נסיכה יקרה,
שבת המלכה דופקת בפתח,
ואת מרגישה שהיא אורחת לא כל כך קרואה.
ואת קרועה.
השבת אמורה לאחד ולחבר, ואת חשה את הניתוק והריחוק מהקשרים בחייך.
ויחד עם זאת- את ממשיכה לחפש את הדרך להתחבר אליה,
לרצות לרוץ לקראתה.
אין לנו מושג למה דווקא הנסיונות המסוימים באים לכל אחד. אבל אין ספק קל, שהמטרה היא להעלות משהו מתוכנו על נס.
אני מקווה שבשורות הבאות תמצאי קצה חוט לכיוון מיטיב עבורך.
מתוך נסיון אמיתי ללמוד את עומק הכאב, את הבדידות שמלווה אותך,
אתיחס לחלק העיוני והשכלי יותר,
ולאחר מכן לחלק הרגשי.
אבקש ממך לקרוא ולשים לב מה מתעורר בך תוך כדי.
אשמח להמשיך ולהתכתב עם מה שיעלה עבורך, אם תרצי.
אם כן, מהי שבת?
אנו מצווים לעבוד בששת ימי המעשה, ובשבת- להתענג.
דווקא ששה ימים- כנגד ששת אלפי שנה של קיום העולם הזה.
וביום השביעי שבת- כנגד תכלית עולם העבודה: באלף השביעי מתחיל העונג הנצחי,
שכר ועונג אינסופיים, המשקפים את העמל שהשקענו בחיבור החומר אל הרוח.
לכן שבת היא מצווה מרכזית כל כך.
היא מעידה על חיבורנו לתכלית הקיום!
ולכן המצווה היא להתנתק מכל עבודה ויצירה, ולהכנס למרחב אחר.
ביום יום אנו אמורים לפעול מתוך החומר, זוהי המציאות הרצויה בעולם- שנשתמש בחומר בצורה הראויה וכך נקדש אותו ואת עצמנו.
אך קל מאד להסתחרר ממרוץ החיים ולפעול כ"סוס כפרד אין הבין", בתזזיתיות של פעילות.
בסוף ששת ימי המעשה,
יש לנו הזדמנות להכנס לארמונו של מלך: להתחבר לעונג הנצחי שממתין לכל אחד ואחד מישראל.
שבת זה הזמן להתבונן ולהתכונן מחדש למרוץ של החיים מתוך בהירות וישוב הדעת: מה הסיבה לכל פעולותיי? מה עיקר, מה טפל?
לכן המצווה היא מחד- לשבות מכל מלאכה,
ומאידך- יש מצווה להתענג על החומר בשבת במאכל וביגוד נאה
מתוך אמירה: כל מה שאני עושה בששת ימי המעשה- הנו בפוקוס על היעוד.
(להמשך העמקה והבנת תכלית החיים ומשמעות אירועיו, אני מפנה אותך ללימוד מעמיק בלימוד החלק הראשון והשני בספר "דרך השם" לרמח"ל.)
ומה קורה אם שבת מייצגת סבל ובדידות?
אני מנסה לדלות מתוכי ומתוך דמויות בהסטוריה היהודית, מה קורה אז.
מה עשו אבותנו ואמהותנו בסיביר, בצריפי המחנות וביערות?
איזו שבת היתה להם, ומה
עולה לי גם תאור של הרב אהרון מרגלית על שנים ארוכות שאותן בילה כילד משותק, כאבן שאין לה הופכין, במיטתו שבמוסד השיקומי.
השבתות להן הוא קרא "שבתות שמיכה" משום שבילה אותן תחת השמיכה, בעוד משפחות הילדים האחרים תוהים "למה הילד הזה תמיד לבד?"
נזכרת בשבתות בודדות וכואבות שעברתי אני, מתוך תחושה קשה של כאב וניתוק מהעולם התומך.
וחושבת, שאין מתכון אחד. יש רק כוונה אחת, ואת שותפה לה: למצוא קרן אור להאחז בה, לזכור שעולם העבודה הוא זמני, ובו יש לנו הזדמנויות לאסוף יהלומים.
מתוך תחושת יעוד, אפשר לשאת את הדרך הפתלתלה, המבלבלת והמתישה.
אבל אי אפשר לשאת את כל המשא והמסע בבת אחת.
מדובר במסע שהנשמה שלך בחרה, אבל בעולם החשוך הזה אין לך תחושה של רצון לעבור את הדרך המשונה הזו.
לאחר שהתחברת ליעד הסופי של החיים, צריך לפרק אותו לצעדים קטנים ואפשריים.
על מנת לגעת בצעדים שמתאימים לך, אני מציעה לך לעשות את התרגיל הבא (קראי ואז בצעי):
שבי או שכבי בתנוחה נוחה. עצמי עיניים ושימי לב לנשימותייך, לגופך המוחזק.
פני לעצמך והרגישי שאת פוגשת את עצמך בפעם הראשונה.
את הדמות הכי חשובה בחייך, ואת רוצה להכיר אותה, לאהוב את הדמות הזו, להתחבר אליה.
פני אל הדמות הזו (את), ודברי איתה.
תוכלי לשאול אותה:
– איך את רוצה שנכיר? על כוס קפה ועוגת גבינה, או על סטייק משובח?
– היית רוצה להקדיש גם זמן לקריאה? להליכה? לשירה?
– באיזה נושא היית רוצה להעמיק? אילו שאלות מטרידות אותך?
– איזה ריח היית רוצה שיהיה סביבך? (קיים מגוון מבשמי אויר ובדים בחנויות כמו "ללין")
– איזו תפאורה נעימה לך? (פרחים, מפה, צלחות, סכום…)
– איזה אופי את רוצה שיהיה לשבת שלנו ביחד? מה מתאים לך הפעם?
זכרי לכתוב את תשובותייך, כדי שישתמרו לך! (ותמיד תוכלי לשוב ולשוחח עם האדם המשמעותי ביותר שהשם נתן לך, אדם שתמיד זמין לשמוע אותך (:)
אנו סופרים את הימים ליעד של השבת, מתוך הכרה שכל הכנותינו בעולם הזה ובששת ימי המעשה הם לקראת השבת הנצחית.
תני דעתך לאורך השבוע על הנקודות שהשיחה הזו העלתה, באופן פרקטי: ספרים לרכישה, כל מה שקשור לתפאורה, לאוכל.
כשאת יושבת לקדש- את לא לבד. את עם גופך ונשמתך שה' נתן לך כפיקדון להכיר ולאהוב. את עם שבת המלכה- השכינה שמצטרפת אלייך.
יקרה, אני כותבת מתוך תחושה שאין לי זכות לדבר בכלל. מי אני שאציע לך דרכים להתמודדות עם נסיון כל כך אישי וכואב?
אני מזכירה לעצמי ולך, שכל דבר שנקנה במאמץ, יש לו ערך נשגב פי עשרת מונים מאשר ערך שהגיע כמובן מאליו. (במבט לאחור, אהרון מרגלית קרא לשבתות הקשות שלו כילד "שבתות צמיחה" על שם המיומנויות המיוחדות שפיתח. ניתן לקרוא בספרו "אתהלך")
את נמצאת כרגע בתחנה שדורשת ממך להשקיע ולהתעלות מעל למצב שנראה בלתי אפשרי.
ולכן כל קנין שלך- כל מאמץ, כל רגע של תכנון ושל בחירה, מהווה קנין אמיתי בנפש שלך.
המשל לכך הוא סוסי מרוץ. כשרוצים להרגיל אותם לדהירה מהירה, עושים זאת במים המגיעים עד ברכיהם.
זאת מתוך ידיעה שאם הם יפתחו יכולת מהירה אף במים המתנגדים, קל וחומר שביבשה הם יוכלו לדהור.
כשאת מתאמצת למצוא את החיבור המתוק עם עצמך ברגעים של בדידות ונתק,
קל וחומר שתוכלי למצוא חיבור מתוק עם עצמך גם בזמנים של רעש סביבתי.
החיים מתוך מקום כזה הם מדוייקים יותר, קשובים יותר לך ולאחרים.
כשאת משדרת קשב פנימי- גם אחרים ימשכו להקשיב לפנימיות שלך, להבין אותך יותר כי את בהירה עם עצמך.
אני מתפללת איתך שהמצב הנוכחי יהיה זמני ביותר, ובמהרה תתמודדי עם האתגר של שבת מוקפת באהבה, ובחיים מלאים וגדושים בטוב מורגש ומתוק.
לאחר העבודה שקוראת לך כעת-
תמיד יהיה לך את הקנין של היכולת המדהימה והממלאת
להיות עם עצמך ובוראך, לאהוב ולמצוא משמעות בכל מצב, ללא תנאי.
שבת שלום, יקרה,
שבת של מנוחה ואהבה,
שפרה
[email protected]
דלג לתוכן
תגובה אחת
בחורה יקרה!
כמה שאני מזדהה איתך ואני לא גרה בדירה שכורה.
וזה דווקא מעניין שאת כל השבוע בעומס ומחכה לשבת קצת לנוח ואז מגיעים האחיינים המתוקים וזה דורש… אוהו כמה דורש…
ולא משנה אם תיהי מוקפת באנשים ובכמה.. את תחושי את הבדידות הזו שצועקת ובודדה!
ודווקא השבת שאמורה להביא איתה שקט ושלווה ומנוחה מביאה כל כך הרבה שקט ובדידות ומועקה!
התחושה הזאת של עוד שבוע שעבר ולא התקדם כלום, על עוד שבוע שמגיע ואין לך מושג מה הוא צופן לך.
וזה קשה! מאוד קשה!
ותשובה מאוד יפה, אהבתי שפרה!
ואני ממש ממליצה לך להיפגש עם עצמך כפי ששפרה כתבה לך.
את תגלי רובד נוסף בתוכך, זה מעניין ומרתק!
מומלץ!!!
ומאחלת לך שהכי מהר תמצאי את החצי שלך שוודאי מחפש אותך ומחכה לך כבר!
ושנזכור תמיד שכל מטרת הקושי והכאב והבדידות והחיפוש זה כדי להכין וללטש אותנו וכדי שנהיה יותר ויותר ראויות לבנות בית!
והרווחנו כאן שדבר שמגיע בקושי כך מעריכים אותו יותר. חיינו לא יעברו לנו ככה ויחמקו מבין ידינו.
נדע להעריך כל דבר וכל שלב ונדע ונרגיש שכלום לא ברור ומובן מאליו.
שתהיה לך שבת שלום, תמיד!
את לא לבד!!!