שלום אהובה ויקרה

קראתי את השאלה שלך וכאבתי בשבילך: את מתארת מצב מתסכל במערכות יחסים, מעין 'לופ' כזה בו מרגיש שכלום לא הולך ולא מסתדר וזה ממש מאתגר מצב כזה. זה פוגש אותך מול המשפחה, בעבודה, בטח מול החברות והשכנות ואת מקווה שזה לא יפגוש אותך גם מול התינוקת הקטנה והמתוקה שה' נתן לך. מתפללת לה' שאהיה השליחה הטובה.

אני רוצה להתחיל בדוגמא וממנה לצאת להצעה שלי אליך. מוכנה?!

תנסי לדמיין אישה שקיבלה מכה מאוד חזקה בכף הרגל וכואב לה מאוד. כואב לה כשהיא הולכת למכולת, כואב כשהיא רצה לאוטובוס, מציק לה כשהיא יורדת לגינה עם הקטנים ומסרבל כשהיא מנסה לארגן את הבית. את בטח מבינה שאם נתבונן מן הצד איך אפשר לעזור לאישה שכזו אז לא ניתן לה טיפים לשיפור הריצה לאוטובוס או לארגון הבית – כי זה לא שהיא לא יודעת איך כדאי לסדר את הבית או לערוך קניות. פשוט – יש לה כאב והתמודדות עם המכה ברגל מקרינים ומשפיעים עליה בכל מה שהיא עושה. ברגע שתעבור לה בעז"ה המכה ברגל – הכאבים שקשורים לזה יסתדרו בעז"ה.

בשאלה שלך היה משפט מפתח אחד שהבהב לי כל הזמן מול העיניים והוא "בקושי עם עצמי אני מסתדרת" – זה בעיני לב העניין. חשוב מאוד להבין ולדעת שמערכות היחסים שלנו עם הסביבה מושפעות מאוד ו"מחקות" במובן מסוים את מערכת היחסים שיש לנו עם עצמינו. אם לאדם טוב עם עצמו, והוא יודע איך להכיל ולווסת את תחושותיו ולנהל אותם – בדר"כ גם עם הסובבים הוא ידע להתנהל בצורה נעימה ומיטבית וליהנות ממערכת היחסים. ואם קשה לאדם עם עצמו – זה מקרין על מערכות היחסים שבחייו.

אז נמצאנו שבעצם ככל ותשתפר לך מערכת היחסים עם עצמך ותוכלי להרגיש ולדעת ש"עם עצמך את מסתדרת" אז תראי איך האתגרים במערכות היחסים שסובבות אותך כבר אינן כה דרסטיות. נכון בשורה טובה ומשמחת?

כעת, אחרי שהבנו את החשיבות והרציונל – בואי נעבור מסיסמאות לתכל'ס ונראה: "איך משפרים את מערכת היחסים שלנו עם עצמינו"?

1. מתפללים על זה

כמו בכל דבר ובכל מעשה – תתפללי לרבש"ע שיהיה בעזרך. את יוצאת פה למשימה של חייך. כשהעניין הזה ישתפר לך זה ישפיע לטובה על כל כך הרבה התמודדויות בחייך שזה מרגש ומשמח. בקשי סייעתא דשמיא, בקשי ברכה וליווי מורגש ומושגח, תבקשי מה' שיהיה איתך בדרך ושיעשה לך אותה נעימה ככל האפשר. ובקשי גם קפיצות הדרך – זה תמיד כיף 😊

2. כשתאהבי את עצמך – יהיה לך קל יותר לאהוב אחרים ולהסתדר איתם

הרב דסלר כתב "נתינה מולידה אהבה" כשתעניקי לעצמך דברים טובים ומשמחים אז האהבה העצמית שלך אליך תגבר. אלו לא חייבים להיות בהכרח דברים יקרים או כאלו שלוקחים הרבה מהזמן שלך. מציעה לך להתחיל בתקופה הקרובה בכל יום לדאוג לעשות 3 דברים קטנים שמשמחים אותך וגורמים לך טוב: זה יכול להיות לבחור לשתות קפה בכוס שאת אוהבת ולא בכוס חד פעמית, זה אולי להתיישב ולצבוע מנדלות אם את נהנית מזה, לפרגן לעצמך מטפחת חדשה או איזה גאדג'ט חדש. זה יכול אפילו להיות משהו סימלי כמו לצאת לסיבוב רגלי לבד בערב או כל מה שעושה לך נעים בלב.

מניסיון – מדובר בנוסחת פלא: ככל ותשקיעי בך יותר – את תאהבי את עצמך יותר בעז"ה ואני מאמינה שתחושי את זה מהסביבה גם.

3. להפחית בביקורת עצמית ע"י התבוננות בטוב שבך

אני קוראת בשאלה שיש לך הרבה ביקורת על מה שאת אומרת ועושה. ביקורת עצמית היא לא טובה. היא מחלישה ומייאשת ובטווח הרחוק היא לא מובילה לשום מקום מועיל. עדיף להתמקד בחיובי ולא בשלילי ולכן במקום להציע לך להפחית בביקורת עצמית (ואז זה להתמקד בשלילי כי תהיי מפוקסת במה לא להגיד על עצמך) אני רוצה להציע לך להיות מפוקסת בחיובי שבך. בדברים הטובים ואז התמהיל ישתנה. אם ניקח לדוגמא כוס שתיה שהכינו מתרכיז פטל והנוזל יצא ממותק מידי – בלתי אפשרי יהיה להוציא את הפטל מהנוזל – כי הוא כבר נמהל בו. אפשר פשוט להוסיף עוד מים ואז האחוזים של הפטל בנוזל מתמעטים.

כך בדיוק עם הביקורת: אם "נאזן" אותה ונדלל אותה בחשיבה על דברים טובים שעשינו במהלך היום או שיש בנו – היא תידלדל ותתמעט בעז"ה.

מציעה לך ברמה המעשית 2 דברים לחיזוק החשיבה החיובית על עצמך:

א. לעשות רשימה של 10 תכונות טובות שיש בך

אני יודעת שזו יכולה להיות משימה מאתגרת. מבקשת ממך בבקשה בבקשה לא להתייאש: נסי לקחת פרק זמן של שבועיים אפילו לגיבוש הרשימה. אם ממש קשה לך את יכולה לבקש עזרה מחברה / אחות / אמא או אפילו מבעלך שיגידו לך מה התכונות הטובות שבולטות בך. אני למשל יכולה להגיד לך שעצם שליחת השאלה שלך לפה מעידה על נכונות ורצון לשינוי – שזו תכונה ממש ממש מבורכת. גם זה שסיפרת שהלכת להרבה טיפולים וניסית לעזור לעצמך – זה כל כך ראוי להערכה בעיני. אני מאמינה את אדם שמסור לעבודה ורגיש לזולת לפי מה שאת מספרת – והנה כבר מצאנו 3 תכונות מתוך ה 10.

אחרי שהכנת את הרשימה אני מבקשת ממך להניח את זה במקום בולט לך לעין ולנסות לקרוא את זה פעמיים או 3 ביום ולהגיד: איזה משמח שאני מוכנה לעשות שינויים, איזה משמח שאני אדם שמסור לתפקידים שלי, איזה משמח שאני אדם רגיש לסביבה. ככה במשך חודש או כמה שיותר – זה עובד על המודע והתת מודע ומחזק את הערך שלך, בייחודיות שלך בכל הטוב שיש בך

ב. כתיבת 3 צל"שים יומיים

בכל סוף יום תכתבי לעצמך באיזשהי מחברת ייעודית לך 3 דברים טובים שעשית: אלו יכולים להיות דברים יומיים כמו : הדחתי כלים, הכנתי ארוחת ערב, שיחקתי עם התינוקת וכן הלאה. רשימה יומית שכזו לאורך תקופה תעזור לך לאהוב את עצמך יותר וזה ישפיע מיידית על מערכות היחסים שלך

4. להיות בנעליים של עצמך ולא של אחרים

בשאלה שלך שמתי לב שכאדם רגיש וטוב לב את חושבת הרבה על אחרים: מה הם חושבים, מה הם מרגישים מה הם אומרים. החשיבה הזו על אחרים יכולה להיות מבורכת כי היא לרוב נובעת ממידות טובות ורגישות לזולת. העניין הוא שלפעמים זה זולל מאיתנו כל כך הרבה אנרגיה שמתבזבזת לנו כי במקום שנוציא אותה על עצמינו – היא הולכת לאחרים. אני רוצה לבקש ממך להיות בנעליים שלך ולחשוב יותר עליך. את הרי יודעת שאת משתדלת להיות רגישה ואנושית ומה אחרים יאמרו או יחשבו זה בעיה שלהם. מציעה שבכל פעם ש"בורחת" לך המחשבה למה אחרים חושבים או רוצים תנסי לחשוב מה ישמח אותך ועל פי זה לפעול. הקב"ה ברא אותך יצירה מיוחדת חלק אלוקה ממעל. הוא מחזיר לך בכל בוקר את הנשמה כי יש לו ממך רצון ושאיפה לעשות את ייעודך – לא את ייעודם של אחרים. ככל ותתרכזי במה משמח אותך (כמובן בגבולות ההלכה והנורמה) החיים שלך ישתפרו בעז"ה לטובה

5. לקבל את המצב – להבין שמורכב

חלק מהיכולת של המצב להשתנות מותנית בקבלה שלנו אותו. אני מציעה לך לעשות עבודה רגשית עם עצמך ולהבין את הקושי שלך עם מערכות יחסים ועם האהבה העצמית. שתביני שקשה לך, שמאתגר לך, שלא פשוט לך. כדאי לך לשבת עם עצמך בחדר וממש לדבר לעצמך דיבורים מנחמים ומכילים על הקושי וההתמודדות שלך: תגידי לעצמך: אויש איך קשה לי, איך עצוב לי שחושבים שאני קטנונית ויורדים עלי. איך זה מפחיד אותי לא להסתדר עם התינוקת שלי, איך מלחיץ לא להסתדר עם ההורים שלי ולהיעלב ולהיפגע בכל בכל פעם. ככל ותתני לעצמך יותר הכלה ואמפטיה למצב – אני מקווה שתראי שמשהו בקושי קצת מתרכך ומשתנה. תרגישי שזו ההתמודדות שלך ולכל אחד יש את התמודדויות שלו במסע בעולם הזה

6. להשתדל להימנע מהתפרצויות – לא להגיע ל"קצה" – לעבוד על אסרטיביות

התפרצויות וכעס במערכות יחסים מגיעות בדר"כ כשאדם הגיע לקצה גבול הסיבולת שלו והוא כבר לא מסוגל להכיל עוד. זה באמת קורה, כמו שאת כותבת, אחרי הרבה הבלגות ושתיקה של דברים שרצינו לומר. חשוב להבין ש"לשמור בלב" זה לא פתרון. הפתרון הוא לעשות עיבוד רגשי עם עצמך (כמו שכתבתי בסעיף 5) ואם עדיין יש מועקה או כעס ללכת ולדבר עם הצד השני בצורה מכובדת על מה שכואב לפני שמגיעים לנקודת הרתיחה וההתפרצות.

כשעושים שיחה כזו מדברים ב"שפת האני" רק על עצמך ומה שאת מרגישה והכי חשוב מה היית רוצה שיקרה. חלילה לא על הצד השני. נניח אם נפגעת מאחים שלך כי הם יורדים עליך. אז תנסי למצוא זמן רגוע לשיחה פתוחה ולהיצמד ל 3 העקרונות שאמרנו קודם: לדבר על עצמך בלבד. מה את מרגישה ורוצה וזה יכול להיראות ככה: קשה לי מאוד שאתם לא לוקחים אותי ברצינות. זה גורם לי להרגיש בודדה ועצובה. הייתי שמחה שמהיום והלאה תנסו לשים יותר לב למה שאני אומרת.

אני מאמינה שתסריט השיחה הזה אולי נשמע לך מוזר ואולי נראה לך שהם יצחקו עליך. אבל אם תעשי אותו כשבועיים אחרי שתמידי בכל הסעיפים הקודמים והסנטר הפנימי שלך יתחזק את תראי שהדברים יחלחלו אליהם.

לקראת סיום רוצה לחזק את ידייך, אני מאמינה שאם תיישמי את העצות והכלים שכתבתי לך תראי שינוי משמעותי בסיטואציות שכתבת בשאלה. קחי בחשבון להתאזר בסבלנות, גם רומי לא נבנתה ביום אחד ותהליך של שינוי לא קורה ב"בום" מדובר בהרגלים שנטמעים.

מאחלת לך הצלחה גדולה ומרובה

ושמחה ואושר מרובים

רותי