אחות יקרה,

מתוך עשרות השאלות שפגשתי במסגרת ‘אקשיבה’, המכתב הקצר שלך הוא אחד מאלה שנגעו בי ביותר. כמה קשה וכואבת היא הבדידות! ללכת לישון, לקום בבוקר, לגדל ילדים ובכלל לחיות, בלי אדם קרוב, בלי חיבוק פיזי ורגשי, ובלי שמישהו מעריך מה שאת עושה ועובר לצידך את החיים. את משתוקקת לאדם קרוב לשתף ולחלוק, ואין לך.

אני מרגישה את הכאב ומתחברת לקושי הגדול. אני לא בטוחה שאני מתחברת למסקנה שאת מסיקה מכך. האם בטוח שזה רק בגלל האופי הדפוק שלך? על זה אני רוצה לשים סימן שאלה. ייתכן שכילדה וכנערה חווית קשיים חברתיים, אבל רוב הילדות והנערות יכולות לומר כך על עצמן. ייתכן באמת שהפן החברתי הוא לא הצד החזק שלך, וייתכן גם שיש לך מה ללמוד בנושא. אבל מכאן ועד לאיבחון הקטלני על האופי שלך – הדרך קצת ארוכה. בכל מקרה, השורה הכי חשובה היא השורה האחרונה במייל שלך (עם קצת ריכוך שלי): איך אני משפרת ומשכללת את היכולת שלי ליצור חברויות ולשמר אותן לאורך זמן?

את יודעת מה, לצורך התשובה הוצאתי מהבוידעם אוסף של טעויות שאני עשיתי בעבר. אולי חלק מהן מוכרות לך? תבחרי מה שמדבר אלייך…

1. חברות מתוך יאוש

כשאדם מולך מזהה שאת ממש נואשת לקשר, זה דווקא גורם לו להתרחק. לא כיף להיות החמצן של מישהו. תני לאנשים סביבך הרגשה שאת לא תלויה בהם. זה בסדר אם הם שם, אבל זה גם בסדר אם לא.

2. כל הביצים בסל אחד

זה מעיק להיות האדם היחיד בעולמו של מישהו. תנסי ליצור חברויות שונות במקביל. חברה אחת בשביל סמול טוק ומתכונים, אחרת בשביל לדסקס בעיות שקשורות לילדים, אחרת בשביל שיחות נפש, ועוד אחת בשביל הליכה בערב.

3. רגישות יתר

אנשים שחוו דחייה במערכות יחסים הופכים לרגישים מאוד, וכל רמז הכי קל מתקבל כדחייה. אם חברה אומרת לך שהיא עסוקה זה לא אומר שהיא רוצה שתתנדפי מהחיים שלה. תהיי מוכנה להכיל פה ושם דחייה כחלק ממערכת יחסים טובה.

4. חברות חונקת

גם זה סימפטום שכיח של חברות מתוך בדידות גדולה. הצורך הגדול בחברות גורם לנו לאחוז בה בלי להרפות. לפעמים אנחנו נציף את הזולת במתנות עד שירגיש לא נעים, ולפעמים נצפה לקשר צפוף ואינטנסיבי בלי להשאיר מרווח לנשימה.

5. התפרצות לדלת פתוחה

לפעמים אנחנו כל כך זקוקים לחברות, שכשאנחנו רק מזהים סימן הכי קטן שזה אפשרי אנחנו מסתערים על הבנאדם בלי לבדוק אם זה מתאים לו, וכך אנחנו מזמינים צרות. כדאי לבנות חברות בהדרגה, לתת לזה זמן, להתחיל במחוות קטנות וגם אם זה מפתה – לא ישר לשרוף הכל על אש גדולה.

יש עוד הרבה טעויות אנושיות שהורסות חברות, ובדרך כלל אנחנו עושים אותן דווקא כשאנחנו זקוקים לחברות יותר מכל. את יכולה להפוך את זה למשחק או תרגיל: תנסי לשחזר קשרים קודמים, שבהם בתחילה אנשים אהבו אותך ואחר כך התרחקו, והפעם במקום להאשים את האופי הדפוק בואי ניקח זכוכית מגדלת ונעשה עבודת מחקר קטנה: מה קרה שם? מה גרם להם להתרחק?

מטוס מתקדם רק תוך כדי חיכוך, וכך גם אנחנו. מכל חברות שאיכזבה אפשר להסיק שיש לנו אופי דפוק, ואפשר גם להתבונן וללמוד לפעם הבאה. ואם אנחנו לא יודעים איפה הבעיה, אפשר גם להקשיב לחבר/ה, בדרך כלל אנשים מסבירים מה הציק להם. אם לא נהיה עסוקים בלהתגונן, נוכל לקבל ידע ששווה זהב. אם יש לך קצת אומץ את יכולה לדבר על כך עם אחד האנשים שהיה בקשר איתך, ולבקש שיסבירו לך למה זה נתקע. בכל אופן הכי חשוב זה לא להיבהל ולא להאשים את עצמך אלא ללמוד ולהשתכלל.

ועד אז אני מציעה לך ברגע זה חברות עם אדם איכותי, רגיש, מודע לעצמו, מבין מה זה כאב, משקיע בהורות ומתמודד עם קשיים בחיים. האדם הזה נמצא ממש קרוב אלייך ואני חושבת שיהיה מוכן להושיט לך יד באהבה.

האדם הזה הוא את, יקרה. תהיי חברה טובה שלך.

תאהבי אותך.

תחבקי אותך.

תקשיבי.

תנגבי את הדמעות.

תהיי חברה.

זה לא מובן מאליו. הרבה אנשים מחפשים חברות אצל השני, אבל כל עוד אין להם חברות עם עצמם, הקשר איתם נהיה כבד ומעיק. ככל שתהיי חברה טובה של עצמך את תיגשי ליצירת קשרים עם אנשים נוספים ממקום יותר שלם ונינוח.

מאחלת לך שהעבודה האישית הזו תביא אותך עם הזמן ליצירת סוגים שונים של קשרים קרובים, ובבוא הזמן תזכי גם לבנות קשר זוגי בריא ומעצים.

ברוריה