שלום לך

שאלה חשובה שאלת.

שמעתי פעם הגדרה יפה למהי סליחה.

סליחה זה ויתור על התקווה לעבר טוב יותר.

מפתיע. נכון?

הרבה פעמים כולנו היינו מקוות שהדברים היו אחרות ממה שהיו בעבר. וזו לא רק מחשבה אלא האחזות של ממש

זה היה צריך להיות אחרת. ואם זה היה אחרת הייתי מאושרת.

אבל בגלל שזה היה כך אני לא מסכימה לחיות את חיי בטוב.

ברגע שנסכים לוותר על תקוה שהדברים שקרו היו קורים אחרת אז מתחילה הדרך של סליחה.

הסליחה היא לא שכחה של מה שהיה. היא שחרור מאותו כלא של הרצון לשנות את מה שהיה בעבר.

היא מאפשרת לנו להמשיך הלאה.

זה תהליך שקשור רק אליך ולא לחברה שלך.

את צריכה לאפשר את תהליך הסליחה לתת לו לקרות אצלך.

זה נשמע שאת מרגישה זקוקה לעונש שלה כי רק כך תסלחי לעצמך.

והיא לא מוכנה לספק לך את התענוג הזה של העונש..:(

אז מה את אומרת? אולי נמצא דרך אחרת שבה את תוכלי לסלוח לעצמך?

יש שני דברים משמעותיים מאד שרציתי לומר לך:

האחד הוא שלפעמים הכעס העצמי הוא מנוע בשבילנו לא לקחת אחריות על מה שעשינו.

במבט ראשון זה נשמע מוזר ואפילו מכעיס

כי היה אפשר לחשוב שהכעס העצמי הזה הוא לקיחת אחריות מלאה על המעשה.

אבל מה? דווקא אותו כעס עצמי מונע מאיתנו להתמודד באמת עם מה שהיה פה.

אתן לך דוגמא קטנה, תארי לך אישה שרוצה מאד לעבוד על הגיזרה ולהוריד במשקל,

כשהיא מוצאת את עצמה מחסלת חבילת שוקולד היא כועסת על עצמה מאד, איזה איומה אני!

איך התנפלתי על השוקולד! אני מקרה אבוד! ואז הכעס הוא כאילו הכפרה שלה לחטא של השוקולד,

אבל האמת היא שהכעס העצמי לא מרזה. הוא רק פרעון חוב לכאב

אבל מונע תיקון אמיתי.

כי האדם מרגיש כאילו נעשה פה תהליך אבל האמת היא שלא נעשה.

רק לכאוב ורק לכעוס זה לא מספיק.

חסר את השלב הראשון. כן, עשיתי משהו רע. להסתכל לזה בעינים. לא לכחש.

ומכאן אני עוברת לנקודה השניה שרציתי לכתוב לך עליה:

האם את יכולה להרגיש אדם טוב גם אם טעית? גם אם פגעת? גם אם פישלת?

לפעמים אנחנו כל כך מזועזעים מהמעשה הרע שלנו כי הוא מערער על כל הזהות העצמית שלנו כאנשים טובים.

ומי יכול לחיות כשמתערערת לו הזהות העצמית כאדם טוב?

לכן הנסיון לערער על מה שקרה בכל דרך, להתחנן שהיא תעניש אותך, לכעוס על עצמך, כדי להרגיש שוב בן אדם טוב.

והאמת היא שאנחנו אנשים טובים וגם טועים.

אבל מה שעושה אותנו אנשים טובים הוא לקחת אחריות על הטעויות שלנו.

מה כוללת אותה לקיחת אחריות?

קודם כל להכיר בזה. פגעתי בה, זה היה.

אחרי שהכרתי בזה ובקשתי סליחה אז פשוט לשחרר ולהניח לעבר.

אנחנו בני אדם שגם עושים טעויות. ועדיין יש לנו זכות קיום.

ואפילו עדיין אנחנו אנשים טובים.

יש תשובה בעולם יש תיקון ויש כפרה.

מאמינה שתוכלי לסלוח לעצמך?

להשאיר את העבר בעבר ולהתקדם הלאה.

ההתבוססות במה שעשית לא באה ממנוע של תיקון

היא באה דווקא מהמקום הרע שרוצה להקטין אותך, לתת לך תחושה שאת רעה.

אבל האמת היא שרק אנשים טובים באמת יכולים להרגיש כל כך רע על פגיעה שלהם בזולת..

בהערכה,

תמר נ.