שלום לך שואל יקר

שאלתך, חשובה מאוד. בדבריך, אתה בעצם קורא להעמיד, את סגנון החיים החברתי, הכה מקובל וכה מוכר – למבחן חשיבה מחודש, שקול ומפוכח. אינך מוכן להיסחף אחרי הכלל, שלטעמך לפחות, לא חושב נכון. ואתה גם מוכן לשלם מחיר על ה"נאמנות לעצמך", אתה רק שוקל האם זה נכון.

ובכן. מהי קהילה? מהי חשיבותם של חי החברה המשותפים הללו ? על שום מה ? אין ספק כי – אולי בניגוד לכאלה ואחרים שחושבים כך – אין בחיי החברה הקהילתיים משום עיקר לעצמם. תחילת יסודן כאמצעי ועזר לשימור וחיזוק מטרה נעלית יותר. שהיא, המשכיותן של חיי אמונה בבורא עולם עם שמירת תורתו ומצוותיו. אברהם אבינו, נקרא "עברי". משום ש"כל העולם מעבר זה והוא מעבר אחר", כפירושן של חכמינו. אנו אמורים להיות נאמנים לאמת האלוקית, גם במחיר נידוי חברתי, ממנו סבלו באמת היהודים במשך כל הדורות. אך מאידך, כבודה וחוזקה של תורה ויהדות, היא באיגוד של רבים יחד תחת דגלה. ו"אין דומה מועטין העושין למרובים העושין את התורה". ההתאחדות של קבוצה וחברה מסביב לערכי שמירת תורה ומצוות, נותנת כוח עצום להוסיף אומץ בחיי היהדות.

בדורות האחרונים, במיוחד במאה ה20, הורגש יותר הצורך בכך. בעולם רחשו תנועות חברתיות שונות עם סיסמאות ודעות משלהן. הרפורמים היהודים התארגנו, והציונות גם היא הניפה דגל משלה, והיהדות האורתודוקסית חשה בצורך להקים תנועה וארגון גג משל עצמה. מאז ועד היום, היהדות החרדית מאורגנת בקהילות ומגזרים, כש-ככל שהזמן עובר, הם רק משתכללות, מתמסדות, והופכות לקהילות מאורגנות מבוססות. המספקות לחברי הקהילה שלהן, צרכים רבים, בגשם וברוח גם כן. כמובן, שהקהילה היא אמצעי ולא מטרה. אמצעי לחיזוק וביצור ערכי היהדות. בפרט הקהילות החסידיות מתאפיינות יותר, כאז כן היום, בחיי קהילה משותפים, עזרה הדדית, כל זאת לצורך שמירה על ערכי רוח משלהן. כשבקבוצה זו, שומרים על ערכים כאלו ואחרים, בקפידת יתר, לעומת אחרות. כל חסידות וקהילה, בעולם הקדושה משלה. גם בתחום הסינון וההרחקה משימוש באמצעים טכנולוגים, שגם אם נחלוק על הדרך. כולנו נודה שהבעיה היא קשה, והתמודדות אתה מאוד לא פשוטה. הכוח שבקהילתיות נותן לעצמו את היכולת ליצור לעצמו במשותף גדרי הרחקה, חזקים יותר, מאשר היחיד היה גודר לעצמו.

ולענייננו, מובן לגמרי. הרצון שלך ש"לא להתנתק" מהקהילה בה גדלת. אלו חיי חברה שקשה לנטוש, ובוודאי יש גם את המימד הרוחני החברתי התורם הרבה. אך מאידך, הקהילה היא לא הכל, והאמת הפנימית שלך, חשובה לך יותר מכל. לא תוכל לעשות שקר בנפשך, וביום מן הימים תמאס בחיים כפולים שכאלו. לכן, עליך, כצעד ראשון, לברר לעצמך, היטב. מה הם ערכי היהדות, החשובים לך מול קונך, ובאיזה דרך חיים אתה חפץ. מהי תרומת הקהילה לחייך הפרטיים, ולחיי ילדיך ומשפחתך. פרט לעצמך את התועלות הרוחניות והגשמיות גם יחד. לאחר מכן, התבונן עם עצמך, עד כמה דעתך בנושא השימוש בטכנולוגיה היא קריטית בשבילך. כלומר, לא כל דעה משל עצמנו היא מערכי היסוד שלנו, כמובן. יתכן גם שאתה משוכנע לגמרי בצדקתך, אבל עצם השימוש לא כ"כ חשוב לך. לאחר שתכיר במשקל שאתה נותן לדעתך בנושא הזה ובצורך שלך בשימוש בטכנולוגיה. תצטרך למדוד עד כמה הוא חשוב מול התרומה הרוחנית והגשמית שהקהילה נותנת לך. גם אם הנושא בוער לך, יתכן שתסיק כי אין הצר שווה בנזק… ואז – אין זה שקר, אלא, בחירה טהורה שלך, בחיים שכאלו על המכלול שבהם. החיים כולם מורכבים מהרבה מאוד אילוצים, כידוע. ולא פעם ואולי הרבה מאוד פעמים, אנו עורכים שיקולים של הטוב המירבי, או הרע במיעוטו במקרה הפחות טוב. כשפנית ללימודים באקדמיה, למשל, והתלבטת בבחירת המסלול, מאוד יתכן, שבחרת במסלול שלא ענה על כל שאיפותיך. הוא פשוט היה "הטוב דיו". ולא היה בכך, כמובן, משום שקר וויתור על עקרונות חיים, אלא בחירה במכלול הטוב לך כעת. זו בחירה הנעשית בשמחה ואושר פנימי, למרות אי סיפוקן של כ-ל מגוון האפשרויות. בנושא שלנו הדבר לא שונה. אנו מוכנים לוותר על אפשרות כזו או אחרת, לצורך מכלול של חיים טובים יותר לעצמנו ולמשפחתנו.

ברור גם כן, שהבחירה היא לעצמך. "לחנך את העולם" הוא לא מתפקידנו. ולא נוכל למצוא את הקהילה המושלמת והאוטופית בה הכל מתנהל כראוי. כך שתערוך את חשבונך מולך, ובחר בטוב ביותר בשבילך וילדיך.

מצד שני, יתכן, שתגיע למסקנה, שתרומת הקהילה אינה חשובה לך מול השימוש המוזכר. במקרה כזה, לא היה זה כדאי לחיות בסתירה פנימית. אלא לעשות את חשבונו של עולם, ולבחור. אין זה יוצא דופן היום כל כך. וישנם מעברים בין קהילות. זה בוודאי לא דבר קל, בפרט לא מול ילדים ומשפחה. יש לדבר מחיר לא פשוט. אך אם הדבר נעשה מתוך בחירה מפוכחת, ורצון שקול. של מה אני מוותר מול מה. או אז הרוגע וישוב הדעת מסייעים רבות לתהליך. כל זה כמובן במקרה שתחוש שתרומת הקהילה אינה מספיק חשובה לך מול השימוש המוזכר.

מה שהכי חשוב בכל מקרה, הוא לא להיות ממורמר. לרטון ולהיות ביקורתי. דבר זה מעיב על שלוות החיים, מקרין על כל המשפחה, מזיק ומפריע את החינוך והרוגע של ילדינו. עליך לחשב את חשבון שמיים שלך, אולי תיעזר בידיד בעל נפש מבינה. ו… להחליט. אם החלטת להישאר, אז אתה נשאר לגמרי. וכפי שהזכרנו, הרי זו בחירה בטוב המירבי, למרות שהוא לא מושלם. ואפשרי לעשות זאת בבחירה חופשית, שלווה, ומאושרת. אם החלטת לנטוש, עשה זאת ברוגע ולא בפזיזות, חשוב כמה צעדים לפני. היה שלם עם בחירתך. ואל תהיה במקום שתצטרך לבקר את הקהילה בשביל להצדיק את הצעד שתעשה. בחר את אורח חייך לעצמך, הלוואי שנחנך את עצמנו לפחות.

אציין, דרך נוספת, חוץ מלהישאר או לנטוש. הציבור פחות מקובע מבעבר, ויש היום נטיה גדולה יותר להבין גם את השונה והיוצא דופן. אם תעמיד את הדברים על מקומם הנכון, בשקלול האמתי שתערוך מול עצמך, ותבוא אל המסקנה מה באמת חשוב לך בקטע הטכנולוגי. יתכן מאוד, וקרוב לוודאי, שתוכל למצוא את הדרך, בחכמה והשכל, להגיע לפשרה. שתאפשר לך לקבל את שלך, ויחד עם זאת לא לנטוש את הקהילה. כמובן, שכנראה תצטרך לוותר על אי אלו הנחות והקלות בשימוש האידיאלי, אבל יתכן מאוד, שאם תגדיר לעצמך מה באמת חשוב לך. תוכל לוותר על כך. אם תפנים, ששלימות אידיאלית, לא תהיה כנראה בכל צעד שרק לא תעשה.

מה שנראה חשוב בכל התהליך הזה, הוא, שוב.

1) היה אמתי מול עצמך. שקול בתבונה מה חשוב לך באמת, ומהי תרומתה של הקהילה לחייך, ומה ערך זה מול זה.

2) ההכרה כי בכל צעד שרק לא תבחר, לא תמצא את השלימות. חשובה מאוד. חשוב מאוד גם להבין כי רוב הבחירות שלנו בחיים, נושאות אופי כזה. בצורה כזו תוכל לקבל החלטה מושכלת, גם אם תישא אופי של וויתור כזה או אחר.

3) שלווה פנימית ורוגע, עם ישוב הדעת פנימי. התלהמות ורצון לחנך את האחר, הם אבני נגף שיפריעו לך לקבל את ההחלטה הנכונה וליישם אותה.

אציין קישור לתשובות נוספות שנכתבו בקשר לנושא המדובר אולי יוסיפו לך: ראשון, שני, שלישי

בברכת הצלחה בכל אשר תפנה

בהערכה – שרוליק

[email protected]