שלום לך,

עלי להודות שכשקראתי את שאלתך עלו בי רגשות הערכה כלפיך.

אמנם אתה חש שזה גדול וחזק ממך, אבל לא התייאשת! אתה פונה לעזרה

אמנם אתה מרגיש שאתה נסחף, אבל אתה לא מרמה את עצמך, אתה נאמן לאמת שלך שזה לא טוב עבורך!

אתה מתאר מצוקה רגשית שנובעת בגלל התלות הרגשית בחבר. רגשות קירבה ותלות גם יחד.

מהתיאור שלך נראה שאתה חש שאיבדת את החירות, שהקשר הזה "השתלט" לך על החיים, ומנהלך לך אותם

לצד החלק הרגשי, יש גם חלק מחשבתי ומעשי

אתה  אולי חושב עליו המון, אולי אלו מחשבות שלא נותנות לך מנוח, מחשבות שקשה לך לעצור אותן, וזה מתיש

אתה זקוק לקרבה אליו, כשאין לך את זה אתה מרגיש חוסר נוחות

מהתיאור שלך נראה שהמצב הזה גורם לך בלבול.

יכול להיות שאתה לא יודע להסביר לעצמך מה בדיוק קורה לך. ייתכן שאתה שואל את עצמך: האם יש לי משיכה אסורה כלפיו? האם אני שונה/מוזר? האם זה יפריע לי להתחתן? האם אני חוטא? אולי זה גורם לך תחושות של בושה/אשמה? אולי תחושת איבוד השליטה מעוררת חרדה? ואולי אתה חרד מהאפשרות שהוא יעזוב אותך לאנחות?

למרות שלא כתבת את זה, אני יכול לנחש שכבר עשית נסיונות לשלוט במחשבות וברגשות הללו, אולי אפילו ניסית להיפרד ממנו, או שחשבת על זה, אבל לא הרגשת שזה אפשרי. נראה לך שאתה לא יכול בלעדיו. הוא הפך למרכז החיים שלך, והמחשבות או הנסיונות להיפרד ממנו נהפכו  לחווית כשלון, כאילו שהמציאות אומרת לך "עזוב, אין סיכוי שתצא מזה"

בגלל שאתה לא לבד בסיפור, אי אפשר שלא לשאול מה הצד של החברבעניין? האם הוא מרגיש נוח עם הקשר הזה, או אולי הוא מרגיש חנוק? האם אתה "רודף" אחריו מידי? האם הקשר הזה טוב לו? יכול להיות ששאלת אותו, אבל אתה לא יודע בטוח מה באמת הוא חושב…. מעניין לחשוב האם אתה והחבר באים מאותו רקע משפחתי/חברתי, והאם יש לכך השלכה על הקשר בניכם?

בשורה הסופית, אתה סובל מהקשר ושואל מה לעשות.

מאחר שאני לא מכיר את כל הפרטים, אענה לך בקווים כלליים.

מצבים מסוג זה מוכרים וידועים לאנשי חינוך. היו עוד הרבה לפניך שהתמודדו עם זה בהצלחה. ולכן אל תרים ידים, אל תאבד תקוה, תאמין שאתה מסוגל להחזיר את הרוגע לחיים שלך

דבר שני. להתעלם מהרגשות שלך, זו גישה לא יעילה. אתה לא יכול לומר לעצמך "מהיום הוא לא מעניין אותי", כי זה שקר. הוא כן מעניין אותך וזה לא יחזיק מעמד. אבל מצד שני, גם לטפח את הרגשות הללו, להבעיר אותם – זה לא חכם.

אם החלטת להיפרד ממנו, עשה זאת בצורה מכובדת. אין לך מה להתבייש, זו זכותך המלאה. זה לא נקרא שאתה לא הוגן. אם זו ההחלטה שלך, תסביר לו שאתה מרגיש שהקשר שלך אליו הוא חזק מאוד ואתה רוצה לשנות כיוון.

בהתחלה זה יהיה מאוד קשה. המחשבות והרגשות יציפו אותך, אתה תרגיש שאתה נשאב לקשר הזה. זה יצרוב לך בלב. הספקות ייסרו אותך "אולי טעיתי" "אולי היה כדאי לחכות עם זה". אל תתרגש. ככה זה כשמאבדים משהו יקר ללב.

אם תשים לב, תראה שעוברות לך בראש כל מיני מחשבות "אוטומטיות", כמו "לא יהיו לי חיים בלעדיו", "עכשיו בטח הוא יהיה חבר של מישהו אחר ואני אשאר בודד", תוכל לבדוק עם עצמך האם באמת המחשבות האלה נכונות? האם מדובר בגוזמאות? תנהל שיח עם המחשבות שלך, תאמר לעצמך דברים שמרגיעים אותך, ובעיקר תשמור על שיגרת החיים שלך. לאט לאט הרגשות יפחתו ויחלשו

קשר רגשי לבחור  יכול לנבוע מכל מיני מניעים בריאים כמו צורך בחום ואהבה, תחושת בדידות וצורך בקרבה, צורך בביטחון ובשייכות, צורך בנשמה קרובה שתרגיש אותך, צורך בפיצוי על האבדן העצום שחווית, ועוד ועוד. הבעיה מבחינתך – אם הבנתי נכון – היא שזה יצא מפרופורציות של קשר חברי תקין

יכול להיות שיהיה לך קשה להתמודד עם זה בכוחות עצמך. זה לא אומר שאתה "בעל מום" חלילה. כולנו זקוקים לעזרה מהזולת, הרבה פעמים בחיים המצב הוא כזה ש"אין חבוש מתיר עצמו", כך טבעו של עולם

אל תתבייש לפנות לעזרה, אתה יכול להיעזר בדמות חינוכית שאתה סומך עליה, או אפילו לשקול ללכת לאיש טיפול (עובד סוציאלי או פסיכולוג – ויש אנשים שצברו נסיון בנושא הזה)

היום ללכת לטיפול זה מקובל. לקבל ייעוץ או טיפול זה לא אומר שאתה לא נורמלי. ההיפך הוא הנכון, זה אומר שאתה בחור רציני ואחראי! אדם שמעריך את עצמו ומוכן להשקיע בשביל שהחיים שלו יתנהלו לפי הדרך שהוא חושב שהיא נכונה עבורו. אל תדאג מסטיגמות, "סתם אנשים" לא אמורים לדעת מזה, ואנשים שהם לא "סתם אנשים", הם דווקא יעריכו את זה שאתה יודע להתמודד בחכמה עם דברים שמציקים לך

העובדה שקמת ושאלת אומרת שיש לך כוחות. עכשיו תשתמש בהם בחכמה גם להתמודד עם הסוגיה הזו, ותמשיך לעלות ולהצליח

אם יש לך שאלות נוספות, או אם תרצה שאפנה אותך לאיש טיפול, תוכל ליצור קשר

בברכה

חיים

[email protected]