The Butterfly Button
איך לא נפחד מהמוות אם יש מצב לגיהנום?

שאלה מקטגוריה:

תודה שיש כאן מקום לשאול-
יש לי שאלה, יש לי פחד גדול מלמות , פחד שמורכב מהמון נקודות כמו החוסר וודאות , כמו האיבוד שליטה , כמו לא להגשים את עצמי ועוד ועוד.
ככל שעובר הזמן אני מבינה, שכשאדם מפחד ככ למות, הוא הרבה פעמים לא זוכה לחיות..
כי הוא עסוק רק בלא למות..
וחיים מלאים זה חיים שאדם מקבל בהם את העובדה שיום אחד הוא ימות , אני חושבת.
במלחמה ובמצב המתוח הפחד הזה מתגבר אצלי .
אני מנסה לפרק את הפחד לגורמים שלו ,
ואני אשמח לשאול כאן על הגורם התורני, כלומר,
שבעצם תמיד לימדו אותנו שיש גן עדן ויש גהנום ומי שעושה עברות הולך לגהנום ושם יש דברים קשים ממש…
ולא רק זה, אין לדעת על מה הוא ילך לגהנום, שיש ככ הרבה דיקדוקים של דברים,
לדוגמא הלכות צניעות מחמירות כאלו או יותר ,
בשנייה אדם יכול להגיע לגהנום,
אז איך לא נפחד מהמוות שאין לנו שום וודאות לגבי ההמשך? איך לא נפחד מהמוות אם יש מצב לגהנום.? ובכלל איך אפשר להגיע למצב בכלל שחיים עם פחד ככ גדול מלמות?

אשמח לבהירות בדברים.
תודה רבה..

תשובה:

שלום לך שואלת יקרה

וואו, איזה שאלה מדהימה, יישר כח על השיתוף!

ראשית, המטרה של הבריאה לפי היהדות היא רק בשביל דבר אחד, להיטיב, לעשות טוב. כך שלפני כל הראיות, ברור שהתוכנית של הבורא לא הייתה שנלך לגהנום, התוכנית שלו היא רק בשביל להיטיב!

שנית, ליהודי קשה מאוד להיכנס לגהנום, יש תנאי קבלה מאוד קשוחים, ונפרט.

א. בברית בין הבתרים [סוף פרשת לך לך, מובא במדרש רבה], הקב"ה הציע לאברהם אבינו 2 אפשריות איך לכפר על החטאים של בני ישראל, או גהנום או גלות. אברהם אבינו בחר בגלות במקום גהנום. זאת אומרת, שכל מי שעובר את הגלות הוא מוגן מגהנום. זה לא הוגן שנקבל גם וגם…

ב. בחז"ל כתוב שאברהם אבינו יושב בפתח הגהנום ולא נותן להיכנס לשם מי שקיים מצות מילה, וברור שזה כולל גם את הנשים.

ג. הרמב"ם כתוב שדנים כל אחד לפי הרוב, אם רוב זכויות הוא יוצא זכאי, אם חלילה רוב חובות הוא חייב. קשה לתאר מצב שבו יהודי שומר תורה ומצות יגיע לרוב חובות, הוא "צריך" בשביל זה לעסוק רוב היום בעברות… זה לא נשמע משהו הגיוני.

ד. יסורים מכפרים, אדם עובר מספיק צרות בעולם הזה, וזה מכפר על כל העברות שלו.

ה. אפשר לעשות תשובה תמיד, אפילו ברגע האחרון של החיים, מי שעושה תשובה אין לו שום עברה.

כך שרק רשעים גמורים ממש, שלא עומדים בכל חמשת התנאים האלו, "יזכו" להגיע לגהנום. אבל ליהודים טובים אין מה לחפש שם, זה בכלל לא באזור שלהם. ובכלל גהנום מיסודו לא מיועד ליהודים, המקום הטבעי של יהודי הוא בגן עדן.

חשוב לציין, הדברים הם לא שלי, שמעתי אותם מרבותיי ששמעו מרבותיהם.

בנוגע להלכות צניעות, יש הרבה הפחדות ופרסומות שמטעות, עם הרבה "עם ארצות", אבל חשוב לדעת מה באמת הלכה מהלכות צניעות ומה זה רק הידור ודבר טוב.

ההלכות עצמם של צניעות, עד כמה שיודע לי, הם לא קשות ליישום, כל זמן שלא מדובר בלבוש פרובוקטיבי, רק החומרות ו"תקנונים". חשוב מאוד להפריד ביניהם.

וסתם כך חשוב לדעת שהקב"ה לא בא להכביד עלינו ולצוות אותנו במשהו שאנחנו לא מסוגלים לעמוד בו.

יש משל מפורסם של המגיד מדובנא על הפסוק, "לא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל". על אדם שביקש מנער להעלות את המזוודה שלו לחדרו במלון, הנער התלונן שהמזוודה הייתה כבדה מדי, הוא אמר לו אם זאת הייתה מזוודה כבדה, זו לא המזוודה שלי…

המוות הוא חוויה לא פשוטה בכלל, אבל מבחינת התורה, אין מה לפחד מהחיים שאחרי המוות, זה פשוט לעבור למקום טוב יותר, שם נמצא תכלית הטוב שאנחנו אפילו לא מסוגלים לחלום עליו.

נכון שלפעמים מרוב פחד אנחנו לא מצליחים להגשים את עצמנו, אבל אם הגעת להבנה הזו כבר הגעת לחצי מהדרך, המשך הדרך היא ללמוד להסיח את הדעת ממנו, לחיות את החיים, ולמצוא את הדרך להגשים את עצמך.

המון הצלחה וחיים שמחים ומאושרים

בברכה

יוסי ב.

[email protected]

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

3 תגובות

  1. תשובה מדהימה. יחד עם זאת אשמח להתייחסות. כיוון שבנוסף למקורות שהרב ציין ישנם עוד כמה שאומרים בדיוק הפוך. נתחיל בעצם הדבר שכולנו אומרים קדיש באחד עשר חודש הראשונים אחרי הפטירה. לאור האמור אין לזה שום מקום. בנוסף לכך יש הרי יש בחז"ל מאמרים שלמים על מה עונשו של העושה כך וכך.

  2. אני לא בא להכחיש את הגהנום, ברור שיש כזה דבר, אבל החרדה ממנו היא לא נכונה, אין הרבה סיכויים להיכנס לשם. מה שכתבו עליו בחז"ל הכוונה היא לעורר יראת שמים, להבין את משמעות של כל מעשה דרך העונש, שבעצם מעשה רע מצד עצמו מסוגל להביא לגהנום. אבל מי שזה לא מביא אותו ליראת שמים, זה לא מועיל ורק מזיק. כי אז זה נתפס כאילו הגהנום הוא חלק ממטרת הבריאה, וזה לא נכון. בסופו של דבר הכל הולך לפי החשבון הכללי, רוב זכויות או רוב חובות.

    קדיש אחר המת הוא נועד לעילוי נשמתו, מבואר בכתבי האריז"ל שגם למי שנשמתו בגן עדן מועיל קדיש להתעלות עוד ועוד. בנוסף זה גם מועיל להעלות עוד נשמות יחד אתו. בנוגע לשאלתך למה מפסיקים בחודש האחד עשר, כיון שלא תמיד הכל ידוע לנו, ואין לנו מושג בדין שמים כלפי אחרים, לכן אנחנו לא רוצים שיתפרש כאילו אדם מראה שאביו רשע, [שהרי גם לרשעים הקדיש עוזר], והוא נמצא בגהנום מעל י"א חודש, וכך משמע בפוסקים.
    ליהודי טוב אין לו מה לחפש בגהנום.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

חיכיתי מאד להתחתן ועכשיו אני נשואה ואבודה
אני כותבת ומוחקת כותבת ומוחקת ואני לא יודעת איך לפתוח את הדבר הכואב הזה שלי. אני נשואה פלוס תינוקת מתוקה בת שנה התחתנו בגיל מאוחר, רווקות מאוחרת, אחרי כל כך הרבה תפילות ודמעות ברוך השם זכינו להינשא. אבל גם זה היה כרוך בהמון כאב הרבה מריבות לפני, והתחתנתי איתו למרות,...
בחור ישיבה בקשרים עם בנות- מה יהיה איתי?
לא יכול יותר, פשוט לא יכול. אני בחור ישיבה בן 21, לומד בישיבה טובה והכל. לצערי, בשנתיים האחרונות אני בקשר עם בנות – חלק יותר, חלק פחות – ואני מרגיש קרוע לגמרי. מצד אחד, אני נהנה, לא אכחיש; אני באמת נהנה מזה. אני בגיל שזה דבר מאד נצרך. מצד שני,...
איפה טעיתי? למה בורחים ממני?
גדלתי בבית חסידי מודרני. נכנסתי לישיבה קטנה ודי מהר נחשפתי דרך חברים רעים למושגים של העולם החילוני. באותה תקופה הייתי אחד שגם בחורים משיעורים גבוהים רצו בחברתו. ואז קרה מפנה קיצוני בחיי, גיליתי את חסידות ברסלב שנתנה לי חיזוק להתקרב להשם. במשך שנתיים רצופות לא דיברתי עם אף אחד, רק...
למה חשוב לחיות וכזה גרוע למות?
אני בת 22 ויש שאלה שמטרידה אותי כבר שנים. מה המשמעות של החיים? כאילו הבנתי שזה לעבוד את ה' וכו' אבל זה לא באמת ממלא כמה אפשר? למה זה כל כך גרוע פשוט למות כאילו למה אני אענה על זה בסך הכל לא באלי לחיות לא כיף לי… וואלה אין...
איך ארגיש קשורה לתורה שמדברת עלי כך כאישה?
אני נגמרת מבפנים ולקח לי המון זמן בכלל להעיז לכתוב את זה. אני באמת מנסה להיות חרדית טובה ויש לי פחד נוראי שהמחשבות האלה הן כפירה גמורה. אבל אני לא יכולה לשאת את זה יותר. רק אציין בהתחלה שגדלתי במקום פוגעני מאוד ואני מטופלת על זה, אז בבקשה אל תתעכבו...
האם יש אנשים שמממשים את היעוד שלהם בעולם ללא נישואין וילדים?
אני אישה חרדית בת 27, יצאתי לשידוכים בגיל יחסית מאוחר לחברותיי (לא זוכרת מתי, אולי גיל 22-23, אבל באותו הזמן היו לי חברות עם ילד או שניים). בתחילה ממש לא רציתי לצאת לשידוכים, אני זוכרת את עצמי מטיפה בבית שחתונה וילדים זה סבל, שאני לא אוכל לעשות את מה שאני...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
הצטרף לסטטוס אקשיבה!
בפייסבוק
תעקבו אחרינו!
דילוג לתוכן