ראשית, הערכה כנה ועמוקה על חשיבה עמוקה בריאה ובוגרת בגיל צעיר. וכמובן, על התנסחות נאותה ומאורגנת.

ראה יקירי – אתה היטבת לתאר בצורה נפלאה את דעתי בנוגע לעניין זה. כך שיקשה עלי מעט להסביר לך מדוע באמת פני הדברים אינם כך בצורה מתוקנת, אך אנסה לשוחח עימך בעניין, ונראה מה יהיו הגיגי.

סבורני, שאדם צריך לסלול לעצמו את דרכו, על פי הגותו ומחשבותיו, לבדוק אותה היטב אם נכונה וראויה היא, וכך לעשות. לעולם לא נוכל לקחת אחריות על דעותיהם של אחרים, על מעשיהם של אחרים, ועל התנהגויותיהם של אחרים. המקסימום שנוכל לעשות, זה לחשוב ולהתנהג כשורה, ובכך להטות את כף הכלל למקום טוב יותר, איש איש עם מעשיו הטובים.

אתה ככל הנראה מגיל צעיר מאוד חושב היטב, ותראה איך אתה מוטה למקום הנכון, להיגיון, ולחכמה. אשריך

*

לגוף העניין, אם כן ננסה יחד יד ביד, לתת פרשנות ולאבחן את יחס הכלל לנושא הרגיש והמורכב הזה, אני חושב ומהרהר בדעתי, שעיקרה של הסיבה שהדברים מתנהלים כך, ואגב, לא רק בציבור הספציפי שאתה מכיר הדברים מתנהלים בסגנון זה, אלא בכלל העולם כיום, וכן אחורה בזמן במהלך ההיסטוריה.

לדעתי נקודה ישנה כאן, והיא חוסר היכולת של האדם הממוצע לעמוד באמצע, טבע האדם נוטה תמיד לחפש פינות, לחפש עוגנים נוחים, לחפש מקומות של חוזק, של חד צדדיות, כדי לקבל מהן את השייכות, את הביטחון, את החוסן והחוזק.

נמשיל זאת לרגע קט לבריכת שחיה, רוב האנשים ברוב הזמן, מסתובבים סביב הבריכה ונצמדים לדפנותיה, ובצדק. להתנודד באמצע הבריכה זה לא קל, ואף מצריך כל הזמן תנועה אקטיבית וערנות. אזור הנוחות נמצא כמובן בקצוות, שם אפשר לנוח לפטפט ולנהל שיחה ברוגע.

אבל מהי שחייה אמיתית? באמצע. מי ששוחה, מי שרוצה להתקדם, להתחזק, להתפתח, הוא נמצא כל הזמן באמצע, בשעטה.

מי שרוצה להתקדם באמת, שוחה, מתנודד, מתפתל, קצת בולע מים ופולט, קצת מחזיק את עצמו מעל המים ומנסה כל הזמן למצא את הדרך לחצות את הים. האיש הזה מתחזק ומתגבר, מתרגל ומסתגל, והוא נהפך ונהיה אדם אחר.

*

מאוד קשה להכיל מורכבות. ובפרט בנושא רגיש כל כך. לכל הורה הרבה יותר קל לשים גבולות לילדיו בנושאים אלו, ובכל נושא מורכב, מאשר להתפתל בהסברים לא מנומקים שקשה לו להבין אותם.

אם תשאל הורה, מה אתה עושה בנוגע לצפייה במחשב לילדים, כמה זמן אתה נותן להם לצפות בסרטים או לשחק משחקים, יש אנשים שיעדיפו לשלול זאת לחלוטין מכל וכל, ואף לא להכניס את זה הביתה. זה מאוד קל ופשוט, אין וגמרנו, לא שואלים שאלות ולא עונים תשובות, לא רבים ולא מתווכחים.

אבל בדרך כלל זו לא באמת 'דרך'. זאת התחמקות מהדרך, המנוחה בצד היא רגועה ושלווה, אך הדרך קשה ומעייפת.

ויש אנשים אחרים, שיכניסו מחשב הביתה ויתמודדו, יהיו שאלות ויהיו לבטים, אך הם יחליטו החלטות ויקבעו זמנים, ויחנכו את הילד באמת לראות מתי שצריך, מתי שהנפש שלו משתוקקת לכך, מתי שזה באמת מתאים, מתי שזה נכון.

הלא האמת היא, שרובינו לא שולטים בעצמינו בנוגע למכשירי המסכים, ואין שום סיבה שאם לא נעשה משהו מיוחד, הילדים שלנו כן ישלטו על זה בנוגע לעצמם בהמשך הימים.

וכאן עלינו לבחור, האם להתחמק מאחריות, או לבחור בה.

בדרך כלל אם נשלול מהם את הכול, האשליה תחזור אלינו חזרה ביום מן הימים, בלא מענה. ברגע שנסיר מאיתנו ומהם את האחריות, לא עשינו שום דבר מיוחד בנוגע ל'חינוך' שלהם כלפי המסכים. וחינוך משמעותו, סיתות ועידון הנפש והנשמה על ידי שיח והבנה, בהדרגה ובהשלבה.

אם אדם רוצה לחנך את הילד, עליו לשבת איתו ולברר איתו מתי הוא רוצה את המחשב, מתי מתחשק לו, מתי הוא צריך את זה, ואז לקבוע יחד עם הילד זמנים שמתאימים לו, וגם לדעת לחרוג מזה, לטובת הילד ובשיתופו.

אבל אוי כמה זה קשה, זה מרגיש לא חזק ולא יציב, והילד שולט עליך, ומה פתאום הוא יחליט, אני אחליט. קשה מאוד.

*

נחזור לנושא המדובר, המורכב והרגיש. אדם רגיל שלא חונך בכך, שלא הורגל בכך, מאוד קשה להיכנס לשיח על העניין הזה.

לא קל לשבת עם ילד ולומר לו ברצינות ובפתיחות, הקשב לי ילד קט, מיניות היא דבר בריא, יחסים מיניים יכולים להיות מקור לקדושה, אהבה וחיבור עמוק בין בני זוג, אין בהם שום פסול או הסתר, והם חלק מעצמם של החיים.

אני עצמי כבר כשאני מתחיל לכתוב את זה, אני חש כמה זה מורכב, כמה זה עדין, וכמה זה לא מובן מאליו. כמה זה צריך להתאים לגיל של הילד, למצב של הילד, ולסביבה.

ובשל כך יש שמעדיפים להתעלם, להטיל טאבו על נושאים מסוימים, על צרכים מסוימים, ולקבוע גבולות. זה קל, וזה מאוד חד וחלק – אצלינו לא עושים כך וכך. אצלינו לא מדברים כך וכך! חד משמעי ונוח.

*

אבל אתה חכם הינך, ומעותד לכך ולכל דבר טוב, לשוחח עם ילדיך על כל נושא ולהגיע להחלטות חכמות וחשובות. להפרות בהם רגשות ותכונות, ולקבוע בהם חוויות מחשבות איכויות והתנהגויות טובות וראויות. אשריך.

*

אם הגענו לכאן אני מאוד רוצה להעמיק חדור איתך בנושא זה. ולבקש ממך יקירי – אנא אמור לי בכנות – האם מיניות היא דבר טוב או רע. האם כשאומרים מיניות, אומרים דבר חיובי או דבר שלילי.

אם מיניות היא כל כך חיובית, מדוע לעיתים בין רגע אחד, היא נתפסת כדבר השלילי ביותר שקיים עלי אדמות, וכי אדם שיאכל מעט מידי פירות או ירקות הטובים לבריאות, הוא מיד יחלה וימות, הוא מיד יחטא ויסקל?

ישנן תשובות, ואני בטוח שאתה יודע אותן, אבל רובן ככולן שייכות לניסוח של אמצע, של ביניים, של החזקה של מתחים והליכה דקה בין החוטים. המיצוע לא רק שקשה להחזקה, הוא גם קשה להשגה, הוא באמת אמצע בכל מהותו.

והדבר הזה מנקר ללא הרף, ובחיים הללו זה רובץ בין מפתחי הלב כל החיים ממזרח עד מערב, חומר או רוח, צדיק או רשע, רצוא ושוב רצוא ושוב.

להנחית את הלב ולהשרות בו נחת ושלווה, לשכנע את הלב שהחומר בעולמנו מעותד ככלי לשם הרוח, ושהקרבה הגופנית מביאה בכנפיה קרבה נפשית התרוממות חיים ורוח, שכולנו כאן בתפקיד לוליינים של יום ולילה, שהכישלון הינו שלב בסולם, ושבסוף כל לילה זורחת השמש בעוצמה, זה קצת מפחיד, זה מפחיד בני אדם בודדים, וגם ציבורים וקהלים שלמים, שמעדיפים לברוח ולשבת בשלווה תחת אחד השיחים. וכעת אולי אנחנו קצת מבינים אותם, לא מוכרחים להסכים, אבל כן ישנה הבנה מעטה לנפש.

זה מה יש לי לומר לך.

אין לך להסיק מסקנות דרמטיות מדברי, סך הכול אתגרתי אותנו מעט במחשבה.

שוב לך לך לאוהלך, והמשך בדרכך זו משום שהיא הנכונה.

בסופו של דבר, אדם נולד עם דרך, התחושות המה המובילות אותו. להבין, להרגיש, ואחר כך גם למצא הבנות והסברים

מאחל לך מחשבות טובות ויקרות, והצלחה גדולה בדרך.

שלך

דוד ב.

[email protected]