שלום לך בחור יקר תם טהור מידות ולב

שאלה טובה וראויה שאלת..

כמובן שבשאלה זו ישנם שני חלקים. ואתה מערבבם בעדינות זה בזה, פעם אחר פעם..

ישנו את החלק הדתי, החלק הרוחני, שאומר לנו שהמעשה הזה, קיום יחסים בין איש לאשתו, הרי הוא מעשה פסול.

לשונך הזכה – איך ניגשים לזה, מה אומרים, הרי מן הצד זה מעשה פסול. כביכול גדלנו בידיעה שזה לא טוב ושמירת נגיעה.

זה נושא אחד, שהוא נושא חשוב מאוד.

אך לפני שננסה לגעת בו, נבחין כי אם נקלף אותו לרגע קט, נגלה שישנו רובד נוסף, אחר לגמרי, שהוא החלק הנפשי-הרגשי שמקשה עלינו לעשות צעד שלא הורגלנו אליו.

לשונך הזכה – שאיך מאדם שאם הקופאית בסופר שפשפה לי את היד בטעות אני מרגיש חלחלה מוזרה, אני אגיע למצב של מעשה עם אישה, זה מרגיש כל כך מוזר של איך היא תתייחס לזה, איך אני אתייחס לזה.

זה נושא נוסף, חשוב גם הוא מאין כמוהו. וגם עליו ננסה לתת את הדעת..

*

אני קורא את שאלתך מתחילה ועד סוף מספר פעמים, ומהרהר לעצמי בתהייה.

אתה כותב שאתה בחור חרדי כמו כולם, עובר ניסיונות וצולחם בניסים. אני חש כי אתה מהרהר בנושא זה רבות, והוא מטריד אותך, זה דבר טבעי, אתה בגיל צעיר, גיל סערות-תהפוכות הנפש, ובגילך זה כמעט מרכז החיים.

אתה חושק ומתגבר, חושק ונופל, חושק ומתגבר, הטבע הבסיסי של החיים ושל העולם אומר כך, ואתה מתגבר פעם אחר פעם ונוצח אותו, אך הטבע אינו נעלם לעולם, הוא הרי טבע, ואתה נס, והעולם שלנו הוא עולם הטבע, ולכן בגיל מסוים אתה אמור לישא אישה, כדי להשקיט במעט את הטבע.

אז נכון שהורגלת לדחות את היצר מעליך, אבל הרי אתה רוצה בו כל רגע ורגע, ומדוע כאשר התורה תתיר לך את הרסן, מדוע כאשר התורה תצווה עליך ליטול מן העולם הזה בהיתר, מדוע שתסרב לעשות זאת. הרי אתה חפץ בזה. והדבר מותר.

*

בוא נדמה זאת לאדם שהולך בדרך כדי להגיע בסופה אל הפרדס שלו. לאורך הדרך פזורים פרדסים מלאים בפירות טעימים שמעלים ריח שמגרה אותו מאוד, והוא חושק בהם, אך מתגבר על יצרו ואינו נוטל דבר שאינו לו, פעם אחר פעם אחר פעם.

עד שסוף סוף אחרי דרך ארוכה, הוא מגיע אל פרדסו שלו, שם הוא נוטל את הפירות שלו ואוכלם בברכה ונהנה מהם.

האם תשאל על האיש הזה את אותה השאלה, איך הוא יכול לאכול מפירותיו, הרי הוא הורגל שהמעשה הוא מעשה פסול,

האם תשאל על האיש הזה את אותה השאלה, איך הוא יגיע למצב שהוא אוכל, האם זה לא מרגיש לו כל כך מוזר.

לא תשאל שום שאלה.

מדוע לא תשאל את השאלות הללו?

חשוב בעצמך ונסה לענות על שאלה זו.

אני חושב שהדיבור והמחשבה על הנושאים הללו, נעשה בצורה מעט שלילית ומוחלטת, עד כדי כך שאתה מרגיש מרחק רב ועצום מן המעשים הללו. אינך יכול להאמין בנפשך שאכן זה באמת קורה, מרוב הריחוק שהורחקת מהדברים הללו.

אף על פי שהמעשים הללו נמצאים בך ובמחשבותיך כל העת כמעט, הרי זה הטבע, ואנחנו חיים בטבע. ובכל זאת, דיסוננס כזה של מחשבות רבות כל כך מחד, ומנגד מעשים שלעולם לא נעשים, יוצר איזה שהוא מחסום פנימי, בין המחשבות הטבע והמציאות, לבין עולם החיים והמעשה.

מאוד חשוב שתבין את זה. יכול אתה להמשיך את החיים בתחושה שהכול נעשה בדיעבד והכל בעצם אסור, ומה שכן זה אך ורק לצורך מסוים באקראי, ומתוך אילוץ ומחויבות.

אך אין זאת האמת כלל. האמת היא שהחיים נועדו לכך, הקב"ה ברא את האדם חצי גוף, ונתן לו תפקיד שיכול להתמלאות אך ורק יחד עם חצי הגוף השני שהוא האישה. קשה לחיות לבד, רק שניים יחד יכולים לצלוח את נהר החיים הללו, ועל כן נתנה לאדם ההוראה לישא אישה, ולחיות יחד, במלוא מובן המילה.

גם היכולת להמשיך את החיים, היכולת לפרוץ את הגבולות, הם אך ורק על ידי אשה. אי אפשר להמשיך את החיים לבד. אם חיים לבד, בסוף מתים ואין יותר המשכיות. ואם חיים חיים מלאים עם אשה, אז החיים ממשיכים הלאה, ישנם בנים ובני בנים שיכולים להשלים את התיקון השלם.

כך ברא הבורא את העולם. וכך מדריכה אותנו תורתינו הקדושה לחיות.

חשוב על כך.

*

אני אסיים בתחושה פנימית שיש בי כלפי מצוקה מסוימת נוספת שיש בך ביחס לחיי הנישואין. וזהו אותו רובד נוסף, הוא החלק הנפשי-הרגשי שמקשה עלינו לעשות צעד שלא הורגלנו אליו.

אתה כותב – זה מרגיש כל כך מוזר של איך היא תתייחס לזה.

ואני מדקדק בדבריך, משום שבחור יקר וחכם הינך. ונדמה לי שבמספר מילותיך אתה תוהה תהייה של חוסר בטחון, גם אם אני מבין היטב שזו הדרך, וכך צריך להיות, והדבר הגון וראוי. איך אני הקטן מצליח להביא את שנינו למקום הזה, איך אדע בבירור שהיא אוחזת באותו המקום שאני אוחז בו.

איך לא אבוש לאחוז בידה, כאשר איני בטוח שהיא מבינה שאחיזה בידה זהו המעשה הנכון-הנרצה.

אני לא מרגיש טוב להיות חד צדדי, אני רוצה להגיע אל זה ביחד איתה ממש, ולהיות בטוח בה-בהבנתה ובאהבתה.

*

אז לאט לך בחור, באמת לאט לך. אין לך מה לדאוג בכלל. אתה תתארס בעז"ה בקרוב, ואתה תכיר עולמות חדשים, ואתה תבין דברים חדשים.

אתה נפגש לאט לאט, מכיר היכרות מינימלית, מתארס, מכיר היכרות עוד יותר מעמיקה ועוד יותר, אתה שומע את רגשותיה ואת המיית ליבה, אתם מתקרבים זה לזה, ולאט לאט הבטחון ישרה עליך עליה ועל שניכם יחד, עד הנישואין בהם תתאחדו יחד באהבה ובאמונה.

גם אחרי הנישואין, ישנה דרך ארוכה שלעולם אינה מסתיימת, עוד ועוד ועוד.

אני מאחל לך מקרב לב מעריך

שתמצא את האחת היחידה

שתתן לך את הרוגע ואת השלווה

דוד ב.

[email protected]