סיימתי שיעור ב’ בישיבה שבה אני לומד ושאני מאוד אוהב אותה, וקרו כמה מקרים במהלך השנה שטעיתי וקיבלתי עליהם שיחות עם ההורים ואפילו הרחקה לעשרה ימים. הבטחתי שאשפר ושהדברים לא יחזרו על עצמם, אבל נפלתי שוב, נגררתי אחרי חבר ששכנע אותי ונתפסתי מעשן בחדר באמצע היום. הפעם הודיעו לי ולהורים שלי שמעיפים אותי סופית מהישיבה. אני בדיכאון, אני לא מפסיק לבכות, אני מרגיש שאני אפס, שאני חלש, שאני חסר משמעות וחסר תועלת. אני מרגיש שאכזבתי כל כך הרבה אנשים, את הרב שלי ואת החברים שלי ואת ההורים שלי. אני מתבייש. אני ממש רוצה להישאר בישיבה ולא יודע מה לעשות. הציעו לי לכתוב מכתב לראש הישיבה, אבל כל פעם שאני מנסה לכתוב אני נלחץ ולא מצליח כי אני מבין שלמה שהוא יתן לי צ’אנס נוסף? למה שהוא יאמין לי שוב? אני לא רואה את החיים שלי בלי הישיבה, תכננתי להמשיך שם גם בישיבה הגבוהה ואני כועס על עצמי שאני לא מצליח.
ההורים שלי דיברו איתי, הם מחבקים ומחזקים אותי, אבל אני רואה את הצער שלהם בעיניים ובא לי למות. אני מרגיש שהבעיה שלי היא שאני לא מסוגל להגיד לא לחברים, אני נגרר אחריהם ולצערי התחברתי לילדים פחות טובים. אני צריך עזרה מקצועית, אבל לא יודע למי לפנות. אני מפחד שאם לא אשאר בישיבה אאבד הכל, גם את הדרך והאמונה. מה לעשות?