שואלת יקרה שלום לך,

ראשית רציתי לומר לך שהיה פשוט מחמם את הלב לקרוא את השאלה שלך. לשמוע מישהי שמה שעומד בראש מעייניה זה איך להתחזק ולהתקרב לבורא עולם, לשמוע שעשית צעד כל כך משמעותי של התנתקות ממשהו שהיית מכורה אליו – ממש התרגשתי לקרוא.

את מתארת תחושה של פחד מימות המשיח. אני רוצה להתייחס לנקודה הזו בפני עצמה אבל לפני כן רוצה לענות לך ישירות על השאלה שלך.

אני קוראת בדברים שלך פחד מהלא נודע, מהתחושה הזו שאנחנו לא יודעים מה ילד יום, ואיפה אנחנו בתוך כל זה. הפחד הזה הוא מאד מאד הגיוני ומתבקש, במיוחד בתקופה העכשווית, שכל כולה חוסר וודאות.

במצב של חוסר וודאות יש הרבה דרכים להתמודד… יש אנשים שמעדיפים להשתמש במנגנון הגנה של הכחשה. יש כאלה שייצמדו לכללים ולחוקים ברורים. ויש כאלה שרואים בחוסר היציבות הזה – הזדמנות להעמיק ולחפש עוגן שיעזור להם להישאר יציבים גם כשהאדמה רועדת מתחת לרגליים.

זה מה שאני קוראת בשאלה שלך. את מתבוננת מסביב, ומחפשת מה יכול להוות עבורך נקודת משען, ומוצאת זאת בהתחזקות ובצמיחה פנימית. בעיניי זו נקודת המשען הכי עוצמתית שיכולה להיות.

את מספרת שהצלחת ב"ה להפסיק עם סרטים וסדרות, ותוהה מה עלייך לעשות בקשר למייל ולווטסאפ – אלו כלי התקשורת שלך עם חברות, ורק עכשיו עשית כבר צעד גדול מאד בנוגע לשימוש באינטרנט.

אני רוצה לחלק את התשובה שלי לשניים. החלק הראשון ידבר באופן כללי על הדרגתיות ותהליך, והחלק השני ידבר באופן ספציפי על מייל ווטסאפ.

א. יקירה,

העולם הזה הוא עולם של נסיונות, ושל תהליכים. הקב"ה לא מצפה מאיתנו ביום אחד להפוך למושלמים – זה פשוט לא אפשרי…. אנחנו בני אדם, על תכונותינו המיוחדות, על הסביבה שגדלנו בה, על החינוך שקיבלנו, על החולשות והחוזקות שלנו, על המקומות שאנחנו חזקים ובטוחים בהם וגם על המקומות שאנחנו עדיין תוהים ומחפשים לנו דרך.

התפקיד שלנו בחיים הוא לא לספק תוצאות, אלא להיות בתוך תהליך. התנועה הזו של להסתכל על העולם, על ההתרחשויות, ומשם להתבונן פנימה ולשאול את עצמי – מה זה אומר לגביי, מה הקב"ה רוצה ממני, מה אני יכולה לעשות יותר טוב ממה שהייתי אתמול – זו בעיניי עבודת חיינו והדרך לחיות אותם.

ב. באופן כללי, אינטרנט הוא חומר גלם. הוא לא רע והוא לא טוב, הוא פשוט מציאות – שאפשר להשתמש בה לטוב או לרע. מייל ווטסאפ, כאמצעי תקשורת – גם הם חומר גלם. אפשר להשתמש בהם ככלי מבורך לשמירת קשר עם חברות, ואפילו להשתמש בהם כלי להתכתבויות עומק שלא תמיד מגיעים אליהן ביום יום. מצד שני, הם יכולים להיות 'משאבת זמן' כשלא מציבים גבולות, או כלי שיש בו הרבה מלל ריק ותוכן סתמי או רדוד.

באיזשהוא מקום, יש בעיניי מעלה דווקא במקום האפור הזה, של לא להחליט 'אני ממשיכה כרגיל עם המייל והווטסאפ' וגם לא – 'אני מפסיקה איתם לחלוטין', אלא לשאול את עצמך – מה אני מפיקה מהכלים האלו? על איזה צורך הם עונים? האם הצורך הזה הוא צורך חיובי? האם יש לי דרך אחרת, טובה יותר, לענות על הצורך הזה? אני חושבת שהתשובות לשאלות האלו יכולות לתרום לך מאד הרבה, עוד לפני ההחלטה המעשית שתקבלי. הן יכולות ללמד אותך על סגנון התקשורת שלך, על ניצול הזמן שלך, על היכולת להעמיד גבולות לעצמך.

ורק עוד משפט אחד לגבי הפחד מימות המשיח. אני יודעת שהרבה ממה שאנחנו שומעים ולומדים על ימות המשיח – מצטייר לעיתים בצבעים די מפחידים, של יום דין נורא, של בחינה מדוקדקת האם אנחנו ראויים או לא. אני מסכימה שההיבט הזה קיים, אבל רוצה להציע גם מבט אחר.

ניקח לדוגמא את שבת. שבת בשביל הרבה מאד אנשים היא יום של שלווה, של מנוחה, של משפחתיות, של קדושה, של התקרבות לה'. יש המון מקורות, ציטוטים, פסוקים ופיוטים שמדברים על יופיה וקדושתה של השבת. תארי לך שהיינו לומדים על שבת רק דרך העונשים שמגיעים למי שלא שומר אותה. שבת הייתה נהפכת ליום הכי מפחיד ומלחיץ בשבוע שלא היינו רוצים שיגיע…

איזה הפסד גדול זה היה אם כך היינו לומדים על השבת!

אני חושבת שאפשר להקביל את זה לתחושה על ימות המשיח. להצטמצם לנקודת הפחד – גורם לנו להפסיד, להפסיד את תחושת הציפייה והתקווה שיש לנו לגבי הימים האלה. נכון שיש כל כך הרבה דעות מה יהיה בדיוק בימות המשיח, אבל מהרבה מקורות עולה, שאלו יהיו ימים שבהם יהיה הרבה יותר בהיר וברור מה רצון ה', הרבה מהמחסומים והקשיים שיש לנו היום בחיינו – לא יהיו, שנוכל לחיות בהרמוניה את חיי העולם והטבע – עם חיי התורה והמצוות.

אם תרצי להמשיך לדבר על כך, אשתדל בעז"ה לחפש עוד מקורות בעניין,

מוזמנת ליצור איתי קשר, [email protected]

בהערכה גדולה,

אסתי.

אולי יעניין אותך לקרוא על – שאלות על אינטרנט למגזר החרדי >>