The Butterfly Button
יש לי בעיה עם ללדת ילדים לעולם עם סבל

שאלה מקטגוריה:

שלום וברכה. זה כבר זמן ארוך שאני הולכת עם השאלה בבטן. לא מוצאת את מי לשאול, ובעיקר לא משוכנעת שאצליח להסביר את עצמי כמו שצריך. ובכל זאת מנסה כאן. אני בחורה חרדית. חיצונית, נראית כך, ומעשית- מקפידה על קלה כבחמורה, שמורה לכאורה. הכל טוב ויפה. אבל אני מרגישה ניתוק מכל עניין של דת או קדושה. יתירה מזאת, אני שנים רבות מסתובבת עם שאלת משמעות החיים, משמעות הסבל האנושי, ועוד. אני יודעת לדקלם בעל פה תשובות יסודיות ועדיין, זה לא משכנע. ועל כל תשובה יש לי מאה שאלות. אני חושבת שהיסוד לכולם הוא חוסר האמונה שלי בטובו של הקב”ה. התחושה שאין מטרה אמיתית לכל זה, וגם אם יש למה אני אמורה לשתף עם זה פעולה. אני מלאה בשאלות על משמעות החיים ואם יש דבר כזה בכלל. על נטייתם של אנשים להמציא לעצמם אמת, כי להיות ריקני- זה מת.
אני בת 26. רוצה מאד זוגיות, רוצה בכל רובד אפשרי. אלא מה? זוגיות באזורנו היא עסקת חבילה עם ילדים. ואני לא, לא לא מסוגלת לחשוב על זה. אני אוהבת ילדים ואין לי בעיה לטפל בהם ולהתמסר. אבל יש לי בעיה אידיאולוגית.

יש לי בעיה להוסיף לעולם הזה אנשים, שיצטרפו לסחרור האינסופי הזה. שיעברו קושי ואולי סבל, כי אין מי שלא סובל בעולם הזה.

שיצטרפו למירוץ חסר המשמעות הזה של אחרי כלום ומשמעות וריקנות. שייפגעו, ממני, כאמא, למרות שאעניק להם כל מה שאני יכולה, ויותר. כי זה טבע העולם. החסרון גדול מהמילוי וטעות לעולם חוזרת.
כאמור, תשובות שכליות על מהות האדם ותכליתו הן לא העניין פה. אני מאד מבולבלת ומרגישה שאני עומדת בצומת דרכים כמעט בלתי הפיכה. ולא יודעת איך ממשיכים מכאן. אשמח לעזרה.

תשובה:

שלום יקרה,

דוברת אמת וכנות.

אני אוהבת את זה, ומעודדת אותך לא לוותר!

ישנם שתי מישורים בשאלתך:

1. שכלי- מה המטרה, איך אני שותפה ולמה.

2. רגשי- מה תחושת הערך שלי, המשמעות שאני מוצאת בסיפור שלי.

מהשורות הקצרות ניכר שיש לך קשב נהדר לעצמך. את יודעת למה את זקוקה, ויודעת לעצמך שהשכל הוא לא הסיפור.

התחושות שלך הן מתוך החוויה הייחודית שלך, אבל הן אינן נדירות. תחושת חסרון ובלבול היא מנת חלקם של אנשים מרגישים וקשובים, כשיש חוויה בסיסית של חוסר אמון וקשר ראשוני קשה עם העולם.

אינני יודעת מה מהות הקשר שלך עם ההורים, מה היה סגנון החינוך והמסרים שקיבלת לא במילים אלא בתחושת הקשר. ייתכן וההורים היו נהדרים ועשו ככל שיכלו באהבה ומסירות, אבל התפיסה שלך לא היתה של ביטחון וחום.

“כגמול עלי אמו” הוא משל של הביטחון והטוב שאדם אמור להרגיש מול הקב”ה, אך הוא נכון כל עוד המשל (קשר אם-תינוק) תקין ומייצג את הקשר הגבוה והמקביל.

בעוד בורא עולם יצר עולם שכל מטרתו להיטיב הטבה אמיתית ונצחית (כפי שהרמח”ל מפרט בספרו המכונן “דרך השם”), המציאות נתפסת על ידנו אינה אלא הפרשנות שלנו.

בפרשת השבוע (שלח), המרגלים לימדו אותנו שאין עובדות יבשות. הכל פרשנות. בורא עולם יכול, ומוביל, את הכל לטוב מוחלט. למה ככה? כי זה חלק מהסיפור. אם לא הבנת- זו לא סיבה לשבור את הכלים, אלא לגייס כוחות וראיה שמפזרת את הערפל. זאת ניתן לעשות כשנשענים על הזיכרון הקדום של קשר אהבה. החוסן שלנו לא נבנה יש מאין, אלא בחוויה פנימית של ביטחון. ללא ביטחון זה- הכל “אפס”, גם אם הוא הדרך לארץ המובטחת.

אם תרצי, נוכל ליצור ביחד חוויה קטנה של עוגן. אבל אנא ראשית בדקי אם את באמת מוכנה ומעונינת להתחבר למקומות הטובים בחייך.

אם לא, אני מבינה לגמרי ומציעה שתבררי את הצורך להחזיק בעמדה השלילית.

אם כן, נתחיל. סרקי את חייך ומצאי רגע אחד שבו חשת שלמה/טובה/בטוחה/ נינוחה/ רגועה.

העלי את התמונה של הרגע הזה. מה עולה לך? מה את רואה- בכל הפרטים? אילו צלילים את שומעת? איזה ריחות/טעמים/תחושות?

איזה רגש נעים עולה בך?

איזו מילה תזכיר לך את הרגע הזה?

תני לגוף לספוג את הנעימות, ולתת לה להתפשט. יעזור לך אם תוך כדי הזכרות תחבקי את עצמך בזרועות, לעידוד תחושה בטוחה וטובה.

– זה, למשל, רגע שבונה חוסן. אם החיים שלך היו עשויים מרגעים-רגעים שכאלה, האם את יכולה לדמיין שמשהו בחווית החיים היה משתנה לטובה?

אם לא, זה בסדר. זה רק אומר שצריך תרגול.

יקירה, את צודקת בעיני. קשה מאד עד בלתי אפשרי לחיות בעולם שנתפס כסבל, וקשה לך לחשוב על האחריות שלך בהבאת נפש נוספת לתוך מה שנחווה כסבל ללא מטרה.

כמו שציינת בחושייך המדויקים- הפתרון לא נמצא בשכל. את זקוקה לשינוי תפיסה פנימי-רגשי שלא ניתן להשיג באמצעות קריאה ולמידה. זוהי חוויה שניתן לעבור בטיפול נכון. מנסיון, זה אפשרי, ותהיה עבורך יציאה מחיים של מוות- לחיים מפכים. אשמח לעזור לך בהפניה מתאימה אם תרצי ותפני אלי בכתובת המייל הרשומה מטה.

בעוד אין לנו שליטה על המציאות, יש לנו כלי נהדר לבחור איזה חיים לחיות כאן בעולם. הכאב קיים, מסיבות טובות (שאין השכל פנוי לתפוס כרגע, ולכן נשאיר לפעם אחרת). אך סבל הוא עול מיותר. אפשר לכאוב ולחיות חיים מלאי אושר וסיפוק. זוהי קביעה נכונה לחלוטין, אך זכותך לא להאמין לי.

הדבר היחיד שתאמיני לו (בצדק!) הוא החוויה שלך.

נותר לך לעבוד עם הכלי היחיד שיש לך: את.

אני מאחלת לך שתזכרי, בכל תא ותא שלך, שהכאב הוא הזדמנות לאור גדול, ושתזכי לפתוח זרועות ולקבל את מתנות החיים באהבה. וכשתקבלי, באופן טבעי תחושי את התשוקה להעניק הלאה.

שלך בתפילה והערכה עמוקה לדרכך האמיצה,

שפרה

smw.wohl@gmail.com

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

תגובה אחת

  1. בנוסף לשינוי התפיסה בראש שדרך הפעולה לכך מפורטת בצורה נפלאה בתשובת המומחה- הרשי לי להוסיף שמההתרשמות שלי את סובלת מסוג של דיכאון מסוים דבר הגורם לך לראות את העולם בצורה כה אפלה תוך התעלמות מהדברים הנפלאים והיפים שיש לעולם להציע.
    2 כדורי ציפרלקס ביום(נוגד דיכאון וחרדה) ולפתע ה”שחור’ שהמוח יהפך ל”אפור” ותתחילי להרגיש אחרת. לחשוב אחרת ולהתנהג אחרת. זאת “בנוסף” לתהליך הקוגניטיבי שעלייך כאמור לעבור.
    מחזיקה אצבעות. אחת שהיתה שם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

אני מרגישה רעה ומלאת ביקורת עצמית
יש לי ביקורת עצמית מאוד גבוה על כל דבר שאני עושה אני מרגישה פשוט רעה מפנים .שהמהות שלי רעה. אני נגעלת מעצמי. וזה קשה לי עם התורה כאילו אני עושה ככ רבה עבירות באמת אינסוף כאילו אז מה הסיכוי בכלל שלא אהיה בגיהנום. אין שום מצווה שאני עושה בשלמות או...
"קיבלתי קבלה ונושעתי"?
אתם בטח מכירים את הסיסמאות של “תרמתי ונושעתי” “הבטחתי ונושעתי” ודומיהן. כל תקופה עוד מישהו צץ עם משהו כזה. ואני לא מזלזל חלילה בכל הקבלות הטובות. אם זה לא לדבר עם תפילין או לא לדבר בבית הכנסת, בשעת התפילה וקריה”ת, קבלת שבת עשר דקות יותר מוקדם, עשרה פרקים ביום ועוד...
איך אוכל לשמור על עצמי כשאני בבית ספר חילוני?
אני בחור דתי אבל ההורים שלי שולחים אותי לבית ספר ממלכתי. נימוקיהם של הורי האהובים הם שאין כזה הבדל בין ממלכתי דתי לממלכתי, וגם אותו הממלכתי נחשב הכי טוב ומתקדם, ובעל אפשרויות. כך שלעומתו, החינוך הממלכתי דתי נראה “מסכן” כביכול. עוד הורי מנמקים, כי בבית הספר הדתי ישנם ילדים שעלולים...
מי שהולך בדרך התורה מפסיד הנאות?
יש לי בת דודה בת 16 גרה בקיבוץ חילוני לגמרי אבא לה לפני כמעט עשור חזר בתשובה אבל כל המשפחה חילונים לגמרי והיא כבר יותר משנה שומרת שבת וממש ממש מתחזקת והיא מבחינתה ממש רוצה להיות חרדית מאוד קשה לה בפן החברתי גם מצד החברים וגם המשפחה והדודים והיא נמצאת...
איך להוציא את עצמי מהבוץ?
שוב אני שואל כי אני מוצא כל כך מקום כאן.. שאלתי היא – כיצד אני יוצא מהבוץ? אני צריך תרופה חזקה לזה.. ואסביר – מגיל 17 התחלתי לחזור בתשובה, במעשי. (מחשבות ודיבורים ומעשים קטנים היו לי עוד לפני ברוך ה׳), ממש פשוט לעזוב הכל וללכת לישיבה. הבעיה שכנראה עשיתי את...
כבר לא כואב לי וכבר לא זועקת לעזרה- זה סימן טוב או רע?
אני אתחיל בלי הקדמות. אני לא מכירה את עצמי לאחרונה. לא שלפני זה הייתי מחוברת אבל כן היה לי דפוס קבוע ומסויים. מאז שזוכרת את עצמי אני חיה בתודעה של סבל. כל הזמן הרגשה של סבל צער וכאב בדרגות שונות. היו לי ויש לי סיבות רציניות ומשכנעות לכך. בכול אופן...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן