שלום לך אמא יקרה,

כבר בשאלתך ניכרת הכמיהה שלך לחקירה עצמית, לרצון כנה להבין את נפש ילדתך וללמוד כיצד להגיב לה בגילה הסוער "גיל ההתבגרות", וזה ראוי להערכה- כמה את אכפתית, מודעת ומשתוקקת לקבל כלים נוספים לדיוק תגובותיך. אשריך!

בתשובתי אתייחס לשאלותיך:

1. כיצד מגיעים למצב של הקשבה והכלה.

2. כיצד להיות נוכחת ולשהות ברגש.

3. בנוסף, אתייחס לנושא הריצוי שהעלית

הקשבה והכלה

בתך משתפת אותך ברגשותיה,וכפי שכתבת בעצמך "היא מבקשת שאקשיב לה". היא מעוניינת באוזן קשבת, בכתף להישען עליה, בדמות קרובה לפרוק בנוכחותה את שעובר עליה ואת אמא יקרה ואכפתית, נכנסת למגננה ומיד מחפשת להציע לה פתרון. אפשר מאד להבין אותך… את אמא אנושית ומגוננת שמן הסתם רגילה מגיל צעיר ביותר להיות שם לצד בתך, לגונן, לחסוך כאבים ולפתור עבורה את בעיותיה, וזה טבעי ומובן ביותר!

אך בדיוק כפי שכתבת- את מרגישה בעצמך ש"משהו לא נראה לך נכון" ואת מרגישה נכון!

בתך אינה זקוקה לעצות ברגעים אלו, היא זקוקה לאוזן הקשבת שלך!

עצם ההקשבה שלך תקל עליה מאד! עצות עלולות להכעיס אותה או להרחיקה כי ברגעים אלו היא אינה מקבלת את מה שהיא צריכה- הקשבה כנה.

לכן כשבתך משתפת אותך, נסי לשמור על נפרדות- על הקשבה טהורה ללא ערבוב רגשות אישיים שלך וללא ערבוב חוויות שלך מהנושא ,ואם הם צפים- נסי לדחות אותם לזמן אחר, כרגע היי מרוכזת בדברי בתך.

הקשבה טהורה. ללא עצות וחוות דעת.

עצות ניתן רק כאשר הבת תבקש אותן מאיתנו… וגם אז עדיף תמיד לכוון אותה למתן פתרון משלה כדי שתהיה מחוברת לדרך הפעולה ככל האפשר.

רק אחרי שתצליחי להפריד ולהוציא את עצמך ואת רגשותיך מהמצב- תוכלי להיות פנויה עבורה ולהכילה מתוך הקשבה אמיתית ומועילה.

נוכחות ושהיה ברגש

כתבת שעצם השהיה ברגש מביאה לריפוי וזה מדויק ונכון. אך כיצד?

אני אוהבת להקביל את מתן הלגיטימציה לרגש למתן לגיטימציה לכאב פיזי.

אדם שקיבל מכה חזקה ברגלו- יעצור לרגע, ישפשף את רגלו החבולה ואולי אף יחבוש אותה ורק אחר כך ימשיך הלאה בשגרת יומו.

אשה שנכוותה בידה, תעצור למספר רגעים, תשטוף את היד ואולי אף תמרח משחה מרגיעה ייעודית

ורק לאחר מכן תמשיך בעיסוקיה השוטפים.

כל זה מתוך מתן כבוד לגוף.

בדיוק כך בנפש- כאשר אנחנו מרגישות רגש כלשהו (עצב/פגיעה/אכזבה/כעס וכד')

נכבד את הרגש. נכבד את עצמנו. ניתן לרגש מקום- נשהה בו. נחוש אותו על ידי שימת לב:

איפה אני מרגישה אותו בגוף? (בטן / גרון/ ראש וכדו')

באיזו עוצמה אני חשה אותו מ1-10?

באיזו עוצמה הייתי רוצה להרגיש בו לאחר שאירגע?

עצם השהיה ברגש ומתן הכבוד הראוי לו מועילים המון בריפויו.

אין הכוונה לתת ביטוי מעשי לרגש כמו: אני כועסת ולכן אני צורחת ושוברת חפצים בסביבתי.

ממש לא. אלא אני כועסת ומאפשרת לעצמי לשהות מספר רגעים ברגש, מרגישה אותו בגוף,

מקבלת אותו מתוך כבוד וחמלה, נושמת אותו.

לאחר מכן אצליח לחשוב בצורה מושכלת ורגועה יותר מה באפשרותי לעשות כדי להירגע/ להתייעל.

ריצוי

ציינת שאת "עסוקה בלרצות" ואת נמצאת בחברה טובה. אחוז גדול ביותר של בני אדם מוצאים

עצמם מרצים ופועלים בניגוד לרצונם.בחברה זו נמצא את אלו שמתקשים לומר:"לא", נמצא אנשים

שמתאימים את עצמם לאחרים ומוותרים על רצונותיהם האישיים כדי לספק את זולתם.

אנשים אלו בד"כ לא יגידו את אשר על לבם ("ישמרו בבטן"). הם ירגישו מובלים בעל כורחם

ויעמידו פני נחמדים ומתעניינים.

מהיכן נובעת התנהגותם?

מהצורך האנושי הקיים בכל אחד מאיתנו והוא: להיות אהוב.

אנחנו מחפשים אישור מהסביבה שאנחנו אנשים טובים ורוצים שיאהבו אותנו.

השקר החברתי שאנחנו גדלים לתוכו הוא שלהיות טוב פירושו לוותר על עצמנו ועל הרצונות שלנו.

אנחנו מפחדים שאם נעמוד על שלנו, לא יאהבו אותנו וידחו אותנו.

מה הבעיה בהתנהגות זו?

הפרדוקס הוא שאנשים לא אוהבים ולא מעריכים אנשים שתמיד מתקפלים והם חסרי עמוד שידרה

וכיצד ניתן לתקן זאת?

ברגע שנזכור שזוהי מחשבה מזיקה ונפנים שאנחנו בעלי ערך תמידי, ראויים ושווים

ללא צורך להוכיח זאת- ממילא נאפשר לעצמנו להרגיש, להיות בעלי רצונות ולעמוד בנחמדות

על הרצונות שלנו.

ברגע שתסגלי תפיסה זו לעצמך- שאת ראויה ובעלת ערך בכל מצב, תמצאי את עצמך משוחררת

יותר, פנויה יותר ללא הזדקקות לאישורים חיצוניים או לצורך תמידי לאזן ולדאוג לאווירה טובה סביבך.

ואחרי שתקבלי את עצמך ללא תנאי, תצליחי לכבד את עצמך ואת רגשותיך, ממילא תהיי פנויה יותר

גם להיות קשובה לילדתך ממקום נקי ומאפשר.

מאחלת לך פניות, ישוב הדעת, הערכה עצמית שאינה תלויה בדבר, נחת מבתך והצלחה רבה בכל!

אסתי א. [email protected]