שלום לך חברה יקרה,

מדברייך אפשר ממש לחוש את הקסם האישי שלך את החום והנתינה שמפכים ממך, יש בך המון אנרגיה שגורמת לאנשים לחוש אהובים ורצויים לידך ואת יודעת לתת טעם בחיים לסובבים אותך.

אפילו הצורה שבה ניסחת את השאלה הייתה זורמת, בהירה וכנה, ממש מזמן שיחה מרתקת איתך.

אז בואי ונראה מה את מספרת בכנות- יש לך חברה טובה שהפכה להיות חלק ממשפחתך, עד כאן הכל מקסים וזורם ומהנה ומלא חיות.

אבל באיזה שהוא שלב את הרגשת קצת “חנק” החברות כמו לקחה ממך “אויר” פרטיות שחרור. כאילו האורחת התיישבה בביתך ומתנהלת כמו בעלת הבית.

את מרגישה שהחברה דורשת ממך יותר ממה שאת מוכנה לתת, אם זה בזמן או בהתייחסות או בשיתוף, או אפילו בקרבה גופנית שלטעמך קצת עברה את הגבולות שלך.

ואני מדגישה- אלו הגבולות שלך שאת מרגישה שקצת נפרצו, החברה לא מרגישה את פריצת הגבול כי לטעמה זה עדיין בתוך הגבולות ההגיוניים שלה.

לכל אדם יש את הצרכים שלו המדוייקים אליו, אין כאן מקום להשוואה בין שתיים, זהו מתכון אישי מותאם בדיוק לנפש שלך.

יתכן ולחברתך יש צורך בקרבה גדולה, אולי היא חייבת למשש את החברות, היא צריכה לחוש בבטחון שאת שלה וקשורה אליה,

ולך זה גורם בדיוק הפוך- ככל שהיא צריכה אותך יותר את חשה ריחוק וצורך באויר וב”אוורור” החברות.

חברתך חשה את ה”אורור” הזה ומיד נכנסת למעגל של חיזוק החברות…

היא חשה את הניתוק -והחרדה שמא תאבד אותך גורמת לה להיות יותר קרובה ויותר צריכה תחושת בטחון בחברות, עד כדי צורך אפילו במגע פיזי שייטע בה תחושת ודאות לגבי הקשר הקרוב שאיליו היא מיחלת.

אז אולי אין כאן תלות כי אם בלבול וחוסר גבולות.

וכאן המקום שלך לנסות להבהיר לעצמך, מהם הקוים האדומים שלך?

מה הכי לוקח ממך אויר?

איזו התנהגות שלה גורמת לך לתחושת חנק?

נסי למצוא כותרת לכל ההתנהגויות האלה, נסי למצוא להן משותף, אולי זה כמות הטלפונים? או אולי רק השאלה למה לא התקשרת אלי? איפה היית? אולי התדירות? אולי רק המגע?

אם מצאת משהו מסוים, כדאי שתנסחי אותו היטב לעצמך קודם.

תבדקי שוב.

ואז באוירה נעימה ברגע נחמד תאמרי את זה ברור- ככה מתאים לי, ככה נח לי בקשרים, זה הצורך שלי.

יתכן שתהיה אצלה חרדה ובהלה.

אל תילחצי, זו העבודה שלה בחיים להרגיע את עצמה, את תהיי ברורה נעימה ומבטיחה קשר, אבל בתנאים שלך.

יכול להיות שהיא תתרחק ממך.

יכול להיות…

ועכשיו זו העבודה שלך עם עצמך לבדוק האם אני נבהלת מההתנתקות שלה?

האם זה מלחיץ אותי?

אם כן- תהיי אמיתית וכנה כי יש בך את זה ותעני לעצמך-

למה?

למה אני נלחצת אם מישהי שהייתי מאד בסדר כלפיה ורק שמרתי על גבולות, ובכל אופן היא מתרחקת קצת ממני,

מה מאיים בזה?

האם אני צריכה שיהיו מאד קשורים אלי?

אולי אני מפרשת את הערך העצמי שלי כשאנשים סביבי מאד צריכים אותי וקשורים אלי?

אולי אני יוצרת קשר מסוג כזה כי זה צורך שלי?

אנשים חמים, רגשיים, מעניקים וטובי לב נוטים לעיתים ליצור קשרים שבתחילה מספקים אותם אבל אחר כך נוטלים מהם את המרחב האישי.

אז לשאלתך איך לא להיכנס לכאלו קשרים- התשובה תלויה ביכולת שלך להתבונן בתוכך ולהיות מאד כנה עם עצמך,

מי שלא זקוק לקשרים כאלו- נמנע כבר בהתחלה מכאלו קשרים. הוא לא מפתח ציפיות אצל החברה אלא שם גבולות סבירים מההתחלה.

אני חושבת שאת גדלה, מעמיקה יותר והאופי שבך מתעצב ומתייצב, מהשאלה שלך אפשר היה לחוש את המודעות והכנות שמבצבצת מכל שורה.

יתכן שהקשר שלך עם החברה מושתת על צרכים שלא מתאימים לך יותר,

אני חשה שאת בשלה להציב את הגבול, ואולי לשלם את המחיר של ניתוק קל ולהווכח שאת חברותית ושווה-גם אם אנשים לא תלויים בך בכל מחיר.

מאחלת לך חברות טובה, מיטיבה ומעניקה לך ולה.

בשבילך לכל שאלה,

אסתי

5381293@gmail.com