שלום לך אשת חסד יקרה,

אני מלאת הערכה על מידת הנתינה שבך. נראה שאת ומשפחתך (המורחבת), ניחנתם ביכולות מדהימות ומעוררות השראה של התחשבות, עין טובה וכמובן נתינה. נתינה אינה מלמדת על מידת העושר החומרי, אלא בעיקר על מידת העושר הפנימי שקיים בך. היא מלמדת על קשת של מידות טובות וערכים נעלים שאמך טיפחה אצלך, ושאת ממשיכה ומטפחת גם אצל ילדייך. מעבר לזכויות הגדולות שאת קונה לעצמך, עצם הנתינה מעניקה לך ולמשפחתך איכויות ויכולות גבוהות שיעמדו (ובטח כבר עומדים) לכם בהתמודדויות עם אתגרים חברתיים בתוך המשפחה ומחוצה לה. הרגישות והעין הטובה יהפכו את הזוגיות לאיכותית יותר. הקשר בין האחים יהיה סבלני יותר, ועוד.

לצד כל אלו, את מתארת מציאות שבה גישת החסד שאימצתם פוגעת בכם. את מרגישה שהיא דורשת מכם לעמוד באמות מידה מוסריות מאוד גבוהות. אי לכך אתם גם נתונים לביקורת עצמית פנימית שגובה אנרגיות גבוהות. זו מציאות בהחלט מורכבת. בספרות המקצועית המציאות הזו מיוחסת לרב לאנשים בעלי ״סופר אגו״ גבוה.

״הסופר אגו״ ממונה על ההתנהגות המוסרית שלנו. אנחנו מחונכים למוסר וערכים כבר מקטנות. כילדים, אנחנו מציתים לדרישות ההורה, ובהמשך אנחנו נוהגים בצורה מסורית גם מבלי שאנחנו מקבלים הוראות מפורשות. אנחנו מסגלים לעצמנו סל ערכים ואמות מידה מוסריות. אדם בעל ״סופר אגו״ גבוה מידי, יטה לביקורת עצמית, לפרפקציוניסטיות מוסרית, ולאמות מידה מוסריות גבוהות. עבודת החיים של אדם כזה תהיה להגמיש את ה״סופר אגו״, על ידי מציאת נקודת האיזון. ניקח לדוגמה אדם בעל ״סופר אגו״ גבוה שקיבל על עצמו להפריש חומש ממשכורתו לאלמנה שהוא מכיר. באחד הימים בתו ניגשת בבקשה שיממן לה טיפול ליישור שיניים. בקשה כזו תציב בפניו דילמה: האם הוא צריך להיענות לבקשתה של בתו שמתביישת בשיניה העקומות, על חשבון הפרשת חומש לאלמנה? במקרה הגרוע הוא יטה להחליט שהאלמנה קודמת, כיון שהבעיה של בתו היא אסטטית בלבד. כמובן שהדבר אינו נכון, כיוון ש״חייך קודמים״ ולשיניים העקומות של בתו השלכות על הביטחון העצמי שלה, על הנראות בשידוכים ועוד. מאדם כזה מצופה שיגמיש את ה״סופר אגו״ שלו. שידע לנהל את המוסר הפנימי שלו ולא להיות מנוהל על ידו. להיות קשוב למציאות ולהכיר בכך שכעת יהיה נכון יותר להפריש את כספו לטיפול בבתו, וכשהדבר יתאפשר יחזור להפריש מכספו לאלמנה.

את מידת החסד למדנו בין היתר מאברהם אבינו. למדנו ממנו על הערך שבנתינה ללא גבול, ולצד זאת גם על הערך של נתינה עם גבולות מאוד ברורים שמקדשים את המושג ״חייך קודמים״.

אברהם שכל מהותו אומרת חסד, פותח את ביתו לעוברי אורח. אולם, כשמדובר בעובדי כוכבים הוא דורש מהם לשטוף את רגליהם טרם כניסתם לאוהל. סולם הערכים שלו מאוד ברור. ברור לו שקדושת ביתו קודמת לעשיית חסד. הוא מתנה את החסד בכך שאורחיו יכבדו את הגדרים והגבולות שהוא מציב בפניהם. חייו קודמים.

כדי להצליח לשחרר את המתח שמידת החסד מעוררת אצלך ואצל משפחתך, כדאי יהיה שתשברו ראשית את הקשר שבין ״יהודי טוב״ ״לעשיית חסד״. אין ספק שעשיית חסד מלמדת על עושיה, אך לא כל יהודי טוב נמדד דווקא במידת עשיית החסד שלו. יהודי טוב נמדד גם בחסד שהוא עושה עם עצמו ועם ביתו. תשחררי את הצורך לתת ולהעניק ללא גבולות. אברהם לאחר ברית המילה מצטווה שלא לפתוח את ביתו לאורחים. יש מצבים שבהם אי עשיית חסד, היא החסד הגדול ביותר. היהדות מקדשת את ההיררכיה של המעגלים החברתיים שלנו. חייך קודמים, לאחר מכן עניי עירך וכן הלאה.

בהתייחסות לכפיות הטובה שאת חווה, אני קודם כל רוצה להזדהות. זו תחושה לא פשוטה, בעיקר כי הציפייה היא שאנשים יגמלו לך על הטובה שעשית איתם, או לכל הפחות לא יכפרו בה. כיוון שאין לך שליטה על מידת הכרת הטוב של האחר, כשאת נותנת את צריכה לקחת בחשבון גם אפשרות כזו. את רוצה להחזיר תשובה מוקדם בשידוכים? תשאלי את עצמך אם היית עושה את זה גם במידה והיית יודעת שהצד השני לא יעריך זאת.

הרמב״ם מרחיב על כך שעשיית חסד ללא גבולות, עלולה לטפח אצל הזולת כפיות טובה. הנתינה הופכת אצלו כדבר המובן מאליו, כך שהוא כבר אינו חש צורך להודות על הטוב שעושים אתו. לכן, נתינה שגבולותיה ברורים, יכולה להגן עליך במידה מסוימת מפני כפיות טובה.

אני רוצה לסיים בהערכה איתה פתחתי. התורה מפליגה בשבחים על מידת החסד. זכרי שאת ובני ביתך הראשונים ליהנות מהפירות של נתינה זו. יחד עם זאת חשוב מאוד להציב גבולות ברורים שיגנו עליכם. אנחנו מצווים ״ואהבתי לרעך כמוך״, לאהוב ולהשקיע ברעך, באותה מידה שאתה אהב ומשקיע בעצמך. חייך וחיי משפחתך קודמים. לאחר מכן, כל המרבה בחסד הרי זה משובך.

בהצלחה,

דבורה