דלג לתוכן
החלטתי כי אני מעוניין לגבש לעצמי דעה מבוססת בנושא דת האם אני דתי המשתייך ליהדות או לא.
משום שנקודת המוצא שלי היא ניטרלית אני מחפש הצדקות לכאן ולכאן עד שלבסוף אקבל החלטה.
אשמח אם תאיר עיניי מה ההצדקות, לדעתך, להיות דתי. הצדקות כגון תזכה לחיי עולם הבא לא רק שאינם רלוונטיות בשבילי אלא גם שאיני מצפה ממך שתכתוב לי.
הערה חשובה: גם את קיומו של אלוהים אצטרך להוכיח למען ההצדקה לדת, וגם את היותו פועל ברוח הדת.
שלום לך,
כשקבלתי את הפנייה שלך הטרידו אותי בה מיד שתי מילים: “אני מעוניין”. צר לי, אך אני מתקשה להאמין לך שאתה סתם “מעוניין”. טרחת וכתבת את הפניה הזו, וניכרים הדברים שאין אלו נושאים חדשים עבורך, אלא שכבר רבות דשת וחקרת. השאלות הללו יושבות על מפתח לבך ומטרידות אותך דיין כדי להעמיק ולחפש תשובות. יקרה היא עד מאד מידת חיפוש האמת. מסופר שאריסטו היה מבקר רבות את דעותיו של רבו ומורו, אפלטון, וכאשר תהו על כך חבריו השיב להם אריסטו “אהוב עלי אפלטון, אך האמת אהובה מכל”. אתה אינך רק “מעוניין” לגבש לעצמך דעה. אתה מוכרח לגבש לעצמך דעה כי זה מי שאתה.
ומה עוד הטריד אותי כאשר קבלתי את פנייתך? הידיעה הברורה שאין ביכולתי “לספק את הסחורה”. למען האמת אני סבור שלא רק אני אינני מסוגל להנפיק לך תשובה סדורה הכוללת הוכחה מתמטית בלתי ניתנת להפרכה לקיומו של הבורא, אלא אין אדם בעולם שיכול לעשות כן. מניין לי זאת? אני מתבסס על העובדה הפשוטה שהעולם מלא באנשים חכמים מאד, חכמים ממני בסדרי גודל. אנשים שהתברכו בזיכרון פנומנלי וביכולת אנליטית של מחשב-על. ובין אותה קבוצה של גאונים יש קפיטליסטים ויש סוציאליסטים, יש ימניים ויש שמאלניים, יש דתיים ויש חילונים. אילו היו הוכחות מתמטיות לגישות הללו, היו כולם נאלצים להסכים. אף מדען איננו חולק על נוסחאות הכפל המקוצר או על חוקי הכבידה של ניוטון (אם נתעלם לרגע מתורת היחסות של איינשטיין…)
“הוכחות” רבות מסתובבות ונשלפות בדיונים ובוויכוחים. מצד אחד מדברים על אבולוציה, על גיל העולם, על צדיק ורע לו, על השואה, על מקריות ועל אבנים שהקב”ה יכול או לא יכול להרים. מצד שני מדברים על הסדר המדהים שיש בבריאה, על תופעות שחורגות מהסתברות רגילה, על נבואות שהתגשמו ועל צופנים בתורה. לא נתקלתי עדיין ב”הוכחה” שהצד השני לא יכול לספק לה תשובה. אני בטוח שהשתתפת בוויכוחים כאלה בהם צד אחד שולף את ה”אס” שמוכיח לדעתו את קיומו/העדרו של הבורא באופן בלתי ניתן לערעור, ואילו חברו לועג ללוגיקה העקומה, ובסופו של דבר כל אחד טוען שהשני “לא הגיוני”.
היגיון איננו ניטרלי. ההיגיון שלך איננו ההיגיון שלי וההיגיון של שנינו עשוי להוביל אותנו למסקנה שונה לגמרי משל אדם שלישי. היגיון הוא תלוי תרבות, חינוך, השכלה, מבנה אישיות, ניסיון אישי ועוד. דברת על “נקודת מוצא נייטרלית”? אין חיה כזו. אם אתה ממתין להוכחה שתפיל אותך על הקרשים ותותיר אותך נדהם וזועק “ה’ הוא האלוקים” אז תמשיך לחכות. אני לפחות עדיין לא מצאתי תשובה כזו (למרות תהליך חיפוש אישי משמעותי). אגב, גם לא שמעתי מעולם הוכחה לכך שאין אלוקים. מעניין איך גלגל מסתובב בעולם… היום אנשים מבקשים הוכחות לקיומו של בורא לעולם, ואילו בעבר ההנחה הפשוטה הייתה שיש מנהיג לבירה ומי שקרא תיגר על הנחה זו נדרש להביא הוכחות… אופנות משתנות… מעניין מה יהיה בעוד 50 שנה.
עד כאן רק תסכלתי אותך עוד יותר. סליחה. אתה בוודאי שואל את עצמך “אז איפה אני בתוך כל זה? איך אוכל לדעת מה האמת? מה לעשות ומה לא?”. אין לי תשובה שתעמוד בדרישות של מדעים מדויקים, ואין לי אלא לשתף עמך, לא בקלות, את החוויה האישית שלי.
נולדתי לתוך העולם החרדי, ואולי בשל כך האמונה מתיישבת על דעתי. יש משהו בחיים המפכים בנו והסובבים אותנו מעבר לבשר ונוירונים, מולקולות ונוסחאות. האם הספינה האדירה של היקום היא חסרת משמעות? אין לנו אלא הנאות העולם הזה ואחריהם 2 מ”ר בהר המנוחות? זה הכל? תוסיף לכך את החוכמה המצטברת והניסיון של כל הדורות שהאמינו וקבלו. אצטרך סיבה טובה מאד כדי להשליך את כל זה ככלי אין חפץ בו. האם התובנות הללו מובילות למסקנה בלתי נמנעת לגבי חיוב הנחת תפילין בכל בוקר? ממש לא. אבל הן ממלאות אותי בענווה. לא הכל אני מבין, לא הכל אני יכול להבין, לא הכל אני חייב להבין.
בנוסף, פשוט טוב לי איפה שאני נמצא. לא תמיד היה. רוחות סערה טלטלו אותי בשלב מסוים בחיים, רוחות שהטיחו אותי אל הגדרות הצרים שאליהם נולדתי ובגבולותיהם ניסיתי לנתב את דרכי. עוצמת המכות הללו קרבו אותי אל אחת משתי אפשרויות: או שאני אשבר, או שהגדרות ייפרצו. אך לבסוף, על סף הקריסה, הבנתי שהדרך הנכונה היא אחרת לגמרי. הבנתי שהגדרות הללו אינן יצוקות בבטון אלא יכולות לזוז. נשמע פשוט? זו הייתה תגלית חיי. ולמרבה הפליאה, ברגע שהבנתי זאת, מיד החלו המחיצות נעות כאילו רוח חיה בהן ומתאימות את עצמן למידותי ולעוצמת הסערה. זו מצידה, לאחר שחדלה לשמוע את קול החבטות בגדרות, איבדה בי עניין וחדלה לנשב בזעף.
אדם מאמין יכול לחיות חיים מלאים ועשירים בכל תחום, מדעים, אומנויות, ספורט, יצירה, עבודת כפיים או כל תחום אחר. רק שלצד החיים השגרתיים הוא קיים ממד נוסף, ערך מוסף. אינני יכול להוציא מראשי את המחשבה על השבת. מגיע יום שישי בשעה 16:32, והעולם עומד מלכת. אין טלפון, אין וואטסאפ ופייסבוק, ואני נהנה לפגוש את עצמי. “נעים מאד, שמי גרשון” “נעים גם לי להכיר”. והמשפחה סביב שולחן שבת בשיחות טובות וזמירות שבת. האם הייתי ממציא דבר כזה בעצמי? לא נראה לי. יותר מזה, על פי הלכה שבת גם לא חייבת להראות ככה. אפשר לשמור שבת על כל פרטיה ודקדוקיה ההלכתיים היבשים והיא תישאר יום של חולין. דמותה של היהדות התעצבה במאות ואלפי שנים של ניסוי וטעייה, הן בענייני אמונות ודעות והן בפרקטיקות חיים. טוב לי אתה.
היהדות איננה חוט דק משוך על פני תהום שהמהלך עליו מסתכן בשבירת מפרקתו. היהדות היא כביש רחב ידיים שכל אחד יכול למצוא בו את מקומו. קיימים אמנם שוליים שאל לנו לרדת אליהם, וגם אין סיבה לרדת אליהם כאשר הכביש רחב כל כך, אך גם מי שירד לשוליים יכול לחזור אחר כך בזהירות ולהשתלב בתנועה. המשך בהתלבטות שלך עם עצמך, ואני מאחל לך שתמצא את השלווה ואת מקומך הנכון על האוטוסטרדה רחבת הידיים של היהדות. זאת אומר בוודאות: כמעט שאין אדם שלא יכול למצוא את מקומו בתוך המרחב הלגיטימי של היהדות.
אני מתנצל אם לא השבתי לשאלותיך, אבל לפחות אני הפקתי תועלת אישית מכתיבת התשובה, והשבת הקרבה ובאה תראה אצלי אחרת, אז תודה לך!
המון הצלחה,
גרשון
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
2 תגובות
תשובה מדהימה, אבל דווקא מתוך התשובה העשירה, שסחפה אותי אליה בעל כרחי, חשתי כי השאלה ‘למה בכלל להיות שומר מצוות’ לא נענתה. אני מבינה שיש דברים נחמדים ביהדות, ואפשר לזרום אם רוצים, אבל הרפורמים עושים זאת טוב מאיתנו, אז למה בעצם יש צורך בכך?
אני מבינה שהמטרה היא דווקא לעורר לחשיבה, אבל כן אשמח למשפט אחד שמסביר מה הרציונל של שמירת מצוות, ולא רק איך מסתדרים עם העובדה שככה נולדנו ואולי כך כדאי לחיות.
ושוב,
תשובה מדהימה ומעוררת מאוד.
שלום נועה,
השואל הראשון בקש הוכחה ואמרתי לו שאין לי. עכשיו את מבקשת לא הוכחה אלא רק סיבה, וזה כבר קצת פחות קשה. אבל רק קצת. שוב, אני יכול רק לשתף את מה שאני חושב ומרגיש.
רמזתי בתשובה המקורית לכך שהעולם מלא מסתורין ורב הנעלם על הגלוי. המדע הגיע להישגים עוצרי נשימה, אך עדיין כל תגלית מרעישה, כל חשיפה של חוקיות, רק פותחת דלת לעולם מופלא חדש ועלום. הענווה שאופפת אותי היא מהסוג המרומם ומצמיח לי כנפיים. אם לא הכל אני יכול להבין, אז גם לא הכל אני חייב להבין. מותר לי להסתמך על העבר ועל חכמים ממני.
יש לעם ישראל עבר מפואר של ענקי רוח, הדובדבן שבקצפת של המין האנושי מבחינה אינטלקטואלית ומוסרית כאחד, והתורה שלנו עברה את המסננת הדקיקה שלהם. ישנה הלצה שמספרת שאחד פעם אמר שיש לו את ההוכחה האולטימטיבית לקיומו של האל: הרמב”ם בתחילת הלכות יסודי התורה אומר שיסוד היסודות הוא להכיר במציאותו של האל. אילו היה נדנוד קל שבקלים, הספק הקטן ביותר שאין זה כך, הראב”ד לא היה משיג עליו…??? כמו בהלצות רבות, גם בזו יש גרעין של אמת. אנשים ביקורתיים להחריד שלא נשאו פנים לאיש נשאו בפיהם ובלבבם את לפיד האמונה והמצוות אלפי שנה עד שהוא הגיע אלי. אני לא מתכוון להשליך אותו.
אמונה וחוסר אמונה אינם עניין של היגיון צרוף ומאולץ, אלא במידה מסוימת עניין של החלטה. קבלת התורה האישית שלך. זה ההיגיון שלי. האם הייתי בהכרח מגיע לאותה מסקנה אילו הייתי נולד למציאות אחרת? קרוב לוודאי שלא, בדיוק כפי שאני היום מתקשה להתחבר למסקנות של אנשים שצמחו במקומות אחרים. אם לא אשתמש בהיגיון שלי, אם אבחן כל תובנה וכל מסקנה בהסתכלות פילוסופית רלטיבית, אזי יהיו לי חיים אומללים מאד וגם לא אגיע לשום מקום. טוב לי, והראש והלב הולכים יחדיו שלובי ידיים, ואני מאמין שכמעט כל אחד יכול להיות במקום דומה אם יבין שהקב”ה אוהב אותו ומעניק לו את הכלים ואת המרחב בו הוא יוכל למצוא אושר ושמחה.
שבת שלום,
גרשון