שלום לך יקירה,

השאלה שלך חשובה מאוד,

את בעצם שואלת מה את אמורה להרגיש בפגישות, וכיצד תדעי שזהו הרגש הנכון. את גם מוסיפה ושואלת האם את צריכה להרגיש "פרפרים" או שמא מספיקה הרגשת נעימות.

לרבים יש חלום שההכרות עם בן זוגם תהיה כזאת שתביא לתחושה מידית חזקה וברורה, מעין בת קול פנימית, שלא תותיר ספק באשר להחלטה הקשה ביותר בחיים.

אולי ההחלטה היחידה שבה מאפשרים לאדם לבחור את קרוביו. הוא הרי לא בוחר את הוריו ולא את אחיו ואפילו לא את ילדיו, אבל כן בוחר את בן הזוג או בת הזוג.

וכמו שכולנו רואים ויודעים לא רק שבחירה הזו אינה פשוטה אלא שהרבה פעמים היא גם נתפסת כטעות שגורמת לצער רב עד לפירוק החבילה.

כלומר גם רגש ברור (הכולל פרפרים בבטן )לא מבטיח חיים משותפים טובים ותקינים, אז מה כן יבטיח… ואיך נדע?!

בהחלטות רבות בחיינו אנו משתפים את השכל והרגש. עם השכל אנו בודקים את הנתונים את ההתאמה של המוצר לצרכים שלנו, לתקציב שלנו, למיקום ולזמן שבו אנו נתונים, ולאחר מכן אנו בודקים בכלי הרגש אם אנו מתחברים אליו, אם הוא יוצר הרמוניה בתוכנו אם הוא מוסיף או גורע מאתנו.

כך אנחנו נגשים להחלטות כמו קנית בית, ריהוט, חפצים בגדים ועוד. כך אנחנו גם בוחרים מקום עבודה ומקום לימודים.

תארי לך שאדם היה הולך לחפש בית, בודק את הנתונים ואחר כך אומר: נכון הנתונים מתאימים אך אין לי פרפרים בבטן אני לא קונה אותו.

נכנס למקום עבודה בוחן אותו וגם כאשר המשכורת מתאימה ושעות העבודה נוחות והבוס אדם הגון והחברה מתאימה הוא אומר: "נכון הכל טוב אבל אני לא מרגיש פרפרים אז לא אלך על זה".

מסתבר שבכל ההחלטות כבדות המשקל אנחנו נותנים הרבה יותר מקום לשכל מאשר לרגש ודווקא בהחלטה הקשה מכולם אנחנו מבקשים לכאורה יותר להרגיש מאשר לבחון את ההתאמה.

ברוב המחקרים עולה כי זוגיות שמושתת על קווי אופי דומים, ערכים ואמונות משותפות, יש יותר סיכויים לשרוד מאשר לזוגיות שנשענה על ריגוש והתלהבות ראשונית אבל עדיין הרוב יחפשו את הריגוש והוא יהווה אמת המבחן לא פחות ואולי יותר ממבחני ההתאמה.

לפי מה שאת מספרת את פגשת בחור שלכאורה ענה על הדרישות שלך,( (יש לי סגנון ספציפי והוא היה בין ההצעות הבודדות שבאמת ענה על כל ההגדרות )היה לך נחמד אתו, תכונות האופי והסגנון היו בהתאמה. הרגשת אפילו קרבה חזקה (כמו חברה טובה) תוך זמן קצר. גלית אצלו מידות טובות (מצרך נדיר) אך רצית להרגיש כלפיו יותר.

כפי שציינת בחוכמה רגש הוא דבר שיכול להתעורר בצורה חדה אך גם יכול להתפתח באיטיות.

בנתונים כמו אלה שציינת היה מקום לתת לו להתפתח וגם אם הוא היה ממשיך להופיע כהרגשה טובה ונעימה וחברית, כאשר כל הנתונים האחרים חיוביים זה בהחלט יכול להספיק כדי להתקדם.

יש הרבה סיבות למה אנחנו מחפשים "פרפרים" בבטן, בפגישות. אחת מהן היא הקושי לקבל את ההחלטה הזאת בלי דחיפה פנימית או חיצונית.

ככל שהאדם בוגר ובשל יותר הוא דווקא מבין את "הסיכון "שבקשירת קשר נישואין והוא מחפש את האישור "העליון" לקשר הזה.

למרבה האבסורד האישור היותר תקף הוא התאמה ולו יכולנו לזקק את כל מה שמסביב כדי לדייק בהתאמה בדעות, תכונות, מידות, סגנון, רקע חינוכי, ערכים משותפים, הרגלים דומים, היינו יכולים לגשת לקשר הזה ביתר ביטחון שהוא יהיה אכן בר קיימא.

הרגשה טובה, נעימה וחברית, רצון להתראות יותר להכיר ללמוד על הזולת, רצון לשתף אותו בחוויות כאלה ואחרות, הן בהחלט מדד נוסף להצלחת הקשר .

לצערי אני מכירה קצת יותר מדי רווקים ורווקות שלא חשו מספיק והחמיצו פעם אחר פעם הזדמנויות טובות ואפילו נפלאות לבניית בית.

לסיכום אפשר לומר כי אם קיים רגש נעים וחברי וכל שאר הנתונים מעידים על התאמה מלאה, כדאי מאוד להמשיך להיפגש.

אם יש התאמה ואין כלל רגש נעים או קיימת אפילו דחיה, אין צורך להמשיך.

פרפרים בבטן זה דבר נחמד שמבטא התלהבות אך אין הוא מדד להצלחה בנישואין, כשהוא קיים לצד כל שאר הנתונים- זו מתנת שמיים, אך לא כולם זוכים בה בשלב הזה. לעיתים דווקא בגללה ההחלטה פחות רציונלית וכשהפרפרים עפים- מתחרטים.

מאחלת לך הצלחה רבה, בהמשך.

לאה פ.