שלום וברכה

אני חייב לפתוח בהתנצלות, שאלתך הגיעה אלי בימים העמוסים ביותר בשנה לכל אדם, וכמה שהזמן עמוס לכל אדם פרטי הזמן הזה עמוס במיוחד לרבנים, זה זמן שבו מתנגשות כל הפניות אל הרבנים גם יחד, שאלות על יום כיפור, שאלות על סוכות וארבעת המינים, הכנת שיעורים לרוב על ענייני היום, וגם תמיכה לבני הקהילה שזקוקים בזמנים כאלו ליותר תמיכה בעקבות הזמן הרגיש והעמוס הזה, שבדרך כלל בו אנשים לחוצים יותר וזקוקים ממילא ליותר מענה. בימים עמוסים אלו הגיעה אלי שאלתך, שאלה לא פשוטה כלל, שאלה שצריך פניות ויכולת התבוננות בכדי לענות עליה, ולכן לא נפניתי אליה כלל בכדי לענות. אני מבין אמנם שהשאלה דחופה, אך לא רציתי לענות תשובה ללא מחשבה מספיקה ולכן דחיתי אותה עד כעת.

כעת אני קורא, וקורא, ומצטער, וכאוב, על המצב הלא נעים בו את נמצאת. ואני חושב וחושב, ומנסה לתת מענה, ומקווה שלא תצא תקלה תחת ידי.

ובכן, אתחיל עם השאלה האחרונה, איך והאם להציג את הבעיה שיש במשפחה שלכם. אני רוצה לפני שאתן לך מענה לומר לך דבר חשוב, משהו שאני יכול לומר בעקבות היותי רב קהילות שמכיר הרבה בתים, והרבה אנשים, ובכן כמעט בכל משפחה יש בעיה, בעיות רבות יש, יש משפחות שנראה שהכל שם תקין, הכל בדיוק לפי הספר, אבל האמת שהכל שם קלוקל, הקשר בין ההורים לילדים ובין הילדים עצמם, בעייתי, ועוד ועוד בעיות.

חשבתי פעם, לעשות סוג של משחק… בו יתנו לי שמות של אנשים, ואנסה לשדך כל אדם לפי ההיכרות שלי איתו, עם הבעיות שיש במשפחה שלו, האם אמצא קשר בין בני האדם לבין הרקע שלהם, האם באמת יש קשר בין הבעיות שיש במשפחות לבין האנשים? התשובה היא לא חד משמעית. פעמים ויש אנשים שהבעיות שהיו במשפחתם מלוות אותם כל החיים, פעמים שהם נהרסו וכל חייהם לא תקינים בעקבות הרקע הבעייתי שמהם הם הגיעו, אך פעמים רבות אין השפעה של הרקע הבעייתי על בני המשפחה. פעמים אפילו להיפך, יש השפעה לטובה, הרקע הבעייתי, גרם להתמודדות שחישלה וביגרה את בני המשפחה. פעמים רבות אני יודע על בעיות של אנשים, שהסביבה לא יודעת על הבעיות, ואני שומע אנשים משבחים את בני המשפחה עם הרקע הבעייתי ואומרים "מעניין איך הצליחו שם במשפחה כל כך בחינוך, מעניין מה הסוד שלהם"… או סתם קוראים בפליאה על אדם מסוים "מעניין איך הוא מיוחד כל כך" אילו הם היו יודעים שההתמודדות חישלה את בני המשפחה ולכך התוצאות כל כך טובות, אילו הם היו יודעים שהאדם הזה מיוחד כל כך בעקבות האתגרים שהחיים זימנו לו, לא יודע מה הם היו אומרים.

לשם מה אני אומר לך את כל זה?

ובכן, ישנם בעיות שהם בעיות שברור שבן הזוג יהיה צריך להתמודד איתם, הם בעיות אמתיות, כשיש לאחד מבני הזוג בעיה רפואית שמגבילה את החיים, בין אם הבעיה גופנית או נפשית, הכרחי שבן הזוג ידע על הבעיה, ולא, לא בגלל שאם ישנה בעיה רפואית בהכרח שחיי בני הזוג לא יהיו תקינים, להיפך, פעמים רבות אנשים שמתמודדים עם בעיה רפואית הם אנשים נעלים יותר, אנשים שחושלו על ידי ההתמודדות שלהם, הם פחות מפנקים, והם מוכנים לקשר זוגי עמוק יותר. אבל הבעיה הרפואית היא בעיה שקיימת וצריך לדעת עליה, יכול להיות לבעיה השלכות גנטיות, וגם אם לא, יכול להיות התמודדות לבן הזוג עצמו עם אותה בעיה רפואית, ולכן הכרחי לגלות על כך.

לעומת זאת, כשיש אבא פוגע, לא הכרחי שבתו הפכה לבעייתית, אם היא תטפל בעצמה כראוי, היא תוכל להשתמש בהתמודדות הזו למשהו שיבגר אותה, ויתרום לעומק הנפשי שלה, וליכולת שלה להתקשר נכון ולקיים חיים תקינים של קשרים תקינים וראויים עם בעלה.

ולכן, הנושא אם לגלות ומתי לגלות הוא לא עיקר הנושא, עיקר הנושא הוא איפה את נמצאת היום בעקבות הידיעה הזו על אביך!!! אם את מטפלת בעצמך ואת יודעת שאת במיטבך, את יודעת שאת לא פגועה מכך, אין חיוב לגלות מידע כזה.

אם חלילה את פגועה מכך, ואת זקוקה לטיפול, צריך לחשוב, האם כעת הגיע הזמן להתחיל שידוכים או שמא עלייך קודם להעמיד את עצמך במקום יותר טוב, את כותבת שאת מטפלת בעצמך, תדברי עם המטפלת, תשאלי אותה מה דעתה על יציאה לחיי נישואין במצב בו את נמצאת כעת, אם היא חושבת שזה הזמן המתאים לכך, הנושא של הגילוי עובר שלב.

אני כותב עובר שלב, אף שלפני כן כתבתי שאין חיוב לגלות את זה, כי כשרוצים לדעת אם לגלות דברים או לא, צריך לדעת מה התוקף של הגילוי, יש דברים שחייבים לגלות, שאם לא יגלו אותם זה יהיה מקח טעות, יש דברים שראוי לגלות אף שלא יהיה מקח טעות אם לא יגלו אותם, ויש דברים שאם רוצים מגלים ואם רוצים לא מגלים, ויש דברים שלא נכון לגלות. כל מה שכתבתי לפני כן, זה שאין כאן מקח טעות אם לא תגלי, ואת לא חייבת לגלות, אם את עצמך שלימה ובריאה וראויה לנישואין כמו בחורה שהרקע של משפחתה לא כמו שלך אין כאן מקח טעות, ומצבו של אבא שלך לא קשור אלייך ולא מהווה מקח טעות ביחס לנישואין איתך.

כעת צריך לברר האם נכון לגלות אפילו שלא חייבים?

או שמא לא נכון לגלות?

או שמא אין כאן הוראה, ואת צריכה לעשות מה שנראה לך נכון לפי ראות עינייך ולפי רצונך.

אני חושב שברגע שזה עבר את שלב החיוב, הדבר נתון לשיקול דעתך, יתירה מכך, אני חושב שאת לא צריכה להחליט על כך כעת, את צריכה להחליט על כך כשתפגשי, ברגע שתיצרי קשר עם בחור, ותתקדמי בקשר, תבדקי עם עצמך, איך לומר לו את הדברים ומתי לומר לו.

יש משהו נכון מאד בגילוי המוקדם, להתחיל חיים ממקום של הסתרה, כשיש חשש כל הזמן שהדבר יתגלה, זה דבר שיכול להעיב מאד על חיי הנישואים, אני אישית די בעד לגלות, אבל זה טעם אישי שלי.

אני גם מכיר מקרים כאלו, ואף מקרים חמורים יותר, שגילו בשלב מאוחר של הפגישות, וזה יישב מאד את הלב של בני המשפחה, הם לא חיו בהסתרה, ולא היה חשש כל הזמן שמא הדבר יתגלה ויגרום לפיצוץ בשידוך.

אבל זה צריך להיעשות בחכמה, תוך כי התייעצות, איך לומר ומה לומר, וזה צריך להיעשות בשלב מאוחר מאד של הפגישות. ממש בשלב סופי.

בקשר לקשר הבעייתי שלך עם אמא שלך, זו בעיה נפוצה מידי לצערי בכדי לומר שיש צורך לגלות את זה….

לגבי השאלה הראשונה לגבי ניהול השידוכים בשיתוף פעולה עם אמא שלך או בלעדיה. ודאי שכדאי לנסות לנהל אותם יחד, בציבור שלנו קשה לנהל שידוכים כשאמא לא פעילה בניהול של השידוכים, אבל צריך לזכור שזה לא הכרחי, יש בנות שהקשר שלהן עם אמא שלהן מורכב מידי והן לא יכולות להתנהל נכון יחד, והן מתנהלות מול שדכניות לבד, זה אפשרי, אבל כדאי להתחיל לנסות לנהל אותם יחד, יתכן וזה לא יהיה מורכב כל כך כמו שנראה לך, ואולי אפילו זה יקרב ביניכן….

אני מאחל לך הצלחה רבה בהמשך דרכך, ושתמצאי את עצמך שלימה, שמצבו של אביך לא ישפיע עלייך לרעה, שההתמודדות הזו לא תחסל אותך אלא תחשל אותך. ושתזכי לבנות בית נאמן בישראל.

בברכה מרובה

שלמה

[email protected]