שלום לך יקרה מאוד.
ראשית אני מתנצלת על האיחור בתשובה. הכתיבה אמנם התאחרה והתעכבה, אך לא היתה שבת אחת מאז שקיבלתי את שאלתך בה לא חשבתי עלייך. על לילות שבת הבודדים והריקים, ועל הקריעה הזו שמובילה אותך לחילול שבת ולנקיפות מצפון.
ראשית אני מעריכה אותך על האומץ לעשות משהו בשביל להפסיק את המעגל הזה, ובמקרה הזה זו שליחת השאלה. לא תמיד קל לנו להתוודות על קושי ונפילה ולפנות לעזרה. זה לגמרי לא מובן מאליו.
כשחשבתי עלייך חשבתי גם על השבת.
אני חושבת שהיום יותר מהדורות הקודמים מהותה של שבת מתחדדת. כאשר הדברים הפיזיים לא בהכרח אסורים, אבל הניתוק החברתי השבועי הזה וההתכנסות פנימה מודגשים מאוד.
שבת מזמינה אותנו, דור הפורומים/סטטוסים/ציוצים ועדכונים שוטפים און ליין, להתנתק מכל החברים הוירטואליים והעולם התוסס שהם מביאים איתם, ולשבת בשקט עם עצמנו. עם המעגל האפשרי הנוכח, עם אותם אנשים במשך 25 שעות. מה שבהכרח מציף את כל מה שדחקנו הצידה במהלך השבוע. ומה שהיינו יכולים להמשיך ולהדחיק עד בלי סוף אילולא ההזמנה הזו לשקט שהשבת מביאה איתה.
ואני מזמינה אותך, לפני השבת הבאה והנסיון שהיא מביאה איתה, לנשום רגע עמוק ולקבל את זה. להבין שהעולם הוירטואלי הזה כנראה מרחיק אותך מעצמך. שהרגע היחיד הקצר בו שמעת את נשמתך מדברת ומבקשת ממך משהו, היה ברגע הקשה הזה בליל שבת.
מה היא רוצה ממך? מה חסר לה?
קיבלת מתנה עצומה. אנשים חיים חיים שלמים בלי לשמוע את הקול הזה. את הקושי הזה, והדרך לתשובה לא תמיד ברורה או קלה. פגשת פה חסר גדול שלך. האם את יודעת להגדיר אותו?
אני הייתי מציעה לך למצוא את הזמן לשבת עם עצמך (אולי בליל שבת הבא?) ולהבין מה בעצם חסר לך. את עומק נקודת החסר. ולאחר שתצליחי להגדיר לעצמך את הנקודה – לעשות רשימה של דברים שיכולים למלא אותו בצורה המותרת בשבת. לדאוג לעצמך לתנאים מתאימים, לחומרי קריאה מעניינים, לחומרי חשיבה, ולכל מה שיוכל לעזור למלא את החסר בצורה אמיתית. לתנאים שיגרמו לשבתות שלך לעבור בשמחה וסיפוק, עם תחושת מילוי אמיתית וגאווה עצומה על כל שבת אותה תצליחי לשמור.
אני מאמינה שהיצר הרע לא יתייאש ממך כל כך מהר, וימשיך לכרסם בהחלטות הטובות ובעבודה שתעשי. לכן אני כן מציעה פה כמה הצעות פרקטיות:
א. הצעד שעשית של שהיה בשבת עם אנשים שומרי שבת הוא מעולה. יכול להיות שכדאי לך גם לחפש דירות עם בנות בנות גילך, שומרות שבת, איתן יהיה יותר קל גם להעביר את לילות השבת.
ב. כתבת שאת מתביישת לספר על זה לאנשים. הבושה הזו כל כך מקסימה ויקרה בעיני. היא מלמדת על הנשמה היקרה שלך. אבל אולי בכל זאת תמצאי איזו דמות קרובה שתוכלי לשתף אותה? מישהי/ו שתוכלי לדווח לה במוצאי כל שבת אם הצלחת, מישהי שתעודד ובשביל לספר לה על הצלחה יהיה שווה להתאמץ גם אם קשה לפעמים?
אחרי כל זה אני רוצה לומר לך עוד משהו. כשהנחש פיתה את חווה לעבור על מצוות ה’ ולאכול מעץ הדעת, הוא גרם לה לגעת בעץ (מה שחשבה בטעות לאיסור) ואז אמר לה: אם כבר נגעת ואת הולכת למות, תמשיכי כבר לחטוא, לפחות שיהיה לך טעים… ושם היא נפלה.
אני רוצה לומר לך פה, שגם אם יש לך נפילה, אל תגידי “באשר נפלתי נפלתי”… יאללה, הלכה השבת הזו, והכל אבוד. ברגע שאת מסוגלת, תתגברי. אל תפסיקי להילחם. כשמגיע הקול שאומר לך שהיום שבת, גם אם הוא אחרי נפילה, תקשיבי לו. לכי איתו. כל דקה שבה את מצליחה להתגבר היא יקרה, וקדוש, ואהובה למעלה מאוד מאוד…
שיהיהו לך הרבה שבתות שלמות יקרה,
אני איתך.
תרצה
tirzadar@gmail.com
דלג לתוכן
תגובה אחת
לשואלת היקרה!
בתור אחת שמתמודדת עם קושי דומה. אולי אנסה לשתף אותך במה שמצאתי שהועיל לי, (הקרדיט על העצה שמור לאחת מצוות אקשיבה…) את כותבת ״ואז הייסורי מצפון הורגים אותי עוד יותר״ משמע- יותר, זה אומר שיש פה בחירה בין כאב חזק אחד לכאב עתידני אחר שאת בעצמך מציינת שאפילו ׳הורג יותר׳. אז כמובן חשוב שתתעמקי גם בכל הענין עם עצמך, כמו שתרצה ניסתה לעזור לך. אני פה מדברת תכלס, למצב של עד שתתחברי ממש- אולי יכולה לעזור לך אמירה כמו זו שלי עוזרת במצבים האלה, אני אומרת לעצמי: ״אני לא פותחת את הפלאפון לא בגלל אלוקים, לא בגלל שבת, אני לא פותחת את הפלאפון כי אני לא רוצה לסבול, לא שווים לי הייסורי מצפון של אחר כך, אני דואגת לעצמי.״
זה נשמע מאוד לא דתי, אבל אני חושבת שאלוקים מסכים עם זה בינתיים, כי זה מקל על ההתגברות, לפחות שלי. בתקווה שזה משהו שמדבר אליך, ובכל אופן אני מאחלת לך, שבקרוב ממש תמצאי את הדרך לשמור שבת כן מאותו מקום שאת שואפת אליו! חיבוק וירטואלי!