שלום לך וחנוכה שמח!

אומרים ששאלת חכם חצי תשובה, אבל הדברים שכתבת אינם רק חצי תשובה אלא כמעט תשובה מלאה. את מאבחנת בכנות ובבירור את מצבך ואת מקומך מול עצמך, מול הבורא ומול הסביבה, ודברייך שזורים ברמיזות מפוכחות ונבונות לגבי כיוונים נכונים.

בורכת בתכונה יקרה. את מדברת על צורך לדאוג לסובבים אותך מתוך תחושת ערבות עמוקה. אדם לא חי רק לעצמו וצריך לראות היכן וכיצד ניתן לעזור לזולת. כפי שכתבת בעצמך, הדרך האפקטיבית ביותר להשפיע על אחרים היא הצבת דוגמה אישית, אבל חשוב להבהיר מהי אותה דוגמה אישית. דוגמה אישית איננה רק העובדה שאנשים אחרים חשופים למה שאת עושה. דוגמה אישית היא להציב בפני אחרים מודל שהם יחושו רצון להזדהות אתו ולהיות שם גם הם. על מנת להוות דוגמא אישית את צריכה להיות שלמה ושמחה עם מה שאת עושה. אנשים שיראו אותך בפנים מאירות ובשמחה, יסתקרנו לדעת מהו אותו דבר שיש בך, מהו אותו ערך מוסף לחיים שמעניק לך מימד של עומק רוחני, שמחה ושלוות נפש.

יש סיפור אמיתי על שני חברים שהיגרו בשלהי המאה ה-19 מרוסיה לארצות הברית עם משפחותיהם. שני החברים למדו יחד בישיבה והיו מודעים לקושי העצום לשמור שבת בארה"ב מכיוון שכל מקומות העבודה פעלו בשבת כביום חול ומי שלא היה מוכן לעבוד בשבת, הסתכן בחרפת רעב. שני החברים הבטיחו לעצמם שהם לעולם לא יחללו שבת לצורך פרנסה, ואכן עמדו בנסיונות הקשים, פוטרו אינספור פעמים מעבודתם, רעבו לעיתים ללחם, אך מעולם לא עבדו בשבת. מסירות נפש של ממש.

לאחר שנים בא אדם שהכיר את שני החברים לאחד מגדולי הדור עם שאלה בפיו: "שני האנשים הללו מסרו נפש למען שמירת השבת, אבל כאשר מסתכלים על הדור הבא, רואים הבדל עצום בין שניהם. אחד מהשניים זכה וכל ילדיו נותרו שומרי מצוות, בעוד ילדיו של השני, כמו רוב ילדי המהגרים בארה"ב, נטשו את תורת אמם וחדלו לשמור תורה ומצוות. למה? הרי שניהם נהגו באותה דרך!". אותו גדול בתורה, שהכיר גם הוא את החברים הללו, השיב לו: "מבחוץ נראה אמנם ששני החברים פעלו באותה דרך, אבל בוא אספר לך את ההבדל ביניהם. הראשון, כאשר פוטר מעבודתו לאחר שלא הופיע אליה בשבת, שב הביתה בפנים נכאות, בכתפיים כפופות ובמצב רוח שפוף. הוא נכנס הביתה, צנח על הכסא ואמר לילדים שלו "קשה… קשה להיות יהודי בניו יורק… אבל כל הסבל והייסורים שווים למען השבת'. השני לעומת זאת כאשר פוטר מעבודתו בדיוק כמו הראשון, שב הביתה ופרץ פנימה בפנים צוהלות, תפס את ילדיו והתחיל לרקוד אתם "איזה אושר ילדים!! איזה אושר!!! שוב זכינו לקדש שם שמיים ולשמור שבת למרות כל הקשיים! אשרינו!". ילדיו של הראשון קבלו את המסר שלשמור מצוות זה קשה ומייסר, ולאחר זמן נטשו את הדרך המייסרת לטובת דרך שנראתה להם נעימה יותר. ילדיו של השני לעומת זאת ראו את אביהם שמח וצוהל בשמירת מצוות ולמדו שאין אושר גדול מאשר לשמור שבת, והם המשיכו בדרכו של אביהם.

הדרך הטובה ביותר שלך להשפיע על הסובבים אותך היא על ידי חיזוק השמחה והבטחון שלך בדרכך, אולם מדברייך נשמע שטרם הגעת אל אותה מנוחת נפש ובטחון במעשייך. את נוטה להחמרה במידה שנראית לך עצמך מופרזת, מתוסכלת מכך שאנשים סביבך מגיעים להישגים בעוד את נותרת מאחור, נוקטת עמדה שיפוטית כלפי עצמך וכלפי אחרים ומעדיפה לא לעשות ולא לפעול מפחד פן תכשלי. קשה להשפיע מתוך המקום הזה בו את נמצאת היום.

מערכות היחסים שאנו מקיימים עם האנשים שסביבנו היא מורכבת. אנו משפיעים ומושפעים, מקבלים ונותנים. לכל אחד יש מצד אחד את המעגל הפנימי שלו ומצד שני את המעגל החברתי, כאשר לעיתים האחד דומיננטי מחבירו. יש זמנים בהם אדם חש חוסן פנימי שמחזק את הזהות האינדבידואלית שלו, ויש זמנים של חולשה פנימית בהם אדם נאחז יותר במעגל החברתי החיצוני. זה בסדר גמור וכך צריך להיות, בשביל זה קיים המעגל הסביבתי הזה, אבל לפעמים עיסוק יתר בטיב היחסים עם הסביבה מצביע על חולשה פנימית מסויימת. כתבת שאולי הסיבה לכך שאת לא מצליחה לפרוח ולהתפתח היא בגלל שאת עסוקה בלחשוב על אחרים. יתכן בהחלט, אבל כאשר אנו עוסקים בנפש האדם, אנו מוצאים לעיתים קרובות לא יחסי סיבה-תוצאה, אלא מעגל שמחזק את עצמו. כפי שהעיסוק באחרים מפריע להתפתחות שלך, כך גם חוסר ההתפתחות שלך עשוי לגרום לעיסוק יתר באחרים.

את מייחסת את המחשבות שלך ל"מרכיב אשיותי", אבל האמת היא שבכל אחד מאתנו נמצאים יסודות "אשיותיים" שונים שמתחזקים ונחלשים במצבים שונים. המטרה איננה ולא צריכה להיות שינוי של האישיות אלא חיזוק אותם מרכיבים המביאים אותך למקום טוב יותר והחלשת האחרים. הייתי מציע לך להפסיק כרגע לבחון את מצבך במעגל החברתי ולהתמקד יותר במעגל הפנימי והאישי שלך. האם את שמחה במה שאת עושה? האם את מוצאת את הדרך למצות את הכישורים שהקב"ה חנן אותך בהם? האם יש לך כיוון (לא תכנית מדוקדקת, רק כיוון) איפה היית רוצה לראות את עצמך בעוד שנתיים, האם דרכך העכשווית אכן מובילה לאותו מקום? האם מחיר הכישלון האפשרי איננו קטן בהרבה יחסית לרווח הפוטנציאלי שעשוי לנבוע מנקיטת פעולה ויוזמה? אציין גם שאינני יודע על איזה חומרות את מדברת, אבל כלל נקוט בידינו לגבי חומרות שאם הם מביאות את האדם לעצבות ולמרמור, אזי מדובר בחומרה שאינה ראויה עבור אותו אדם.

למען האמת, אם תקראי שוב את מה שכתבת תמצאי שפחות או יותר רק שיקפתי לך תובנות שכבר הגעת אליהן בעצמך. עדיין נשארת השאלה כיצד יוצאים מהמחשבות בהן את שוקעת, תרתי משמע, ומחזקת את החוסן הפנימי שלך. אחת הדרכים היעילות לחזק את עצמך הוא לזהות את אותם אירועים, מקומות, חוויות שלאחריהן את חשה חזקה לעומת אותם שלאחריהן את חשה מוחלשת, ואז להשתדל להרבות באותם מעשים מחזקים ולהמנע במידת האפשר מאלה שמחלישים אותך. לא מדובר במאבק של הכל או כלום, ברור שאי אפשר להמנע לחלוטין ממפגשים שאינם מטיבים אתך, אך השתדלות למעט בהם ומצד שני להרבות האחרים יכולה לייצר דינמיקה חיובית שתחזק את המרכיבים המאירים שבאשיותך, חיזוק שיגרור בעקבותיו חיזוק נוסף, ושתתחיל מעגל קסמים חיובי שיכול להעלות אותך על דרך המלך.

מרכיבים מאירים. זו ההגדרה. כמה מתאים ליום האחרון של חנוכה בו מאירה החנוכייה במלא אורה ויפעתה. לאחר שמרכיבים אלה יתחזקו אי אפשר יהיה לסובבים אותך שלא לראות אותם ולהתבשם מאורם.

המון הצלחה ואושר,

גרשון

[email protected]