדה נפשית" שלך מגיעה ממקום שיפוטי וביקורתי, אז סביר להניח שאשתך מרגישה כפי שמרגיש חבר שלי, שלומי.

שלומי הוא מחנך כיתה ז'. הוא סיפר לי, על שני תלמידים כישרוניים מאד. הם מקבלים ציונים מעולים, בלי ללמוד כמעט (והם לא מעתיקים…). שלומי סיפר לי שעם אחד מהם הוא מתמודד בקלות, למרות שההתנהגות שלו בעייתית – הוא מפריע מדי פעם בכיתה ומשוחח עם חבירו לספסל הלימודים, אך כמחנך וותיק יש לו את הכלים להתמודד איתו. לעומת זאת, שלומי מספר ש: התלמיד השני, מצליח "להפוך" לי את הכיתה, בלי שאוכל לשים אצבע על התנהגותו. שלומי מספר בחוסר אונים שכשהתלמיד הזה מחליט לעשות בלגן, אין לו שום דרך לעצור את התנהגותו החמקמקה. כל התלמידים עושים רעש ובלגן ביוזמתו, אך אין שום קצה חוט שיכול להעיד על כך שהוא הגורם.

ובכן, יתכן מאד שאשתך חווה תסכול גדול מאד ממך דווקא בגלל שאתה מושלם מבחינת התפקוד והאחריות שאתה לוקח על עצמך כדי שהבית שלכם יתנהל למופת. ורק בגלל שהיא לא חווה ממך את ה"אנרגיה" הרלוונטית.

אנרגיה שנובעת מעמדה נפשית ביקורתית ושיפוטית. לעומת זאת, עמדה נפשית לא שיפוטית, יכולה להביא "אנרגיה" של פתיחות להבין מה עובר בתוך הלב של אשתך. "אנרגיה" שמוכנה לקבל את זה שהאחר לא תמיד חייב לתפקד באופן מושלם, ועם זאת, הוא עדיין לא פחות טוב ממני. "אנרגיה" שאומרת, "אני רוצה שינוי, אבל זה לא בגלל שאת לא בסדר, אלא בגלל שזה חשוב לי".

לסיכום, אציין את הפעולות שיוכלו לעזור לך בתהליך של שינוי בעמדות שלך ואף בשיח עם אשתך.

בירור עם עצמך, מה העמדה הנפשית שממנה אתה מגיע כשאתה מצפה שאשתך תתנהל באופן מסויים?!

כלומר, האם העמדה הנפשית שלך שיפוטית/ביקורתית, מצפה שאשתך תשתנה. או לחילופין, העמדה הנפשית שלך היא לא שיפוטית ואתה פשוט מנסה למצוא דרך להתנהל ביחד באופן שייטיב לשניכם?!

בחירה בעמדה נפשית לא שיפוטית וחידודה – אתה יכול להיעזר בכתיבה עצמית. כלומר לכתוב מכתב (שלא בהכרח יישלח) עבור אשתך, ובו אתה מסביר לאשתך מה עובר עליך סביב ההתפרצויות שלה. לאחר זמן מה, תחזור לקרא את מה שכתבת ותנסה לדייק את ההתנסחות כך שהיא תהיה מעמדה לא שיפוטית.

שים לב! גם כשאתה לא שיפוטי כלפי אשתך, זה לא אומר שאתה צריך לקבל ולהסכים עם כל התנהגות שלה. השאלה היא, מאיזו עמדה נפשית אתה מגיב.

לפנות לאשתך ולשתף אותה בתובנות שלך. אתה יכול פשוט לומר לה משהו כמו: "אני רוצה לשתף אותך במשהו חשוב שלמדתי על עצמי… אני מבין שעד עתה התנהלתי כמו בינה מלאכותית משוכללת, ופחות הייתי קשוב למה שבאמת עובר עלייך..

אני רוצה לעשות שינוי. אני אשמח שתגידי לי מה ישמח אותך שאעשה. במה את מרגישה שאני צריך לשנות כיוון"…

לבוא ממקום עניו מבקש וסקרן, לא ממקום יודע ובטוח, יכול להיות התחלה של שינוי משמעותי לטובה.

מאחל לכם חיים שמחים באהבה ושלווה.

מוטי.