אמא יקרה שלום רב,
קודם כל תודה על השאלה. זו שאלה של אמא אכפתית, משקיעה, ובאמת רוצה את הטוב.
כדי להבין מהי באמת אהבה, אצטט ברשותך מפרקי אבות (ה, טז): “כל אהבה שתלויה בדבר, בטל דבר — בטלה אהבה; ושאינה תלויה בדבר, אינה בטלה לעולם”. כלומר, אהבה אמתית תמידית חייבת להיות אהבה “שאינה תלויה בדבר”. אם האהבה תלויה בדבר חיצוני, בטל דבר — בטלה אהבה. אם אם אוהבת את ילדיה כשהם מתנהגים יפה ובשקט, ברגע שקצת מעלים את הטון, משתוללים או רבים, אז בטל דבר — בטלה אהבה. או לדוגמה, אמא האהבת את בתה כי היא חרוצה ומקובלת חברתית, אם תהיה לה תקופת ירידה בלימודים או קושי חברתי, אז בטל דבר — בטלה אהבה.
ברור אם כן שאהבת הורה את ילדיו חובה עליה להיות אהבה תלמידית, שאינה תלויה בדבר. זוהי אהבה של אם לבתה כי הם אם ובת, ללא כל קשר להתנהגות, לאופי, וגם לא לקשיים ולנחת.
זוהי בעצם “אהבת חינם”, דוגמת אהבתו של הקב”ה את עם ישראל. הקב”ה ניסה את אברהם אבינו בעשרה ניסיונות, והוא עמד בכולם. אולם את ברית בין הבתרים, שם קיבל אברהם את הבטחת הארץ והזרע, כרת הקב”ה עמו דווקא לפני עמידת אברהם בניסיונותיו. המהר”ל מסביר שהדבר נעשה כדי שלא יאמרו שאהבת הקב”ה לאברהם הייתה תלויה בעמידה בניסיונות: היא הייתה אהבת חינם, שאינה תלויה בדבר. כן, יציאת מצרים אירעה כאשר היינו בשפל המדרגה, מ”ט שערי טומאה. הקב”ה הוציא אותנו משם לא מתוך מעשים שעשינו, אלא משום אהבתו אותנו אהבת חינם, שאינה תלויה בדבר.
יחס הקב”ה אלינו הוא הבסיס ליחס הורה לילדיו. ממנו אנו למדים את היחס הטוב והמתוקן. אם כן, אהבת הורה לילדיו צריכה להיות אף היא אהבת חינם, בלתי תלויה: לא תלויה בעבר (אהבה בגלל התנהגות טובה מסוימת שראית אצל הבת), ולא תלויה בעתיד (כדי לקבל תוצאה של התנהגות טובה).
כתבת שאתם משקיעים בבתכם, קונים לה מתנות מידי פעם, כותבים לה פתקים, וכן הלאה. זהו כיוון נכון, רצוי וטוב. אך שבי עם עצמך וחשבי: האם הדברים הנ”ל ניתנו לשם מטרה מסוימת, כדי לעודד התנהגות טובה, לתגמל מעשה טוב, לתמרץ נחת, וכדומה? ילד מרגיש מיד אם אוהבים אותו בגלל דבר טוב שעשה, או שאוהבים אותו בכל מצב.
אחד מהרגשות הבסיסיים והקיומיים אצל ילד הוא היותו אהוב תמיד ובכל מצב. לא משנה מה שהוא עושה — הבית תמיד יאהב אותו ויקבל אותו. המקום הברור ביותר שניתן להראות את זה לילד הוא בזמן מעידה ונפילה, כאשר הוא טועה. אז ברור לו וגם לכם שהאהבה אינה תלויה בדבר, אלא היא דבר יציב וקיים. אם אחרי ציון מאכזב במבחן תאמרי לבתך, אמנם הציון מאכזב אבל אני אוהבת אותך תמיד, ביססת בכך את אהבת החינם. אם אחרי שביתך שברה כוס או שפכה משהו תכתבי לה “אני אוהבת אותך” היא תבין שאהבתך כלפיה אינה תלויה בהתנהגות שלה. אם אחרי שכעסת עליה עד שהרגישה נמוכת-ערך תגשי אליה ותאמרי אליה “סלחתי, שכחתי ואני אוהבת אותך”, היא תבין שהאהבה קבועה.
כאן יש גם מקום להדגיש בבית שטעויות ונפילות הן לגיטימיות. ערך האדם אינו יורד כאשר הוא טועה. זהו חלק קיים וטבעי בכל תהליך שהוא עובר. אם כן, אין חובה להיות תמיד מוצלח ומצליח כדי לזכות באהבה. אפשר להיות אדם טועה כמו כולם, ועדיין לזכות בהאבה אמתית, יציבה וקבועה.
לכן הייתי ממליצה למלל את האהבה, לשלוח פתקים ופרסים קטנים דווקא בלי שום קשר למעשים שלה, לא בעבר ולא בעתיד. עוד יותר מכך, לאהוב אותה באמת כשהיא בחושך, בכישלון. ככה האהבה תהיה אהבת חינם, אהבת אמת.
מאחלת לך הצלחה בדרכך, וחג שמח.
תמר פ.
דלג לתוכן
תגובה אחת
תנסו להפחית (או לבטל לגמרי)את הגישה של הילדה לאינטרנט ומדיה.
ממקרה שאני מכיר באופן אישי, עם ילד באותו גיל שההורים נתנו לו גישה די חופשית לסרטים (לילדים אמנם, אבל של ימינו) והתמימות נעלמה. הוא השמיע משפטים כגון אלה של בתך ואף יותר מזה, וזאת למרות אהבתם הבלתי תלויה של הוריו, שטרחו להראות לו אותה בכל דרך. אחרי התייעצות הם התחילו להפחית לו את הגישה לסרטים ושאר מרעין בישין. הוא צעק ובכה אבל בסוף הוא נרגע, ולאט לאט, אם כי לא עד הסוף, התמימות חזרה.
אני לא יודע מה הסיפור אצלכם אבל תחשבו אולי בכיוון. היום מאד קל למחוק לילדים את התמימות הילדותית הכ”כ נצרכת לגדילתם הבריאה.
אם פעם חלום הבהלות הכי שחור של ילד היה שהוריו (שאוהבים אותו) הם בכלל הורים מאמצים, היום המצב רחוק משם, לצערנו.
בהצלחה בע”ה.