שלום לך נערה צנועה,

כנס צניעות זה אוקסימורון, ולכן בואי נפריד בין שני המושגים הסותרים ונתייחס לכל אחד לגופו.

נתחיל בעיקר – צניעות.

הקונספט של צניעות הוא יצירת מרחב אישי ואינטימי בין האדם לבורא, והקריאה 'והצנע לכת עם אלוקיך' לא קשורה דווקא ללבוש או לנשים. רחל אשת רבי עקיבא בחרה בו בעודו רועה צאן משום שהיה 'צנוע ומעולה'.

אחד הביטויים של צניעות הוא הימנעות מהחצנה שלא במקומה, וזה נכון לגבי כישרונות כמו לגבי מראה הגוף. ברור שהגדרים המעשיים של דברים אלה משתנים לפי הנורמות והזמן, וכך מה שבעבר נחשב כהתבלטות יתרה נתפס כשגרתי אחרי שהעין מתרגלת.

ועכשיו תנסי לשכוח לרגע כל מה שאמרו לך אי פעם על אורכי חצאית ותחשבי שאת עצמך עומדת בראש משמר התורה, ותבחרי את אורך החצאית הראוי לדעתך.

מה ה' רוצה שתלבשי? מה מתאים לבת ישראל צנועה?

אין לי מושג מה החלטת משום שאין תשובה אחת נכונה. יש דרגות שונות בעבודת ה', וכמו שיש בנות שמתפללות שלוש תפילות ביום פלוס תהילים יומי ואחרות נאבקות על תפילה אחת בדילוגים, כך יש רמות שונות בצניעות.

יש קווים אדומים שאסור לחצות, ויש מעליהם אינסוף דרגות, כמו בכל דבר בעבודת ה'. טוב יהיה אם רמת הצניעות שלך בלבוש תהיה תואמת את רמת הצניעות הכללית שלך, וכן את הרמה שלך במישורים אחרים של עבודת ה', למשל: חסד, אהבת תורה ועוד.

ייתכן שהחלטת שהאורך האידיאלי של חצאית הוא X, אבל כרגע את לא עומדת בכך. בדיוק כשם שאני יודעת שאסור לדבר לשון הרע אבל לפעמים נכשלת. העובדה שנכשלתי לא גורמת לי להכשיר את האסור ולהזיז את הגבול אלא לציין בצער שלא עמדתי במשימה ולהשתדל ולקוות שבעתיד אשתפר.

מה שאני מנסה לעשות כרגע זה לסלק מהדיון את ערימת הרגשות שהועמסו על הצניעות (לחץ, אשמה, תובענות, ביקורת ועוד), ולפתוח מקום לחשיבה נקייה שממוקדת בצניעות נטו.

החלק השני של האוקסימורון הוא 'כנס'. כנס הוא אירוע חברתי שנועד ליצירת סטנדרטים שמשרתים את מטרות החברה.

ברוך ה' שהחברה שאת נמצאת בה היא בעלת שאיפות רוחניות, ולכן יש לה עניין שהשותפות בה (ואת ביניהן) יאמצו נורמות מסוימות של לבוש: כמה שפחות מושפע מגחמות אופנתיות, כמה שפחות מבליט את הגוף, כמה שפחות פרובוקטיבי ומושך עין ועוד.

כדי לקבע את הנורמות הרצויות לה החברה משתמשת בכלים שונים של השפעה, ביניהם תחרות, לחץ חברתי ועוד. זה קורה בכל חברה, גם חברה לא דתית, ובמקרה שלך זה ממוקד בין השאר באורך החצאית.

כשאת בוחרת בחברה מסוימת בגלל היתרונות שלה, את מקבלת כעיסקת חבילה גם את הנורמות שהיא קובעת. את לא חייבת להסכים או להפנים אלא לכבד.

אנסה להראות לך לרגע את הדברים מנקודת המבט של המעצבת של 'סרגל החיים': המטרה שלה היא לאפשר לקבוצה גדולה של מתבגרות לצלוח את הגיל הסוער הזה ולהגיע לסופו בשלום מבחינה רוחנית.

היא מודעת לרוחות הרחוב שמשפיעות לרעה על הנורמות בנושא הצניעות, ומנסה לגייס את הסחף החברתי לצד השני וליצור אקלים שתומך בהתחזקות בנושא. נכון שזו לא עבודת עומק אבל רוב הציבור לא עמוק, ויש בנות רבות שבלאו הכי מושפעות מלחץ חברתי אז עדיף שהלחץ יהיה בכיוון הזה, ומעבר לכך, יש בנות שהתמיכה החברתית נותנת להן כוח להתגבר על קולות פנימיים וחיצוניים של התנגדות.

אלא שלצד הבנות עם העיניים הבורקות, לא כל אחת מתחברת לעיסוק הפומבי בעניין הצניעות, ויש בנות שזה אפילו מחליש אותן.

התחושה שמישהו מבחוץ 'השתלט' לי על הצניעות, וקבע רף אחיד למידה שאמורה להיות אינדיבידואלית, וסטנדרט גבוה מדי להנהגה שאמורה לאפשר מנעד רחב.

יש אמת בטענה הזאת, במיוחד כשמדובר בנושא כל כך אישי וצנוע כמו צניעות. את כותבת שהשאלה שלך 'מצומצמת' אבל אני מציעה שניקח את החצאית כמקרה בוחן מייצג לדילמה כללית ורחבה:

איך ליהנות מההשפעה של חברה טובה, ויחד עם זאת להשאיר לעצמנו מרחב אישי שלא נתון להשפעה חיצונית?

יש לי תחושה שהעובדה שלא יצאת מהכנס עם קבלה (נו נו נו!) היא לא קריאת תגר על סרגל החיים ואורך החצאית, אלא הצהרה שלך מול עצמך: אני לא רוצה להיסחף, אפילו לא לדברים טובים.

אני רוצה לפעול מתוך בחירה אישית, ולעמוד מול ה' ולא מול החברה. באופן פרדוקסלי זה בעיניי המימוש המדויק של 'והצנע לכת עם אלוקיך'.

אפרופו חצאיות ובחירה, תרשי לי לשתף אותך באנקדוטה מחיי: לפני שנים הדרכתי קבוצה של נערות תיכון שהיו בתהליך של חזרה בתשובה וחוו התנגדויות קשות מהסביבה. בשלב מסוים יזמתי ערב תמיכה לכבוד כמה בנות שעברו לחצאית, אירוע שזכה לכינוי 'מסיבת חצאיות'. בסוגריים אספר שאילו היינו מודדים את החצאיות האלה בסרגל החיים הן לא היו עוברות. חזרתי מהמסיבה המרגשת, פתחתי את ארון הבגדים שלי והיבטתי בכל החצאיות הצנועות שלי בתחושת קיפוח ילדותית: למה לי אף אחד לא עושה מסיבת חצאיות? בגלל שלא חזרתי בתשובה? בצעד של מחאה הוצאתי את החצאיות הנושנות מהארון וחגגתי לי איתן ועם הקב"ה, וכך התאהבתי מחדש בצניעות ובחרתי בה, אולי בזכות ואולי למרות כל כנסי הצניעות שקדמו לאותו ערב.

מאחלת לך חוויה של הצנע לכת,

ברוריה