The Butterfly Button
מיואש מהנישואין וכלוא בתוכם

שאלה מקטגוריה:

לכב' מי שמגיע לו כבוד כי הוא קורא שאלות ומנסה לעזור לאנשים.
אולי זה ישמע הזוי ולא ריאלי אבל אני מתאר מציאות [כפי שני רואה אותה] ואני נחשב אדם שפוי עם הרבה תלמידים.
אני נשוי למעלה מ30 שנה. מההתחלה זה סיוט מתמשך. עד שהבנתי שאין סיכוי כבר היה מאוחר מדי כי היו ילדים. אשתי מלאה בכעס. מלאה. היא כל הזמן עוקצת אותי בהמון צורות. הרבה פעמים היא לא מסכימה להסתכל עלי. פשוט מתעללת בי. היא גם הודתה שלא היה פעם אחת שהיא רצתה קירבה איתי , וכשזה קורה זה רק מתוך חובה עם אותה הנאה שהיא עושה כביסה וכדו'.

כמעט לא היה פעם אחת שהיא אמרה שהיא אוהבת אותי. אני אמרתי לה שאני אוהב אותה [לצורך שלום בית. אני לא מסוגל לאהוב אדם שמתעלל בי בקביעות] המון פעמים והיא שותקת. היא לא רוצה שאגע בה והיא לא נוגעת בי. לא מעוניינת. אולי קנתה לי מתנה אחת מאז שהתחתנו [אני קניתי לה המון]. וזה לא יעלה לה כסף כי היא לא הסכימה לעבוד כל השנים [אפילו שהיינו מאד זקוקים לכסף] אז הכל מהכסף שאני מכניס. שום ביטוי של אהבה לא לפני החתונה ולא אחרי. אפילו לא נשיקה פשוטה על הלחיים. לא מסכימה. היא מבקרת את המראה החיצוני שלי, הבגדים שלי, האופי שלי, מה שאפשר לבקר – מבקרת. כמעט כל מה שאני אומר היא מתקנת אותי. אני כל הזמן מנסה לרצות אותה ולא מצליח. תמיד לא מרוצה. אני גם לא מבקש ממנה שום דבר לעצמי כי זה נורא מרגיז אותה. מרגיש מחוק מצידה ונלחם בתוכי נגד זה כי אני מאמין שהעובדה שהיא מאפסת אותי לא עושה אותי לאפס..
אני מנסה להקשיב לה. לקבל את הביקורת והתלונות. לאשרר את רגשותיה, להחמיא לה בלי סוף אבל זה לא עוזר.
אגב – היא חרדית מאד ומחמירה מאד על מצוות בין אדם למקום וגם בין אדם לחברו. היא רק אמרה לי שמותר לה לפגוע בי [!! אני לא ממציא].
לא אלאה אתכם עם עוד פרטים. קלטתם את הרעיון.
אנחנו לא רבים כי אני שותק. רק עברתי לישון בחדר אחר ומנסה תמיד להיות במקום אחר כדי שהיא לא תפגע בי.
לדבר איתה? היא אסרה עלי לדבר על עצמי ועל הצרכים שלי [!!!]. כשאני מביע כאב – היא נורא כועסת עלי. אפילו שהיא רואה שאני נפגעתי ממנה היא כועסת ואמרת שאין לי זכות להיפגע. היא משפילה אותי בפני הילדים.
אני לא מגזים [כמובן שאני סובייקטיבי אבל אני מתאר את החוויות שלי].
גירושין – החלטתי שזה יהיה לרעת הילדים. וזה גם ירושש אותי ולא אדע איך אעמוד בזה.
אני מנסה לשחק את זה ולהיות כמה שיותר נחמד ומקווה שההצגה תצליח לשכנע את הילדים שהכל בסדר [ומודע לכך שהם בודאי קולטים ברמה זו או אחרת את האמת] וזה זה גם עבודת המידות.
טיפול זוגי? היא לא מסכימה בשום אופן. הלכנו פעם והיא נצלה את הבמה לרדת עלי כמו הר געש.
שאני אלך לטיפול? הלכתי כבר הרבה שנים ולא מרגיש צורך ותועלת. אני רוצה אשה – לא מטפל.
שאני אעבוד על עצמי? כל יום. הרבה.
ללכת לרב זה או אחר? לא מסכימה.
היא לקחה כדורים נגד דיכאון הרבה שנים. לאחרונה היא הפסיקה ומאז יש הדרדרות גדולה. היא הלכה כבר להרבה מטפלות אבל אף פעם לא מתמידה בזה ומפסיקה.
היא גם השמינה מאד מאד ומתלוננת שאין לה שליטה על האכילה. עצלנית עד שהדברים הכי פשוטים היא לא רוצה לעשות ומצוה עלי ועל הילדים לעשות. היא פשוט אומללה. לא מרוצה מעצמה ומהחיים.
אני חושב שהיא לא דרשה גט בגלל הילדים.
אציין גם שלא הרגשתי שהיא רוצה בכלל להתחתן איתי ובהתחלה היא לא הסכימה וכשהסכימה זה היה בדוחק. אפילו בחתונה הרגשתי שהיא לא רוצה אותי. [למה התחתני איתה? מורכב אבל שורה תחתונה תרגמתי לא נכון את ההתנהגות שלה – לדוגמה חשבתי שהקרירות שלה זה סימן לבגרות נפשית. ולא. וגם שאלתי את רבותי והם יעצו לי להתחתן איתה].
אציין שאני מאד מקובל בחברה, נחשב לאדם עם אופי נעים, מחנך , מרצה מוכר בציבור. לא משהו חריג. רגיל. אני גם שומר על חזות חיצונית מכובדת הגיינה וכו'.
הגישה שלי היא לומר שה' החליט שזה התיקון שלי, ועלי לסבול עד שאחד מאיתנו ילך [או אולי אחרי החתונה של הילד האחרון להתגרש].
אני לא אוהב להתבכיין ולא מצפה לאיזה פתרון קסם אבל חשבתי שאולי זה יכול להוסיף לי אם אכתוב לכם.
זה גם מקל על העומס הנפשי לכתוב על מצוקתי אפילו מתוך ידיעה שאולי אין פתרון. [אני פעם הייתי משתף דמות רבנית חשובה עד שהבנתי שהוא רק עושה את המצב גרוע יותר. אז אני מתמודד לבד – עם הרבה אמונה].
תודה שהקשבתם.
בברכה

תשובה:

שלום וברכה, כותב יקר.

אתה מתאר מציאות של 30 שנה, תקופת חיים שלמה שעוברת בצל "סיוט מתמשך".

ליבי יוצא אליך – אל האיש שמעבר למילים: איש חינוך דגול  דמות משפיעה ומוכרת, מרצה מוצלח, אבל גם אדם שזקוק נואשות לחום, למגע ולמילה טובה, ומוצא את עצמו חי כפליט בתוך ביתו, בבית שהפך עבורו למדבר רגשי. זוהי בדידות תהומית של מי שסביבו המון תלמידים וקהל, אך בתוככי ליבו אין אף אחד שישמע את כאבו.

הכאב שלך על המחיקה, על הדחייה האינטימית ועל הבדידות בתוך ה"ביחד" הוא אמיתי, נוקב וכואב עד העצם.

הבדידות הזו מתעצמת לאור הפער הבלתי נתפס בין ה"פרסונה" (המסכה החיצונית), הדימוי הציבורי המרשים, שם אתה מנהל "מפעל של כבוד" מצליח, לבין "פשיטת הרגל" הרגשית בתוך הבית. המאמץ "לשחק את ההצגה המושלמת" מול הילדים ומול העולם, להצליח "לשמור על חזות מכובדת" בכל מחיר, שוחק, מתיש ואינסופי.

בהיפוך של הסדר הטבעי, הבית עבורך הוא המקום המסוכן והדוחה, ואילו הפרהסיה הציבורית היא המקלט הנעים והמזין, שם אתה משיג אחיזה כלשהי בערך העצמי המעורער במציאות הפנימית (תרתי משמע).

אתה חש הכרח להציג לנו מעין "תעודת שפיות", להיאחז בסטטוס הציבורי היוקרתי שלך כדי להוכיח שאתה הוא ה"שפוי" בתוך הזוגיות הזו. אתה נלחם על עצם הזכות להישאר "קיים" במרחב. מתאמץ, כמעט בכוח, לאחוז גבוה יותר ויותר בערך העצמי שלך, למול תחושת ה"איפוס" והביקורת שמאיימת לפורר אותך.

בחרת לעצמך מנגנון של "ריצוי" תמידי; אתה מבטל במובנים רבים את הצרכים שלך רק כדי לא לעורר את הקושי. חי בזהירות, על קצות האצבעות, בתוך הבית של עצמך.

לתשומת ליבך, שתיקה וריצוי זו 'בחירה' של סגנון תגובה שבצידה אחריות, כי יהיו שיבחרו – למשל, שלא להיות בעמדה מרצה אלא להיות נוכחים רגשית בקשר ולהציב גבולות.

הסירוב של אשתך (לעיתים) להסתכל עליך נחווה אצלך כהוצאה להורג רגשית, סוג של מחיקה, וזה אכן כואב להרגיש 'שקוף' בעיני מי שאמורה להיות הכי קרובה אליך.

גם ביחסי אישות התיאור כואב במיוחד. המקום שאמור להיות הכי אינטימי, הכי מחבר, הכי קדוש, נהפך לעלבון צורב של מי שמרגיש שהמגע שהוא כל כך צמא לו נחווה כנטל בלתי רצוי. הדימוי לכביסה הוא קר, יבש ומשפיל – פונקציונלי בלבד – וזה לא רק בהווה אלא צובע את כל העבר.

הצמא שלך למגע אנושי,  הוא כל כך אנושי ובסיסי. העובדה שלא זכית לדברים הללו במשך 30 שנה היא חסך רגשי מעורר חמלה.

כל זאת לצד תחושות השפלה מול הילדים, מה שמהווה אולי הפצע העמוק והכואב ביותר.

אגב, שים לב כי ילדים שגדלים בבית כזה, סופגים מודל זוגי מעוות לפיו מערכת יחסים היא מקום של השפלה ושתיקה וששקר והצגה הם דרך חיים, שלא לדבר על זה ש"ההצגה" לא באמת עובדת עליהם, וכל זה לעיתים פוגע בהם יותר מגירושין.

כמדומני כי במובנים רבים האישיות שלך כבר התגבשה סביב שימור הסטטוס קוו המעוות הזה; זה כבר מעין 'זהות שניה' עבורך. כשאפילו את הצד האמוני-תורני כבר גיבשת והגשת בכתיבתך.

מבחינתך – ה' החליט שזה התיקון הרוחני שנגזר עליך, נבחרת לשאת ולהקריב בענק. אתה מוותר על האושר הביתי שלך, על הסיכוי לחיים של קשר וקרבה של אמת, רק כדי לשמור על יציבות הבית עבור הילדים ולמול היכולת הכלכלית שלך.

כך גם, למרות שאתה חי בתוך "הצגה" יומיומית מתישה, אתה מתאמץ למצוא משמעות רוחנית לסבל המתמשך הזה, דרך "עבודת המידות" נעלה.

בסופו של דבר, הייאוש שלך טוטאלי עד כדי המתנה למוות כמוצא אחרון ("לחכות שאחד מאיתנו ילך").

אתה שולל כל אפשרות לשינוי וכל הדרכים חסומות לשיטתך; איבדת את האמונה ביכולת לבחור ולהשפיע במציאות הקשה הזו.

יתכן שאתה כבר עייף מ"לחפור" ולנתח את המצב, ובמובן הזה, לא באמת שלחת שאלה ל'אקשיבה', אלא בעיקר חיפשת מקום כדי לפרוק, שיקשיבו לכאב העמוק שלך.

בהתאם לכך, מטרתי העיקרית היא להיות "עד"… להדהד, לשקף ולהקשיב, כבקשתך.

לא הוזמנתי מצידך להציע התערבות משנה מציאות או קידום חשיבה לשינוי המצב, לכן אסיים כאן את התייחסותי.

אם תמצא בעצמך את הכוחות לאתגר ולערער את הנרטיב הסגור והדיכוטומי שהצגת. אם יש חלק קטן בך שעדיין רוצה גם לחיות "באמת" ולא רק לשרוד בתוך דפוס שבו אתה ה"קדוש המעונה" ואשתך "המפלצת". אם תרצה שאהיה מי שיאחז בידך ויצביע על דלת היציאה, גם אם אתה טוען שהיא נעולה.

אתה מוזמן לפנות שוב ואעלה לך שאלות מאתגרות שיכולות אולי לעורר זוויות מחשבה נוספות.

אני מציין את זה, רק כדי שלא תחשוב שכמשיב אני "משתף פעולה" עם הייאוש המוחלט שלך ומקבל את ההנחה ש"אין מוצא" למצב שתיארת.

השאלה היחידה שהייתי מבקש לסיים בה, היא על הפרספקטיבה שכל כך חסרה בכתיבה שלך: מה אשתך הייתה עונה, אילו היא הייתה קוראת את "כתב האישום החריף" שכתבת כאן עליה?

תודה ששיתפת,

חזק ואמץ!

חיים עוזר ה.

 

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

9 תגובות

  1. ואו….אכן, צריך תמיד לזכור שאין ייאוש ותמיד אפשר לצאת לגאולה..זה לגמרי תלוי בנו ובתפיסה שלנו על החיים.אדם הוא לא קורבן של הנסיבות.הוא שליח.תמיד הוא שליח בלפעול לתקן את המצב גם אם הוא נראה גרוע מאד.ואכן…צריך לשמוע את הצד השני..לגמרי…
    ובהזדמנות זו-חיים עוזר- רוצה להודות לך על תשובה ארוכה שפעם השבת לי…לא לגמרי הבנת אותי עד הסוף, אבל בהחלט נתתי לי כיווני חשיבה…

    1. לכותב המכתב
      בתור מישהי שחייתה הרבה שנים עם בעל פוגעני "למען הילדים" עד שהבנתי שאני בעצם פוגעת בהם בכך שכל עוד אני נשארת בקשר הזה, המסר שהילדים קולטים שזה בסדר להתנהג ככה ואז הבנתי שלמענן עדיף להתגרש! (עם כח הקושי והצער ויש הרבה קושי) עדיין אני חושבת שעשיתי את הדבר הנכון עבורם. בעצם הגירושין אני משדרת לילדים שככה לא מתנהגים ולא להסכים ליחס כזה.
      לקח לי שנים לעבור מ"הצדיקה המעונה" (ממש האמנתי שמגיע לי פרס על המיסכנות שלי) לאשה בריאה בנפשה, שמחה ומאושרת. לא עשיתי זאת לבד. חייבים פה עזרה מקצועית מבחוץ. ממליצה לך ללכת לטיפול! הבעיה היא בך ושלך בעצם זה שאתה מסכים לקבל יחס כזה. עם קצת עזרה אתה תוכל לראות דברים אחרת ולהיות אדם מאושר באמת. בהצלחה

    2. הרב המשיב היקר, תשובה כל כך מכילה ומהדהדת. היטבת לשקף לו את הדברים מבלי לשפוט או להמעיט מהכאב שלו. לא נכנסת ל"הבנה" שלך מה נכון או לא נכון לעשות, שכן הוא לא ביקש זאת.
      היית בשבילו אוזן קשבת ומכילה.
      אשריך הרב על התשובה המקצועית ןהמחכימה

  2. השואל החליט להשאר במערכת רעילה שפוגעת לא רק בו, אלא גם בילדים שלומדים מודל לא מועיל לזוגיות. מי אמר שזו רצון ה״?
    אם עדיין פועם בו תשוקה לחיים אז יכול לנקוט בצעד אמיץ: לפרק את החבילה ולבחור בחיים.

  3. איש יקר,
    מציאות החיים הקשה שאתה חי בה ברורה מדבריך וגם מדברי המשיב. נכון לעכשיו (בדגש הוא על 'נכון לעכשיו') הבחירה שלך היא להישאר בזוגיות למרות הקושי, למען הילדים וגם משיקול כלכלי. מנקודת המוצא הזו אתה פונה לעזרה, וייתכן שהשאלה שלא ניסחת היא: איך משפרים עמדה גם בתוך המצב הזה. וברור שגם במצבך הנוכחי אתה יכול לבחור פעולות שישפרו עמדה. תוכל לקחת השראה מחטופים שבחרו את מחשבותיהם ומעשיהם גם כשידיהם כבולות במנהרות חמאס.
    חשבתי על כמה דוגמאות:
    1. ללכת לטיפול לא זוגי. טיפול תומך שיאפשר פורקן של הכאב, יתן לך כוח להציב גבולות ועוד.
    2. להשקיע בעצמך וליצור לך פינות קטנות של הנאה בחיים. תוכל לטפח את החדר שבו אתה ישן, ללמוד קורס שמעניין אותך, ליצור חברויות מעצימות.
    3. מאחר שכרגע אין טעם להשקיע בזוגיות, תוכל להפנות את האנרגיות לילדים שלך. להתמסר אליהם באופן אישי ובמנותק מההקשר הזוגי והמשפחתי, ליצור חוויות משותפות עם מי מהם שיהיה מעוניין.
    מדבריך נשמע שאחרי 30 שנה אתה לא רק מיואש מזוגיות טובה עם אשתך אלא באופן כללי משלים עם גורלך ורואה בו גזירה. אני בטוחה שתוכל למצוא גם בתוך מציאות חייך הנוכחית את נקודות הבחירה הקטנות שיכולות להאיר את יומך.

  4. התפספס כאן ההיבט של האלימות כפי שמתאר הכותב.
    במקרי אלימות, יש מקומות לנפגעי אלימות.
    ניתן לפנות לארגון לב אבות לבחינת המצב

  5. אחרי קראתי את המכתב וגם התשובה חשוב לי לכתוב בראש חוצות: מה שהכותב מתאר הוא זוגיות אלימה!! אתה עובר אלימות רגשית, פסיכולוגית, מינית (בזה שהיא דוחה אותו), הפחדה ועוד.
    יש מה לעשות ואל תישאר במצב הזה. אפשר לפנות למשרד הרווחה 118 או למרכז לטיפול באלימות במשפחה. אסור שתישאר במצב הזה ושהילדים ישארו במצב הזה. כמו שחיים עוזר כתב, הילדים לומדים מודל זוגי אלים ומעוות.
    אתה לא לבד! אתה תמיד יכול להעזר ולצאת מהמצב שאתה נמצא.

  6. הרבה גברים נמצאים בזוגיות כזו. אני פונה לגבר המיואש. אתה עדיין יכול עזור לעצמך ולהפוך את הקערה על פיה ולשפר את הזוגיות שלך! אתה יכול להפוך את הזוגיות עם אשתך לזוגיות הכי טובה בעולם אף פעם לא מאוחר כל עוד היא לא בגדה בך. הכל תלוי בך. אני עשיתי זאת. חברים שלי עשו זאת. והיינו באותה הסירה. הדרך קשה אבל לא צריך את האשה בתהליך – היא תשתנה ותתאים את עצמה אליך באופן אוטומטית – זה הטבע שלהם. אתה צריך להפוך לגבר שנשים רוצות ומכבדות! ואז גם אשתך תרצה אותך ותכבד אותך. איך עושים זאת? דבר ראשון תדאג למראה החיצוני שלך. תרשם למכון כושר אתה נשוי 30 שנה אני מאמין שאתה כבן 50-55. שאשתך תראה אותך ממושמע והולך להתאמן כמה פעמים בשבוע ותראה שאתה דואג לעצמך אוכל נכון ובריא – היא תעריך אותך ותמשך אליך. נשים נמשכות לאדם חזק ושרירי , לגבר שדואג לעצמו . אתה תתחיל לקבל גם יותר בטחון עצמי בעצם ההצלחה שלך להפוך לגבר שרירי. זה היסוד. שאתה חוזר הביתה היא מנסה לפגוע בך. אתה יודע איך מבטלים את ה"ארס" הזה – אתה תחמיא לה על כל הדברים הקטנים שהיא עושה בשביל הבית הילדים ובשביל עצמך (מכינה אוכל, כביסה, מסדרת, מלבישה וכו'…). שהיא תוקפת אותך תדבר בשקט ולאט ותחמיא לה כל הזמן…תשבח אותה. אל תבקר אותה על כלום. לפחות תקופה של חודש. תקנה כל שבוע לשבת פרחים. (גם בידיעה שהיא תזרוק או תקלקל אותם) תקנה לה מתנות קטנות כמו שוקולד קטן ותכתוב בטוש שהיא מתוקה כמו שוקולד.. שהיא אומרת ומבקשת ממך משהוא – אל תדחה . תרשום איזה תיקונים צריך בבית או מה היא צריכה שיקנו לה- ותדאג שיהיה לה. תשב תקשיב לה 20 דק' תסתכל לה בעיניים בלי הפרעות (מטלפון או ילדים או חברים). אם היא לובשת משהו – "תראה" אותה תחמיא לה , תגיד לה שאתה חושב שהיא רזתה… רק בגישה חיובית כזאת – יהיה אצל האשה מהפך. זה לא יקרה תוך יום כי היא עדיין לא מאמינה וסומכת עליך. זה יקח זמן. בזמן הזה אתה מתאמן יורד במשקל מעלה מסת שריר. עושה הליכות.. אל תדבר על עצמך רע ולשון הרע עליך מולה. אל תראה לה את הצדדים החלשים שלך בשביל זה יש חברים או אמא. אשה צריך להרגיש שהיא בטוחה איתך, שאתה יכול להגן עליה פיסית. כלכלית . וגם רגשית. היא תנסה בזמן הזה להשפיל אותך ולסרס אותך ולגרום לך להרגיש אפס על ידי שהיא תבליט את כל החסרונות שלך. תהיה חזק! אל תקח את זה אישית. כי אתה גבר! גבר זה אחד שיכול לצאת למלחמה ולהגן על המשפחה שלמה. יש לך כוחות להיות מלך! אבל אם אתה תבקש שיכבדו אותך – לא יכבדו אותך. אם תעשה מעשים ותתקדם – היא תכבד אותך לבד אוטומטית בלי לבקש. היא תבוא אליך מעצמה !

  7. שואל יקר
    הזוגיות שתיארת אכן לא מיטיבה עם הילדים
    אם זו הסיבה שבשלה אתה עדיין שם.
    מכירה כמה זוגות שגם בגילך החליטו לצאת לדרך חדשה
    ונכונו להם חיים מאושרים
    במידה ויש לך פינה בלב שרוצה אותה
    לא בגלל הילדים,הכסף או כל היבט אחר
    אלא פשוט רוצה בה מחובר אליה
    יש צורך בדחיפות בטיפול
    שיתן כלים להעמיד גבולות ברורים
    ולגרום לה לרדוף אחריך( זה בדוק ומנוסה)
    היא תשתנה לבד.
    הרבה עקביות ומאמץ
    אבל משתלם- מניסיון.
    בהצלחה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

לא רוצה לחזור לנפילות כמו לפני החתונה
בתור בחור רווק נפלתי הרבה בצניעות וקדושה באינטרנט ובמעשה (לבד). התחתנתי לפני חודש וחצי ומאז האירוסין (כמעט חצי שנה) שברוך ה' הצלחתי להפסיק עם זה לגמרי. היה לי חשוב להיות נקי וטהור לאשתי. בגלל הכדורים שהיא לקחה לחתונה כשנאסרנו זה התארך ונמשך יותר מהרגיל וכבר חודש שאנחנו אסורים ואין אור...
האם יש אנשים שמממשים את היעוד שלהם בעולם ללא נישואין וילדים?
אני אישה חרדית בת 27, יצאתי לשידוכים בגיל יחסית מאוחר לחברותיי (לא זוכרת מתי, אולי גיל 22-23, אבל באותו הזמן היו לי חברות עם ילד או שניים). בתחילה ממש לא רציתי לצאת לשידוכים, אני זוכרת את עצמי מטיפה בבית שחתונה וילדים זה סבל, שאני לא אוכל לעשות את מה שאני...
השתניתי וכבר לא רוצה את הזוגיות
אני כותב כי אני כבר לא יכול יותר. אני מרגיש שאני נחנק. התחתנתי בן 18, בקהילה סגורה בחו"ל. עשיתי מה שכולם עשו, בלי לדעת בכלל מי אני ומה אני רוצה מהחיים שלי. עברו שנים, חזרנו לארץ, התחלתי לעבוד ולפגוש אנשים, ופתאום קלטתי מי אני באמת. הבנתי שאני בן אדם שחייב...
אשתי ילדותית ולא אחראית
אני נשוי שנה וחצי, יש עניין שמאד קשה לי איתו בקשר עם אשתי , ברוך ה' יש לנו קשר מאד חזק אפשר לומר באמת שאנחנו נשואים באושר. יש דבר שמאד פחדתי ממנו עוד לפני החתונה ובכללי לאו דווקא מאשתי ספציפית בפגישות או משהו כזה אלא בכללי , שתהיה לי אישה...
אשתי חרדתית וקשה לי מאד
אני נשוי 17 שנה ויש לנו ברוך השם7 ילדים, כולל תאומות שנולדו ממש לא מזמן. אני קורס ומרגיש שנגמר לי הכוח. אשתי פשוט בעייתית עד העצם, סובלת מחרדות, ובמקום לטפל בעצמה היא מאשימה אותי בכל הבעיות שהיא יוצרת. ניסינו בעבר ללכת לטיפול זוגי, אבל זה נכשל לגמרי בגללה . היא...
אני הרבה יותר חכמה מבעלי
אני כל הזמן מרגישה בזוגיות ספקות. אולי מפערים אינטלקטואליים. בעלי לא כל כך אוהב לקרוא ספרים כמוני ומשחק בטלפון המון, קטן ממני בשנתיים לא מוצא עבודה המון זמן מנסה להתקבל ולא מצליח כבר כמה פעמים. אימא שלו אומרת שהוא עצלן כל הזמן מאחורי גבו ומפחידה אותי שכך יראו החיים שלי...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
הצטרף לסטטוס אקשיבה!
בפייסבוק
תעקבו אחרינו!
דילוג לתוכן