דלג לתוכן
האם אפשר לחזק את הלב שלא יתאכזב?
האם אפשר להפסיק להאמין בכולם?
אולי כדאי פשוט לחיות לבד וזהו?
למה צריך לתת צאנס ולהאמין ושוב להתאכזב?
או אולי שאלה אחרת יש אדם שאין לו מקום?
שהוא לא ראוי לאהבה?
שהוא לא שווה את זה?
שלא מגיע לו שום טוב מאף אחד?
אז אם כן למה באתי לעולם?
לחפש את עצמי?
לחפש את האנשים ולוודא שהם סביבי או אולי כדי לחוות את הבדידות הכי עמוק?
כי יתכן שיש לה תכלית בסוף
הם רק שכחו שעד שתגיע התכלית כבר לא אהיה שם. כי נפלתי עמוק לבור הבדידות ולא היה שם אדם ולו אחד שיוציא אותי משם.
אז נשארתי אבל לא באותו מקום כל יום כל בן אדם כל אכזבה אני יורדת ושוקעת יותר, כידוע אם לא עולים נופלים.
לא מאמינה שתשובה תעזור כאן. אז אולי פשוט אל תשיבו
זה בסדר מבחינתי- התרגלתי.
6 תגובות
ואם אגיד לך שאני עושה הליכה לפחות שלוש פעמים בשבוע
ושיש לי חברה קרובה ויותר מאחת כזאת
ושאני עוסקת בתחביבים שלי הולכת לחוגים, רוקדת ועוד…
ושאני כותבת הרבה את הרגשות השליליים שלי
והדימוי עצמי שלי לא כזה נמוך ברמת העיקרון.
אז איך את מסבירה את זה שלמרות זאת אני מרגישה ככה???????????
כפי שכתבתי,
נאלצתי לתת לך תשובות מאד כלליות ותיאורטיות כי השאלה שלך מאד כללית ותיאורטית.
אם תוכלי לפרט קצת יותר ממה נובע הכאב שלך – אוכל לנסות
לענות בצורה יותר ממוקדת.
לא רוצה לפרט.
גם אם אנסה לא אצליח.
וגם אם אצליח לא תביני אז עדיף שישאר ככה.
תודה
ממליצה לך לנסות להסביר לעצמך את מקור הכאב והקושי
כי לפעמים רגשות מעורפלים יותר מעיקים,
כשרגשות מוגדרים- יותר קל להשתלט עליהם.
לפעמים רגש רע הוא כמו מפלצת משתוללת
והגדרה היא כמו גדר (הן מגיעות מאותו שורש):
ההגדרה מפזרת את הערפל, מגדרת גדר
סביב ה”מפלצת” ובכך מקלה את ההשתלטות עליה.
כמובן שאם תרצי לחלוק איתי את רגשותייך
אני תמיד פה בשבילך.
תודה
היי
קראתי את המכתב ואת אופן השתלשלותו.
זו שכתבה – ממש הבנתי אותך ומצטרפת גם