שלום יקרה,

קוראת שוב ושוב את שאלתך. והדבר שהכי תופס אותי הוא רצון פנימי עז שעובר כחוט השני בין השורות. אותו רצון שהביא אותך לכתוב לנו, לאקשיבה, ומספר שנפשך מבקשת לדייק אותו, לזקק אותו, להפריד ממנו את המיותר ולהעצים את החשוב והיקר… והרי בין 'חמץ' ל'מצה' מפריד רק קו קטנצי'ק, וזה מה שעושה את ההבדל…

בערב חג המצות, בואי ננסה רגע בעחד להאיר בזרקור את רצונותייך הנהדרים:

את רוצה להיות אמא.

רוצה בן זוג שיהיה החיבוק שלך ואת החיבוק שלו.

רוצה להתקדם בחיים.

רוצה קשר טוב ובריא, זוגיות ומשפחה.

רוצה להיות עצמאית.

איזה יופי של רצונות! כמה חשק תוסס ומבעבע, איזה מנוע פנימי להתפתחות וצמיחה!

מתוך הקשבה והתנסות הספקת ללמוד על עצמך שני דברים חשובים: (לפחות, אולי תגלי עוד?)

שיש בך הרבה כוחות.

שאת בחורה רגישה.

את יודעת, בידיעה פנימית עמוקה שלך- שיש בתוכך גרעין משובח, שמסוגל להעלות ענפים ועלים ולגדול למשהו מיוחד. עוד השכלת להבחין, כי יש מאפיין ייחודי לשתיל הזה- הוא רגיש. לא נכון לו לגדול בכל מקום. הוא זקוק לתנאים ייחודיים כדי לממש את הפוטנציאל שלו. לסביבה מתאימה כדי ללבלב בירוק משמח לבבות. מאד מעניין לצאת למסע ולחפש מה הוא צריך…

לצד זאת, אפשר להרגיש חזק את התקיעות. משהו לא הולך בכיוון שאת רוצה. בעולם העשיה החיצוני-מלימודי המקצוע, בשידוכים, ובעולם הפנימי- איזון רגשי ויציבות. הפער בין היכולת הגלומה, לבין המימוש שלה במציאות- יוצר תחושת תסכול חונקת. ואולי גם קצת אשמה, למה רק אני לא מצליחה להיות ברורה ברצונותיי, לפתח קשר עם בן זוג פוטנציאלי, להיות מרוצה מהתואר…

זה מרגיש של מישהו אחר. לא שלך באמת. לא ההגשמה שעלייה ייחלת.

מהי, יקרה, אותה הגשמה?

תנשמי רגע עמוק, מעבר לייאוש ולתסכול, אם את יכולה לעצום עיניים וללכת רחוק עם הלב, הכי רחוק ומשוחרר שאפשר, לנסות לטייל עם מה שהלב מבקש, מה שאת מייחלת לעצמך… אולי אפשר לקחת דף וצבע, וממש לצייר אותו בקווים כלליים… לנסות לתאר את עצמך במצב אידאלי.

היכן את גרה, מה מצבך האישי, במה עוסקת, מה לובשת… מיהם האנשים שנמצאים בתוך התמונה שלך…

ואם אפשר עוד צעד- איך זה מרגיש, מה התחושה שם, בתוך התוכנית המופלאה שאת משרטטת…

איכשהו בין השורות, נראה שבאיזשהו מקום את יודעת היטב מה את רוצה. ואני רק תוהה האם את מרשה לעצמך לרצות, גם רצונות שלא בהכרח עולים בקנה אחד עם מה שנדמה שהסביבה רוצה, שההורים מקווים, שהחברות מתכננות…

אולי עד כה פחות העזת להקשיב לו, לגרעין הפנימי הנפלא שלך. הקשב היה ממוקד יותר החוצה, במה שה'חוץ' מחשיב ומתכנן.

והנה את גדלה מתפתחת, ומפנה את זרקור הקשב פנימה. אלייך. אל תוך ליבך.

זה קצת אחר, ואולי מפחיד, כי מה שנשמע הוא קצת אחר ממה ש'הם' חושבים…

אולי זה הזמן, יקרה. אולי זו ההזדמנות

אנחנו ממש בערב פסח… בעוד שלושה ימים יעריב היום וחג הגאולה יפרוס עלינו את כנפיו. זו ההזדמנות של כולנו לצאת ממצרים. לצאת ממצרי הנפש, מדמיון כבלי השעבוד ולהקשיב לקול ה' המדבר אלינו מתוך נשמתנו ומחפש להתגלות.

יש גילוי שכינה צלול וזך שרק את יכולה לעשות, בנשמתך הייחודית ובכלי התבונה והרגישות שבורכת בהם.

מאחלת חג של גאולת הנפש והנשמה,

פסח כשר ושמח!

מוזמנת לשתף ולחלוק,

נחמי

[email protected]