בס"ד

שלום לך!

הרשה לי לפתוח בשאפו ענק! אם אכן הצלחת לשמור על עצמך עשרה חודשים בלי ליפול, יש לך יכולות מרשימות ביותר!!! אחת המלחמות הקשות העומדות בזמננו בפני גבר צעיר, זו השמירה על הברית והמחשבות הטהורות. ואם הצלחת לעמוד בפרץ חודשים ארוכים, אין ספק כי שכרך הרבה מאד.

מטרת בריאת האדם בעולם הזה, כדי שיעבוד את הקב"ה וידבק במידותיו. אם היה זה דבר הבא בקלות ללא ניסיונות וללא מאמץ, לא היה טעם שהאדם יקבל על כך שכר. קניין הנקנה בחינם אינו חביב ובר-קיימא כמו זה הנקנה במאמץ ויגיעה. לכן העמיד הקב"ה בעולם את כוחות הטומאה (הנקראים בפינו לעיתים "יצר הרע"), המושכים את האדם תדיר אל החומריות, הגופניות, הרכושנות ושאר תאוות העולם הזה, והחיים הן מלחמה אינסופית בין הנשמה הרוחנית המנסה לסחוב את האדם כלפי מעלה לטוהר ועבודת ה', לבין הגוף ותאוותיו המושכים אותו מטה לכיוון החומריות.

הזכרת בשאלתך את דברי האר"י כי ייעודו של האדם להתגבר על התאווה שהכי קשה לו. הדברים נכונים, אך לא הזכרת את ההמשך שלהם. מכיוון שזו התאווה שהכי קשה לאדם להתגבר עליה, הרי שכל צעד שהוא עושה בכיוון יש לו שכר גדול ואינסופי. במלחמה הזו אין מפסידים לגמרי או מנצחים לגמרי, במלחמה הזו אין באופן טוטאלי טובים ורעים או שחור ולבן, אלא זוהי מלחמה מתמשכת שכל פסיק קטן שהשגת בה, מקדם את נפשך הטהורה עוד קצת בדרך העולה בית א-ל. דומה הדבר למטפס הרים המתחיל את המסע המפרך מתחתית ההר וברצונו להגיע לפיסגה. הוא צועד מדי יום בשביל העולה במעלה ההר, לעיתים מצליח להתקדם הרבה ולעיתים רק מעט, לעיתים השביל עולה בתלילות ולעיתים יורד, לעיתים הוא מצליח לתפוס במהלך היום גובה רב ולעיתים מועד ומדרדר מטה, אך מה שנותן לו את הכוח והמוטיבציה זה הכיוון. העובדה כי הכיוון הכללי שלו בעלייה, היא זו הנותנת לו כוח ועדנה כדי להמשיך. הוא מביט מטה אל תחתית ההר ורואה כמה הוא כבר עבר וכמה טיפס מראשית המסע, וזה נותן לו כוחות להמשיך ולסבול במסע המפרך. יש תקווה, יש עתיד.

אם הייתי מבקש ממך להסתכל קדימה לפני שנה ולשער את מידת הצלחתך בשמירה על הטהרה, האם היית משער הצלחה כה כבירה כפי שהייתה לך בפועל?? האם היית מאמין כי עשרה חודשים תצליח להימנע ממראות מטמאות ולהתנזר מהתאוות הקורצות מכל פינה?? בפועל זו הצלחה אדירה!!! אתה יכול להסתכל אחורה ולומר בביטחון "עשיתי דרך ארוכה", עלית מתחתית ההר בדרך העולה בית א-ל. אמנם עתה נמצא אתה בתקופת מעידה וקרתה לך נפילה, אך אל תיפול רוחך, כל דרך העולה כלפי מעלה יש בה מעידות ונפילות. עצם העובדה שלמרות שמעדת זה איכפת לך, מראה שאתה בכיוון הנכון.

דא עקא, שאיפותיך הן גדולות ואתה לא מוכן להתפשר עליהן. מבחינתך דרושה שלמות וטהרה ואתה כואב את הנפילה שקרתה לך. אל תתפשר על כך חס וחלילה, המשך להציב לעצמך רף גבוה ולשאוף להגיע אליו. הכאב על הנפילה אינו צריך לרפות את רוחך מצד אחד, אך צריך להיות בשבילך מנוף גבוה להמשיך ולהצליח מצד שני. המשך בדרכך זו ובעז"ה תגיע לדרגות רוחניות גבוהות.

ועוד נקודה: בשאלתך הזכרת את נושא ניתוב עבודת העיניים לעבודת ה'. אכן כל כוחותינו ניתנו לנו כדי לבנות את העולם במלכות ה' ולעשות את רצונותיו. אך דילמה ידועה היא מה לעשות עם תאוות הטומאה בימי הבחרות. לא בכדי כתבה הגמ' בקידושין (דף ל') כי על האדם להינשא בגיל צעיר, במקביל להתפתחותו המינית והגברת התאוות כדי שלא ייכשל ח"ו, אך העולם בו אנו חיים כיום אינו מאפשר זאת. על האדם להתפתח וללמוד בטרם ייכנס לחיי נישואין, והדיסוננס בין הייצר המיני לבין החיוב לשמור על טהרה, הולך ומתגבר. בשל כך, נושא שמירת העיניים לעבודת ה' מקבל חשיבות יתר יותר משאר האיברים. מצד אחד הקב"ה שם אותנו בעולמו כדי שנתפקד כבני אדם, נראה את מעשיו הגדולים, נהללו ונשבחו, ולאו דווקא נסתגר בד' אמותנו. מאידך גיסא, הפריצות המשתוללת בחוצות שכמעט ואין צעיר היכול לעמוד בפניה, דורשת לקיים את דברי הנביא "לך עמי בא בחדריך וסגור דלתיך בעדיך". וכאן נשאלת השאלה כיצד עלינו לשמור את עינינו לעבודתו ית'? האם בהסתגרות והסתכלות סלקטיבית המגבילה אותנו בחיי היומיום, או שמא בהמשך החיים הרגילים בד בבד עם חיזוק יראת השמיים ולימוד התורה, וכמו שכותבת הגמ' שם, "אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש"?

לעניות דעתי נראה כי האמת נמצאת אי שם באמצע. איננו יכולים להסתגר ולחיות בעולם חסר גירויים, ומאידך גיסא אי אפשר "לזרום" עם הפריצות והמתירנות הקיימת במחוזותנו. על גבר החפץ חיים לשמור את עצמו יום יום ולהילחם על קיום חיים רגילים בד בבד עם שמירה נאותה. הקב"ה "שתל" אותה בתקופה מתירנית זו כדי לתת לנו שכר גדול על כל מאמץ וכל הצלחה. עלינו לדעת זאת כשאנו נמצאים במלחמה יומיומית זו ולקוות כי נצליח "לקנות" את שמירת הטהרה באופן שיכניע את הייצר הרע מלהשפיע עלינו.

מאחל לך הצלחה רבה בדרך הנכונה אשר אתה הולך בה, המשך כך ועם כוחותיך העצומים תגיע רחוק בעז"ה.

דניאל

[email protected]