דלג לתוכן
היי ותודה על היכולת לשתף ולשאול כאן באתר.יכול להיות שיהיה לי קשה לנסח ולפרט או לתמצת כראוי עקב האריכות והמורכבות של הדברים, אבל אני אשתדל: אז ככה אני בן 25 בחור ישיבה חרדית לשעבר, ולפני כ5 שנים עזבתי את הדת.עברתי הרבה גילגולים ומהמורות בחיי עד כה, בילדות הייתי ילד מאושר מאוד בהרבה בחינות עד שפתאום בגיל 9 הוריי לפתע הודיעו לי ולאחותי שהם מתגרשים ללא שום הכנה מוקדמת לדבר.בדיעבד רק אח"כ הבנתי שזה קרה בגלל תהליך חזרה בתשובה של אמא, שאבא התנגד לזה מאוד עקב כנראה חוסר הבנה והכלה לעניין בגלל שהוא גדל בבית די רחוק מהדת, לעומת אמא שגדלה בבית מאוד שורשי ומחובר לדת .מאז החיים שלי כבר בגיל קטן השתנו באופן קיצוני, ההבנה ההסתכלות על העולם ובעיקר הדת.. הכל כאילו נפתח לי פתאום ולא בצורה חיובית דווקא.. ז"א לא באמת חשבתי שהדת זה דבר רע כשלעצמו, פשוט השיח וההתמודדות הייתה בעיקר על זה, 2 ההורים שלי הקצינו לגמרי אחרי הגירושין, אבא שלי נהיה "אתאיסט" שממש שונא דת ואמא שנהייתה אמנם לאחר תהליך מסויים אבל נהייתה לבסוף חרדית אדוקה ממש.אתם בטח כבר מבינים איזה תסבוך ובלבול זה יכול לגרום לילד בפרט אחרי גירושים, לא קל. אחרי עוד כמה מעברים וגילגולים בתוספת "נכבדת" מאוד של חווית רעות וקשות שעברתי מאבא בגלל כל הקטע הלא שפוי שלו עם הדת, חוויות שצילקו אותי מאוד ואני מתמודד איתם עד היום אפילו.אבל לעניינו, בגיל ההתבגרות למדתי בישיבה קטנה חרדית כבחור ישיבה קלאסי, מאוד אהבתי ונהניתי ללמוד גמרא ובכללי הייתי מאוד רוחני ומקפיד הייתי לומד הרבה בסדרים ולעומק, דבר שהיה ניכר בישיבה שלמדתי שיעור א' דאז.אלא שאז חלה עוד תפנית כמובן המשגיח שלי שהייתי קרוב אליו מאוד הסתכסך כביכול עם ראש הישיבה שלי בגלל חילוקי דעות שונים ומשונים וככה מצאתי את עצמי לקראת זמן קיץ נבחן לישיבה קטנה אחרת.אך כמו המשך חיים חסרי מזל יציבות ורחמים שלי, התחלתי רק לעבור מסכת גיהנום נוספת וקשה אצל ראש הישיבה, ואני מתכוון להתעללות רגשית קשה סטייל אבא שלי, רק שבישיבה זה היה הרבה יותר קשה וכואב עקב האקספט הדתי והמקום הרגיש בו הייתי צריך קצת יציבות ותמיכה בחיי כל שכן בתור ילד נער בן 15.סבלתי ועד היום מתמודד עם בעיות נפשיות של ocd, דיכאון ופוסט טראומה אבל אז היה לי בעיקר ocd שהתבטא בדת מה שגרם לי לעומס לחצים מטורף גם ככה, אלא שאותו שטן בדמות מחנך ידע רק איך לגרום לי לאבד את זה סופית עקב השפלות חוזרות ומכוונות שלו אליי, איומים בסטירות צעקות והקפדות חולניות בשם הדת, למרות היותי תלמיד מצטיין עם מידות טובות וכל הקשיים שאני מתמודד איתם.אז אחרי שנתיים שעד היום אני אוכל את עצמי למה נשארתי שם שנתיים לעזאזל במקום להיכנס ברב הטיפש הנל.אז אחרי עוד כמה וכמה גילגולים של ייסורי נפש קשים והישארות בדת בכל מחיר, למרות שלא הצלחתי להיות במסגרת, אחרי כל זה בגיל 20 בתהליך שאפילו לא הייתי מודע אליו ממש בזמן קצר ממש יחסית מבחור ישיבה הורדתי את הכיפה ונהייתי חילוני גמור.שונא דת.מהקצה אל הקצה. אבל נושא היהדות עדיין מקונן בי כל הזמן ואני מרגיש שאני לא מוצא את עצמי בשום מקום לא מבחינה מגזרית אלא מבחינה אידאילוגית שזה מה שחשוב מצד 1 מתנהל בצורה חסרת דת לחלוטין בניגוד אפילו להרבה חרדים אוכל חזיר נבלות וטריפות, חמץ בפסח, לא צם כיפור, בקיצור לא שייך למה שנקרא "רוחניות וקדושה" אבל מצד שני עקב ידיעותיי ביהדות המחשבות האובססביות על הדת לא מפסיקות להטריד אותי כי אני מרגיש שאני לא מצליח להנות מהחיים כי אני לא שלם עם עצמי לא בגלל המצפון השטחי של ידיעת האמת ורצון לכפור בגלל תאוות כמו שמנסים לייחס להרבה יוצאים בשאלה, אלא בגלל שאני לא מרגיש שייך לשום דבר בדת מה שמציב אותי במקום די בודד ועצוב ולמעשה גורם לי לחשוב אפילו על מקומי כאן בארץ ישראל כיהודי לכאורה אבל שלא מרגיש בו שום דבר יהודי בין יהודים, לא מבחינת הדת וממילא המסורת, שלא לדבר על פוליטיקה ועל הסבל הגדול שיהודים עוברים פה ובכל השנים, מה שגורם לי עוד יותר לתהות על רצוני להיות שייך לעם הזה מכל הבחינות דתית לאומנית והיסטורית.מה שהכי קשה לי מיני שאלות רבות או יותר נכון סתירות עמוקות שאני רואה ביהדות, זה ההגדרה של מה זה בכלל יהודי ומי נקרא יהודי.האם יהודי זה עניין דתי או גזעי או שמא שניהם ביחד.הבעיה שעוד פעם שום דבר אינו מניח את דעתי כיוון שאם יהודי זה אחד שנולד לאם יהודיה- הרי שזה עניין דתי כי זה מקור בהלכה כידוע אז למי שאינו מאמין או לא מוצא בזה היגיון כמוני, זה לא רלוונטי. וגם גזע זה לא יכול להיות כי אמנם יש קשר גנטי בין יהודים בעולם וקשר גנטי גם לארץ ישראל, אבל בסופו של דבר אנחנו רואים יהודים בכל הצורות והצבעים, מה שמחזיר אותי לדת עוד פעם.כל העניין הזה גורם לי להרגיש שאולי למרות שאמא שלי יהודייה אין לי נשמה של יהודי, אני מרגיש דחייה חזקה מהדת מעבר לכל הטראומות שחוויתי, משיכה לכל דבר של גויים.בתוספת לזה שאני "שנה ופירש" מומר להכעיס אז המצב באמת די אבוד מבחינתי כיהודי לפי היהדות.הלכתי לסמינר ערכים לא מזמן כי חשבתי שאקבל שם קצת כיוון, אבל כלום.
לכן החלטתי לפרוק הכל ולשתף פה. אני מתנצל על האריכות הגדולה בשאלה אבל הרגשתי שזה הכרחי לכתיבה. אז תודה ומחכה למענה שלכם, "אחר".
תגובה אחת
איזה נשמה טובה הבחור הזה! ממש טהור!!! מרגישים שהוא כותב מכאב עצום ויש לו חיבור ואהבה להשם ותורתו. מרגישים את זה בצורת ההתבטאות שלו אפילו שהיא על צד השלילי בגלל החוויות האיומות שעבר ממי שמקבל משכורת בתור ראש ישיבה… הנשמה של הבחור היקר הזה לא תלו לו מנוחה עד שיחזור לדרך המלך וברור שזה יקרה. חיבוק חזק. בחור מיוחד מאוד!