שלום לך,
הנושא שאת מעלה מייצג אולי את השאלה המשמעותית ביותר העומדת על סדר יומה של החברה החרדית – פתיחות מול סגירות. לא אתיימר להציע תשובה מהסיבה הפשוטה שגם אני עצמי מתלבט ומתחבט בעניין ואין לי משנה סדורה בסוגיה מורכבת זו. כל שאוכל לעשות הוא לשתף את המחשבות שלי בעניין בתקווה שתמצאי בהן הד למחשבותייך שלך, אולי זווית ראייה חדשה, אולי תובנות שתתחברי אליהן.
ישנם הטוענים כי חשש מחשיפה לתכנים שליליים מצביע על חולשה וכי אדם בעל אמונה ברורה ועמוד שדרה מוסרי יכול להיחשף לכל דבר nבלי שאלה יפגעו. כבר היה מי שאפילו הביא ראייה מוחצת לסברא הזו שהרי כך מפורש בשיר "מי שמאמין לא מפחד את האמונה לאבד"… מ.ש.ל. …. אלה דברי הבל שנובעים מגאווה, מטפשות או משניהם כאחד. המציאות הפשוטה היא שאדם מושפע מסביבתו, וכאשר הוא שוהה, פיזית או וירטואלית, בסביבה הכוללת מרכיבים שליליים, אי אפשר שהוא לא יושפע מהם. דברי הרמב"ם בפרק שישי של הלכות דעות נכונים היום כפי שהיו נכונים בכל תקופה ובכל חברה: "דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר ריעיו וחביריו ונוהג כמנהג אנשי מדינתו לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד כדי שילמוד ממעשיהם ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחשך כדי שלא ילמוד ממעשיהם". אלה דברים שכל בר דעת מבין, כך מורה ההיגיון וכך מלמד הניסיון.
אילו התרבות שסביבנו הייתה כולה רעה ושלילית כי אז היו חיינו קלים יותר, לא הייתה שאלה ולא הייתה התלבטות. כמו כן אילו רק אפשר היה להפריד בין הערכי והמועיל לבין הרדוד והמזיק, כי אז יכולנו לפלס את דרכנו בבהירות, לאכול את התוך ולהשליך את הקליפה. אך מה נעשה כאשר יש בתרבות שסביבנו מרכיבים טובים, יפים, מעשירים וחשובים ששוכנים בערבוביא לצד תכנים רעים, שפלים, פרוצים וכפרניים? מי הוא זה שיכול להפריד באיזמל מנתחים בין זה לזה?
האם נכון לוותר על הטוב והמועיל בגלל החששות מהצדדים השליליים? או שאולי ראוי לקחת את הסיכון על מנת להעשיר את עולמנו? ישנה גישה הטוענת שלא שווה לסכן את העיקר ועדיף להשאר עמוק בתוך האזור המוגן. ניתן לומר שבאופן כללי זו הגישה החרדית היום. כפי שאמרתי בתחילת דברי, אני משתף פה את דעותי ותחושותי האישיות ולכן מרשה לעצמי לציין שאישית אני מזדהה עם העיקרון של הסגירות וסבור שהיא עדיפה על דרך של פתיחות בלתי מבוקרת. אני חושב שזו דרך נכונה יותר הן מצד האמת והן מצד התוצאות.
עם זאת, אי אפשר לו לאדם להתנתק לחלוטין ממרקם החיים שבמסגרתו הוא חי ופועל. ישנם קדושים הפורשים לשולי החיים ומשמרים אידיאלים בטהרתם, אך זו בוודאי איננה דרך לרבים וגם לא ברור שזו הדרך הרצויה. חז"ל מדברים בשבח מי שמעורב בדעת עם הבריות, של מי שמקדש שם שמיים עד שאומרים עליו אשרי מי שלימדו תורה, על נשיאה בעול עם הציבור. יש גם אנשים שאינם מוצאים נחת וסיפוק במסגרת הסגורה ומבקשים את אותן איכויות שאינן זמינות במרחב הסגור אלא דווקא מחוצה לו.
אין נוסחה פשוטה ואחידה שתפתור את המשוואה הזו. יש הבדל בין אדם לאדם, יש הבדל בין הנהגה ציבורית ראויה לבין הנהגה אישית נחוצה ויש הבדל בין חשיפה לסוגי תכנים שונים. כל אדם הוא עולם בפני עצמו, עולם שניצב מול שאר העולם וצריך למצב את עצמו ביחס אליו. אל התובנה הבסיסית שיש מקום להתרחק מהשפעות רעות מתלווה האישיות הפרטית של האדם שצריך לעשות את הבחירות שלו לאחר שיקול דעת ומתוך אחריות. את גדלת בבית פתוח, קראת ספרות טובה, למדת להתמודד עם תרבות אחרת ויצאת משם מחוזקת. זו מי שאת וחוששני שניסיון להפוך את עצמך למישהי אחרת לא יצלח ואף עלול לגבות מחיר. כנראה שיש לך הורים מיוחדים אם הם ידעו להעניק לך את עמוד השדרה ואת הביטחון בדרכך. הם פתחו בפנייך את העולם ללא מורא, ואולי דווקא חוסר המורא הזה שהם גילו שידר לך יותר מאשר אלף שיחות את הביטחון שלהם בדרכם ואת האמון שלהם בך. זכית. לא כל אחד מסוגל לכך.
לכי בדרכך אולם התנהלי בתבונה, בזהירות ומתוך כבוד גם לגישות אחרות. אל תשלי את עצמך שאת מחוסנת, שקלי בפלס את התכנים שאת צורכת, ואל תכבי אף פעם את חיישני הביקורת הטבעיים שלך. דאגי לכך שהנפח הערכי והתורני שלך יהיה תמיד בעל מסה מספקת על מנת להעניק לך יציבות בתוך האזור הבריא כך שהמשקל של הדברים האחרים לא יגרור אותך החוצה. מצאי את הדרכים למלא את עצמך אך כבדי את סביבתך שנוהגת בדרך שונה והכירי בכך שגם את מרוויחה מקיומה של תשתית מסתגרת.
שאלת הפתיחות מול הסגירות איננה בינארית. הדבר משול לשהייה בבית ביום חם כאשר בחוץ יש סופת חול. אם תסגרי חלונות תסבלי מהחום, אך אם תפתחי אותם ייכנס האבק וילכלך את הבית, אז את פותחת מעט, מנסה לפתוח את החלון בצד שמנוגד לכיוון הרוח, כאשר הרוח מתגברת את סוגרת אותו לחלוטין, וכאשר האבק שוקע פותחת יותר. מילות מפתח שצריכות לכוון אותך הן "איזון", "אחריות" ו"ענווה".
האם זה קל? ממש לא, אבל האם מישהו אי פעם הבטיח לנו חיים קלים? עם זאת, מתוך הדרך בה ניסחת את השאלה, אני מקבל את הרושם שאת עושה עבודה נהדרת ומאחל לך שכך תדעי לעשות גם בעתיד כאשר תפגשי בהתמודדויות שעוד מצפות לך בשביל חייך.
בהצלחה,
גרשון
[email protected]
תגובה אחת
לדעתי זה פשוט לא מתאים לכל אחד. יש אנשים עמוקים יותר שהפתיחות הזאת ממנפת אותם לגבהים שלא יכלו להגיע אליהם בלעדיה, ויש כאלה, בד"כ טיפוסים שטחיים יותר, שהחשיפה להשקפות שונות ומציאויות חיים אחרות עלולות לבלבל אותם.