שואלת יקרה עד מאד,

את מתארת במילים ספורות סיפור חיים ארוך, מורכב וכואב. החל מילדות לא פשוטה ומלאת נסיונות, זוגיות שלא צלחה וחיפוש מתיש לזוגיות חדשה ומיטיבה. סיפרת שהיו תקופות של נסיונות מול הטכנולוגיה, אבל שתמיד תמיד נשארת את – עם האמונה החזקה שלך בהשי"ת וברבותיך, ועם הצניעות החיצונית והפנימית שלך שמתבטאת הן בסגנון הלבוש והן בסגנון הדיבור. זה כל כך לא מובן אליו, ושכרך ודאי מובטח לך בזה ובבא.

מלבד זאת, כל הנסיונות והאתגרים שאת עברת ועוברת ודאי פיתחו ומפתחים בך אישיות מיוחדת ובעלת חוסן פנימי. את מודעת לעצמך, הן ליכולותיך והן לקשייך, אינך מטייחת וגם אינך מאשימה או מתמסכנת. את מסתכלת למציאות ישר בעיניים ומנסה להבין מה אחריותך ומה בתחום העשייה שלך. גישה זו מעניקה לך חוזק ועוצמה בדרכך ומקדמת אותך הלאה וקדימה אל השלב הבא שאת רוצה לקדם בחייך.

כשעיינתי במה שכתבת ניסיתי להבין מהי בדיוק שאלתך ולמה את מחפשת מענה. לא הצבת בעצם שאלה ברורה מצידך, אלא הצבת שני קשיים או תהיות שמלווים אותך במסע העכשווי שבו את נמצאת.

תהיה ראשונה – האם למרות רצונך בבעל ת"ח, שהתורה מושא נפשו, את ראויה לכך אם את צופה בסרטים שמורים?

תהיה שניה – איך ביכולתך לסייע לפתח תקשורת מתאימה והדדית עם בחור לשם בדיקת התאמה לזוגיות?

האם אכן אלו השאלות שאת מחפשת עבורם מענה כרגע?

אשמח לשתף מעט משלי בתחומים אלו ואולי תקבלי מענה למה שנפשך מייחלת.

לגבי התהיה הראשונה שלך – אני נשארתי עם תהיה גדולה עוד יותר. איך יתכן שאחרי שאת מתארת אתגרים כ"כ גדולים בחייך, ואיך נשארת מאמינה, מכוונת ע"י רבנית שמלווה אותך, שמורה מחוץ ומפנים, בוחרת בטוב למרות הכל, ועדיין שואפת לדבר הכי חשוב ויקר – בעל שחושק בתורה הקדושה, את עדיין מרגישה צבועה ולא ראויה לרצונך הטהור שבטהורים?

נכון, יש לך עדיין חלק שמתמודד, אבל גם שם את עושה עם עצמך עבודה ומודעת לגמרי לגבולות שלך. את גודרת את עצמך בגדרים ששומרים עליך ואינך מחפשת לפרוץ. ואדרבה, את מודעת עד מאד למה מתאים לך ומהם הצרכים הנפשיים להם את זקוקה. לאחד יש צורך בסיגריה בוערת, לשני צורך בספר קריאה מותח, שלישי זקוק למוזיקה סוערת ומתחלפת, רביעי ליציאות וטיולי אקשן, ולך מדי פעם סרט שמור. כמו שאינך רואה בעין רעה את אותו אחד שזקוק לסיגריה המכלה את גופו כצבוע, או מי שיוצא לטיולים ארוכים כמי שמבטל את זמנו, כך אינך יכולה לשפוט את עצמך בחומרה ובשיפוטיות ולראות את עצמך כצבועה ולא ראויה.

זוהי דרך שמצאת על מנת להתפרק מהמתחים היומיומיים האופפים את חייך, וכל עוד את שומרת על גדריך, ומוצאת איזון, פרגני לעצמך את מה שאת זקוקה לו. החשיבה של: "אם אני רואה סרט, לא משנה עד כמה הוא שמור, אני צבועה ולא ראויה להיות אשת ת"ח", היא חשיבת שחור – לבן, הכל או לא כלום, חשיבה שמאפיינת פרפקציוניסטיות, ומפספסת את החשיבה הבוגרת, הרכה, חסרת השיפוטיות, שמקבלת גם את האפור של החיים, את חוסר המושלמות שלנו, וממילא של הסובבים אותנו.

הצדיקה ימימה אביטל, מפתחת 'שיטת ימימה' להתפתחות אישית, היתה מדברת הרבה על היכולת שלנו להכיל את החלקיות שלנו. כולנו מורכבים מחלקים רבים ושונים. חלקים מאירים, רכים, מעובדים, וחלקים עמוסים, לא מעובדים, נזקקים. החלקים הלא מעובדים, אינם מאפילים על החלקים המוארים. גם אלו חלק מאיתנו וגם אלו, ואם נסכים להכיר בכל החלקים שלנו, ולקבל את החלקיות שבה אנו מצויים בלי שיפוטיות וביקורת, אלא מתוך אהבה, קבלה וחמלה עצמית, ממילא המאבק בתוכנו שמוליד בנו מאבק כלפי עצמנו יתרכך, והחלקים המוארים בנו יוכלו להאיר יותר.

באופן טבעי כאשר אנחנו מוכנים לקבל את הצרכים הנפשיים שלנו, ומספקים אותם לעצמנו באהבה ובתחושת כבוד בעבור צלם האלוקים שבנו, בגבולות הנכונים והשמורים, התלות שלנו בהם אינה נואשת ונזקקת כל כך.

אז טפחי לעצמך על השכם,  את ראויה ועוד איך, אינך צבועה או מתחזה, רצונך הוא טהור, וגם צרכיך הפיזיים והנפשיים ראויים וזקוקים לכך שתעניקי להם הכרה וכבוד.

לגבי תהייתך השניה – תחושת התסכול שלך מובנת בהחלט, ובכל זאת, נראה כי חשוב להפריד בין חוסר התאמה או בעיה באישיות של הבחור (כפי שכתבת האם הבחורים הם הבעייתיים?), לבין חוסר מיומנות תקשורתית וטבעית שקורית פעמים רבות בשלב הפגישות.

הרבה בחורים, בייחוד בחברה החסידית, אינם מורגלים בשיח חברתי פתוח עם נשים. חוסר השאלות או מה שנראה חוסר התעניינות מצדם נובע לעיתים ממבוכה, מלחץ, או מחשש ששאלה אישית תחשב כאישית מדי ולא ראויה. השתיקה או כביכול חוסר ההתעניינות, אינה בדווקא חוסר התעניינות, אלא חוסר ידע כיצד לקדם את השיחה ולהעמיק לרבדים אישיים יותר.

הבדל קריטי נוסף נעוץ בשינויים בין המינים. נשים רבות מצפות לתקשורת המבוססת על הדדיות טבעית ושיתוף רגשי, זוהי השפה הנשית הספונטנית. לעומת זאת, גברים נוטים פעמים רבות לתקשורת מובנית וממוקדת משימה (כמו: "לענות על מה שנשאלתי", "לשמור על סדר השיחה", "לא להשאיר רגע שקט") ופחות מורגלים בשיתופים רגשיים ואישיים.

בנוסף, לנשים יש תמיד פנטזיה שהן יהיו מובנות ומוכלות ומעניינות ע"י הצד השני גם מבלי שהן יגידו במפורש את רצונן או יסייעו לנהל את השיח. והפנטזיה הזו גורמת לפעמים להפרזת הרצון הנשי מול הגבר שיבין, שיוביל ויכוון את השיח כפי רצוני מבלי שאצטרך להביא את עצמי.

אם כך מה את יכולה לעשות כדי לפתח ולהעמיק את השיחה לכיוון שאת חפצה בו?

את יכולה לכוון את השיחה באופן ישיר ונעים תוך שימוש במשפטים שמכוונים את השיח באופן גלוי ונינוח תוך שיתוף אמיתי ברגש שלך, כמו: "אני מרגישה שדיברתי רצוף, אשמח לשמוע מה מעניין אותך לדעת עליי".

ובכלל, שאלות ממוקדות בעובדות יבשות, כמו: "איפה למדת", "מה התפקיד שלך בעבודה?" וכדומה, מייצרות תשובות קצרות וטכניות ולא מפתחות עומק של שיח.

לעומת זאת, שאלות פתוחות הממוקדות בחוויה, כמו: "מה אתה הכי אוהב בסדר היום שלך?", "איזה נושא מעסיק אותך לאחרונה?" מעודדות שיח פתוח ועמוק יותר.

גם כשאת משתפת, את יכולה להשאיר "קצוות פתוחים" בשיתוף המעודדים שאילת שאלות והתעניינות, להשאיר נקודות למחשבה שלא סיפרת, ואולי אף להוסיף אמירות כמו:

"מעניין אותך מה גרם לי לבחור בתחום הזה מבין כל התחומים?" או "סקרנית לדעת מה דעתך על זה".

חשוב גם לזכור שלעיתים גברים זקוקים למספר שניות של שתיקה כדי לעבד את מה שנאמר ולנסח שאלת המשך. אפשר לתת שהות קצרה בלי להיבהל מהשתיקה כדי לאפשר עיבוד ושיתוף.

לסיום, הייתי רוצה לשתף אותך בתובנה עוצמתית שלמדתי ממרים קליין, מפתחת שיטת 'הקוטביות הבריאה' לזוגיות. היא מדברת על העמדה הנפשית הגברית מול הנשית.

העמדה הגברית היא עמדה של משפיע, מול העמדה הנפשית של האישה שהיא עמדה של מקבל. כשהאישה ממקמת את עצמה בעמדה נפשית של מקבל מול הגבר והיא רוצה שהוא ישפיע עליה היא נותנת לו כח פיזי ונפשי להיות הגבר בחייה, לתמוך בה, לדאוג לה לכל טוב ולחצוב עבורה את סלעי החיים שיעמדו בפניהם. לעומת זאת אם היא מתייצבת במקום המשפיע מולו, היא הופכת אותו למקבל, ונוטלת ממנו את כוחות האנרגיה שהיו יכולים להיות מושפעים עליה, והוא הופך להיות או גבר נעלם וחלוש מולה המצפה שהיא תהיה החזקה בבית, או לגבר שמנסה לגבור עליה ולהכניע אותה.

עמדת המקבל אינה מתבטאת בכך שהאישה מוחקת את עצמה ורצונותיה, אלא בכך שהיא יודעת להביע אותם באופן רך מתוך חשיפת רגשותיה האמיתיים ממקום של בקשה ולא של דרישה. מקום המעורר באופן טבעי את רצונו של הגבר להיענות לה.

עמדת המקבל או המשפיע של האישה מתבטאת גם באופן הכי פשוט ופיזי, האם היא נמצאת פיזית בנטיה קדימה, תנוחה מכוונת קדימה של הגוף כלפי הגבר באופן שמנסה להוביל ולשלוט, או בתנוחה נינוחה של הישענות לאחור בהרפיה ובנתינת הכח לגבר להוביל, מתוך אמון מלא בכוחו וברצונו להיטיב לה.

בדקי את עצמך בפגישות הבאות מאיזו תנוחה ועמדה את מגיעה, ונסי לשנות תוך כדי את תנוחת גופך לעמדה של מקבל. כל זה אינו סותר את הטיפים לניהול השיח שהמלצתי לך עליהם, המדברים על משפטים המכוונים לשיח גלוי ושיתופי. את לא אמורה להחזיק ולשלוט בשיח, אלא להניח את החוויות, השיתופים, הרגשות והשאלות שלך מתודעה של התעניינות, סקרנות ובקשה שגורמת לאנרגיה של התקרבות, ולא מתוך כוחניות ודרישה שגורמת לאנרגיה של התרחקות.

אני בטוחה כי בכח תבונתך הנשית הרבה, ומתוך ניסיון חייך העשיר תדעי כיצד למנף את הנסיונות הבאים לפתחך ולהגיע אל רצונך ותשוקתך האמיתיים בקרוב בס"ד.

שולחת חיבוק אמיץ ומברכת אותך שתזכי להקים בית כפי שאיפתך הטהורה, בית מלא ברכת השם, בעל ובנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוות מתוך שפע גדול והרווחה.

בידידות,

גיטי