The Butterfly Button
רוצים להעיף אותי מהישיבה

שאלה מקטגוריה:

סיימתי שיעור ב' בישיבה שבה אני לומד ושאני מאוד אוהב אותה, וקרו כמה מקרים במהלך השנה שטעיתי וקיבלתי עליהם שיחות עם ההורים ואפילו הרחקה לעשרה ימים. הבטחתי שאשפר ושהדברים לא יחזרו על עצמם, אבל נפלתי שוב, נגררתי אחרי חבר ששכנע אותי ונתפסתי מעשן  בחדר באמצע היום. הפעם הודיעו לי ולהורים שלי שמעיפים אותי סופית מהישיבה. אני בדיכאון, אני לא מפסיק לבכות, אני מרגיש שאני אפס, שאני חלש, שאני חסר משמעות וחסר תועלת. אני מרגיש שאכזבתי כל כך הרבה אנשים, את הרב שלי ואת החברים שלי ואת ההורים שלי. אני מתבייש. אני ממש רוצה להישאר בישיבה ולא יודע מה לעשות. הציעו לי לכתוב מכתב לראש הישיבה, אבל כל פעם שאני מנסה לכתוב אני נלחץ ולא מצליח כי אני מבין שלמה שהוא יתן לי צ'אנס נוסף? למה שהוא יאמין לי שוב? אני לא רואה את החיים שלי בלי הישיבה, תכננתי  להמשיך שם גם בישיבה הגבוהה ואני כועס על עצמי שאני לא מצליח.
ההורים שלי דיברו איתי, הם מחבקים ומחזקים אותי, אבל אני רואה את הצער שלהם בעיניים ובא לי למות. אני מרגיש שהבעיה שלי היא שאני לא מסוגל להגיד לא לחברים, אני נגרר אחריהם ולצערי התחברתי לילדים פחות טובים. אני צריך עזרה מקצועית, אבל לא יודע למי לפנות. אני מפחד שאם לא אשאר בישיבה אאבד הכל, גם את הדרך והאמונה. מה לעשות?

תשובה:

לבחור הבוגר והאמביציונר.

הערכה מרובה על שאתה מכיר במציאות ואינך מרמה את עצמך וכמאמר החכם ידיעת הבעיה הינה חצי הפתרון.

במקביל חשתי במכתבת את הערך הנעלה שיש לך בלימוד התורה וידיעתך שהסיפוק הפנימי הוא רק מתוך עבודת ה' ולכן גם חשוב לך להשאר בכותלי הישיבה – אשריך.

רק עם ענין אחד לא הסכמתי איתך!!!

אתה לא אפס, אתה לא חלש ואתה לא חסר משמעות וחסר תועלת – תקרא רק את המכתב שכתבת ותראה כמה אתה מלא משמעות!! כמה אתה מנסה להיות תועלתי ולשמור על עצמך אפילו במחיר לעזרה.

מה שכן ייתכן שיש בך מעט מידת הגאוה (אתה יכול לא להסכים איתי) ולכן קשה לך בכתיבת המכתב לראש הישיבה. אבל גם כאן אתה לא חריג, הרבה פעמים אנחנו יוצרים לעצמינו תדמית חברתית של אנשים עם תעוזה ללא חית ומורא. אבל תדע לך, שדווקא כאשר אנשים אילו מפתיעים בתגובה של הכרה במעשיהם ונוקטים עמדת בקשה וסליחה. החברה מעריכה אותם יותר!!

ב"ה יש לך הורים תומכים וזה ייתכן לך כח להמשיך בכל המישורים.

במישור של לעוף מן הישיבה –

קח יוזמה – גם אם עד שעניתי לך תשובה כבר אתה בחוץ. ובוודאי אם לא…

כתוב לראש הישיבה א. הערכה על ההשקעה בך, ב. על השאיפות שיש לך ועל החששות מה יקרה אם לא תהיה בישיבה ג. שאתה מכיר בחומרת מעשיך ואתה מבטיח לעשות שינוי משמעותי ותשמח שהוא יעמוד לצידך בענין.

במישור של להיות נסחף –

הבנת המצב – אין ספק שחלק מתהליך ההתבגרות היא משמעת עצמית, ואחד המאפיינים המרכזיים של ילדותיות הוא חוסר משמעת. זו הסיבה שהקב"ה לא הטיל אחריות של פרנסה וגידול ילדים על ילדים, כי אין להם משמעת עצמית והם אינם מסוגלים לקחת אחריות על החיים.

לכן לפעמים רואים בחורים הנראים בוגרים וגדולים, אבל מתחת למעטה קיים ילד הרוצה לחגוג כאן ועכשיו, ולא רואה צעד קדימה, עד כמה זה הורס את עתידו [ אחד כזה יאמר הנה עוד אחד שלא מפרגן לנו קצת שחרור].

אז ב"ה אתה כן מודע כרגע לעניין ההרס שבדבר, רק עדין אתה בין ויהי ערב ויהי בוקר של אדם בוגר.

לכן צינתי לך שהנקודה העיקרית שתשים לב להתחזק בה היא משמעת עצמית.

במישור של עזרה מקצועית –

כשאדם כבר אוחז ברצון לשנות הוא כבר יכול להגיע רחוק.

תחזיק לך יומן כיס קטן ועט ותכתוב לעצמך כל יום 3 דברים שעמדת במשמעת עצמית, כגון: לקום בזמן, לא לצאת למסיבה, לא לדבר באמצע שיעור ועוד…

ברגע שתראה שאתה לא אפס ואתה מוצא כל יום אפילו עם הזמן יותר משמעת עצמית, תוכל למשוך את עצמך לעוד כיוונים שאתה שואף להם.

תאמין בכישרונות שיש לך ובטוח שתמצא דרכים אחרות להתבלט בהם.

הרבה הצלחה

ברכה

4117br@gmail.com

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

הלימוד לא ממלא אותי ואני מודאג מפרנסה
חזרתי בתשובה בגיל 22 דרך ישיבה של חוזרים בתשובה מאד מאד נוחה ונעימה הן ביחס ובגישה והן בחופשיות להביא את עצמך איך שאתה , עם הזמן מאד התחזקתי וגם התחתנתי , ולאחר כמעט חמש שנים שם התחלתי להרגיש שפג טעם הלימוד ואני חש בריקנות מסוימת שאינה עוברת , לא מוצא...
מרגיש תקוע ומיובש בלימוד תורה
אני אברך בסביבות גיל 40, אני לומד באחד הכוללים החשובים בעולם, כולל גדול ומיוחד באמת. וגם שם אני נחשב מאוד לאחד האברכים הטובים ביותר, אני כאן אנונימי ולכן אני מרשה לעצמי לכתוב בצורה גלויה, יש לי באמת כשרון גדול לעומק בסוגיות ואני כמו חצי משיב בכולל, חצאי סדרים שלמים אני...
נקרע בין הצורך בפרנסה לבין הרצון ללמוד תורה
ברצוני להתייעץ על הנושא הכלכלי בחיי כאברך חרדי, אני מרגיש במיצוי. אשתי לא יכולה להשתכר יותר ממה שעכשיו, ואני מצד אחד לא רוצה לוותר על החלום להיות גדול הדור הבא… או סתם להיות מונח בלימוד ומצד שני לא מסוגל ללמוד מרוב לחץ. לא מצליח לחשוב על אפיק פרנסה שישאיר אותי...
אפשר ללמוד בבית עם רעש הילדים?
אני בעל תשובה המון שנים, כבר עם מספר ילדים, ולא נתתי דעתי מעולם לשאול ולהתייעץ איך זה אצל אחרים? איך בית של תורה (אברך) אמור להתנהג מבחינת לימוד התורה בתוך הבית. לא גדלתי כמו שאמרתי בבית של תורה. ולכן המון שנים שאני נשוי, חשבתי לתומי שזה נורמלי ללמוד ולבקש קצת...
מרגיש אבוד בישיבה – להישאר בה? לחפש מקום אחר?
אני בחור בן 18 וחצי שלומד בישיבה, או לפחות אמור ללמוד… כבר שבועיים שאני לא מגיע לסדרים, פשוט לא מצליח למצוא את הכוחות. בהתחלה זה היה מרגיש כמו חופש, אבל עכשיו זה כבר נהיה כבד, תחושה של רִיק שאין לי איך למלא. הבעיה היא שאני לא באמת מרגיש שייך לישיבה....
אין לי יישוב הדעת ללמוד כשיש בלגן בבית
יש לי בעיה שאני מאוד אוהב סדר וניקיון. למה הבעיה? כי לפעמים אני מרגיש סתירה עם לימוד התורה הקדושה. אם אני מגיע אחריי יום עמוס ויש דברים לא מסודרים על השולחן, על הספות ועוד. או דברים זרוקים פה ושם על הריצפה כיאה לבית עם ילדים. אני מרגיש אי ישוב הדעת...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן