The Butterfly Button
נמאס לי מהכל

שאלה מקטגוריה:

אני בחורה חרדיה לייט ,ומתחילת השנה פשוט נמאס לי מהכול הפסקתי לעשות דברים שאני אוהבת הפסקתי להתנדב ירדתי בלימודים וגם מבחינה רוחנית ירדתי מאוד אני כל הזמן שותקת ורק רוצה לברוח למקום שקט שלא יראו אותי רוצה להיות רואה ואינה נראית אין לי כח לדבר עם אנשים נמאס לי מהכול והתחלתי ללכת אפילו עם חולצות קצרות החצאיות התקצרו איבדתי קשרים עם אנשים ורק נמאס לי ואני רוצה להיעלם ,אין לי כח לאף אחד לא רוצה לראות לא לשמוע ושלא יראו וישמעו אותי נמאס לי אין לי כח לכולם,ואין לי טיפת אנרגיה מיותרת לבזבז נגיד על ויכוח ללכת לסמינר אז אני משתדלת ללכת אבל מגיעה מאוחר ולפחות פעמים בשבוע חסרה מה אני יכולה לעשות כרגע ההורים שלי רק מתביישים בי איך שאני נראית וזהו אין לי כח לאף אחד ונמאס לי

תשובה:

שלום לך יקרה מאד!!

ראשית, אני מתנצלת על העיכוב בתשובה,

הפניה שלך נגעה לליבי מאד, ולמרות רצוני הגדול להשיב בהקדם האפשרי- כל מיני מניעות חיצוניות הצטרפו להן ועכבו את המענה…

בדברים שכתבת יש הרבה כאב, עייפות ואפילו קצת ייאוש, אך יחד עם זאת, את פונה ומבקשת עזרה ורוצה מאד שהמצב ישתנה, ושהקושי הזה יעלם לו…. עצם הפניה שלך מעידה על חיוניות גדולה ורצון עמוק שמבקש לחיות, ומחפש טוב ומואס במצב החשוך הזה שאת נמצאת בו…. זהו גם פתח גדול לתקווה ולאור שבוא יבואו בעז"ה.

אני לא יודעת מתי ואיך הכל התחיל בתחילת השנה, ומה קרה, אם קרה כשלאט או מהר ירדת בתפקוד ובחשק הכללי שיש לך בתחומים השונים, וטבעי מאד במצבים כאלה שכשכבר אין כח, ומתכנסים פנימה, אז יש הרבה קולות מחלישים, שלא משאירים לך כח לחיי חברה, להתנדבויות, אפילו לויכוחים, ויש ירידה כללית בכל התחומים, בלי טיפת שיפוטיות כלפי הוריך, ועם הסתכלות מנקודת המבט שלך-אני בטוחה שהבושה של הורים שלך לא תורמת למצבך האישי בכלל…

אני לא יודעת הרבה על חייך, על מערכת היחסים שלך עם הוריך, ועם בנ"א אחרים, על מעמדך החברתי, על מקומך בסמינר, כתבת שאת חרדיה "לייט"- מה זה אומר מבחינתך, האם זהו קו אישי שלך, או איזשהו מאפיין משפחתי, האם יש להגדרה הזו מקום במצב שאת מתארת…

קשה לזהות מה גרם למה, מה תרנגולת ומה ביצה.

במצבים שכאלה אפשר להיכנס לסחרור של דכדוך, הימנעויות, רגשות שליליים שמחזקים אחד את השני.

מה שברור הוא:

שאת אנושית במיוחד,

שאת ראויה לכל הכבוד, ההערכה והאהבה, גם כשאת כבר חודשים מרגישה לא במיטבך ולא מספיק עומדת בציפיות של הסביבה. אולי גם של עצמך

שאת חזקה כי את לא מוותרת על עצמך-

הפניה שלך משדרת כ"כ הרבה ויתור על עצמי ועייפות ורצון לוותר על הכל מצד אחד, אך מן הצד השני כח, עוצמה, רצון חזק לחיות ולצאת כבר מה"לופ" הזה שאת נמצאת בו…

וגם-

שאת זקוקה לעזרה. בשורה הזאת בוודאי לא חידשתי לך הרבה. זו הרי הסיבה לכאורה בשבילה פנית. אם כבר תקופה את ככה נסחבת עזרה יסודית ומקצועית יכולה להיטיב איתך.

המאמצים שלך כמובן יכולים להואיל, ואולי גם אנשים טובים בסביבה, אבל אם כל אלה לא הוכיחו את עצמם מספיק עד עכשיו אני חושבת שפניה לטיפול רגשי- לאיש (/אשת) מקצוע שבמפגשים קבועים תעשי בירור מעמיק מה גרם לך לבלבול שאת נמצאת בו,

מה את מחפשת, מה את רוצה, על מה את חולמת, מה עוצר אותך וכו' תעזור לך בעז"ה למצוא את הכוחות לצאת מהקושי שאת נמצאת בו ולהיות במקום מבוסס ושמח יותר. מגיע לך.

אני לא יודעת האם הסביבה שלך יכולה לאפשר את זה ואיך את יכולה להגיע לאדם המתאים, את ממש מוזמנת לחזור אלי ואסייע לך למצוא כתובת מקצועית, אוכל לחשוב איתך ביחד איך אפשר לדבר על זה, ולקבל גיבוי לזה מסביבתך הקרובה.

מתפללת בשבילך להרבה שמחה, אור וטוב!

בהערכה גדולה-

חנה

[email protected]>

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

בעלי נפל שוב-מה עכשיו?
כותבת בקצרה- נשואים 13 שנים. 4 ילדים מתוקים ב"ה. לפני כחצי שנה גיליתי שבעלי מתכתב בצאטים ובצאט וידיאו וכו' עם נשים. לצד צפייה באתרים מבחילים הלכנו לרב, הוא בטיפול, אנחנו בטיפול זוגי- והנה שוב זה קרה. הוא צפה בזה שוב. מבחינתי, מיציתי. בעיקר כי אני מבינה שזה לא משהו שישתנה....
איך יוצאים מהחושך של הדיכאון?
אני אמא לארבעה ילדים מקסימים ונשואה לבעל מדהים, יש לי היסטוריה של חרדות ודכאון אחרי לידה שחוויתי לאחר הלידה הראשונה, מאז הייתי מטופלת בכדורים שלאחר ככ5 שנים ניסיתי להפסיק והחרדות חזרו בעוצמה גדולה מאד, חזרתי לכדורים תוך כדי טיפולים רגשיים ורוחניים שנמשכו כ3 שנים, מאז הייתי יציבה כבר 4 שנים...
הבן שלנו בקשר עם בנות?
מסיבות שונות יש לנו חשד שהבן שלנו בן 17 מנסה קשר עם בנות. רק חשד. ילד טוב, הולך בתלם, לומד טוב (ישיבה תיכונית, אם זה משנה). מה נכון לעשות? איך לגשת לנושא? האם צריך בכלל להמשיך לברר את החשד כל עוד אין משהו ברור? האם כדאי לדבר איתו על זה...
נחשפתי לעולם המדיה ונפלתי עמוק
היי שלום ותודה לכם על האתר הנפלא הזה!! אני בחורה בת 16 שמשתייכת למגזר החב״די ואני נחשבת בכיתה וגם במשפחה בחורה חסידית ואיכותית יחסית – מבחוץ אני נראית בחורה חסידית שברור כבר מה יהיה המשך חייה (בית חסידי וכו) אבל האמת שבתוכי מסתתרים דברים אפלים שאני לא מסוגלת לדבר עליהם...
אתם יודעים מה הדרך הכי טובה לצאת מדיכאון?..
הי שלום תודה רבה לכם. אני מירי ואני חושבת שיש לי את מה שקורים לו דיכאון. אין לי חשק ועניין וכח למלא עניינים שפעם כן היה לי. אני מרגישה בהצגה כשאני מדברת עם אנשים. בקיצור אני לא מכירה את עצמי . הבנ"א שכביכול הייתי או לפחות הזהות והתדמית העצמית שלי...
כמה אפשר לעמוד בנסיון?
אני חי בדור הזה שיש נסיונות שמלחיצים אותי ואני תמיד מרגיש כאילו אני חייב לזה ולזה אבל אני עומד בניסיון ולא נופל, אבל ככל שעובר עוד שעה עוד חמש דקות הרצון העז שלי לספק את "היצר" גובר פי אלף, ואני תמיד נזכר במאמרים האלה שלעתיד לבא אלו בוכים ואילו בוכים...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן